ברוריה אבידן בריר כתבה ספר אוטוביוגרפי על מאורעות וזכרונות על חייה, שנקרא "אל תנגני לי שופן",
הספר מספר על ילדותה, על נישואיה הראשונים למשורר דוד אבידן,ועל חייה עם
בעלה הנוכחי, בקריאה המרתקת והקולחת נכנסתי לנוף ילדותה המוגנת של ברוריה
בת החנוונים מצפון תל אביב בשנות החמישים, שיום בהיר אחד מטלטל רצח מתוך
רחמים המתבצע באמבטיה הביתית, ונותר מאז סוד משפחתי נורא.
מגיל 14 החזיקה ברוריה אבידן־בריר בבטנה סוד אפל:"מותו המסויט של אחי האומלל, שנולד עם פיגור קשה, לא הניח לי",ברומן אוטוביוגרפי היא חושפת באומץ את האירוע הנורא ואת היחסים שקדמו לו , וגם על הזוגיות ההרסנית עם דוד אבידן והקשר עם בעלה, שמתגורר בחו"ל, אין ספק שדרוש אומץ בלתי רגיל לחשוף את כל הכביסה המלוכלכת בפני הקורא, אירועים שהשאירו את חותמם על הסופרת המוכשרת הזו, שעברה טלטלות כל כך כואבים בחייה, אין לשפוט כל אדם במיוחד שאנו לא נמצאים בנעליו, ודרך הכתיבה אני בטוחה שמשהו השתחרר אצל ברוריה אבידן בריר, ונתן סוג של הקלה.
אבידן־בריר (78), עיתונאית ותיקה, כתבה רומן אוטוביוגרפי סוער הנפרס על פני עשרות שנים, עשיר בדמויות, באנקדוטות ובאירועים, המסופרים בפעימות מהירות ובתיאורים גדושים בפרטים, בתוך כל אלה סיפור מותו, או הריגתו, של אחיה הקטן, שאותו היא חושפת לראשונה בחייה, הוא אגרוף כואב בבטן.
כמה שנים אחר כך, לפני יום הולדתה ה-18, היא בורחת מהבית כדי להינשא בחשאי לאהובה המשורר דוד אבידן, מנותקת מהוריה המחרימים אותה, בונה הצעירה המרדנית חיים חדשים בבוהמה התל אביבית ופוגשת שמות שהפכו לאגדות: נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, חנה רובינא, אברהם חלפי ואחרים, מפגש מקרי בתיאטרון מוביל אותה לקריירה מרתקת בעולם העיתונות.
“הזקנה היא טבח,” קבע הסופר פיליפ רות, משהגיעה לגיל הטבח, יובל לאחר גירושיה בגיל 21 וחצי, ברוריה אבידן-בריר טובחת בנשמתה, מאחה את קרעי הנפש ומנצחת את הצללים האפלים של האם והמשורר לטובת הפיוס הגדול.
זהו רומן זיכרונות סוחף המנציח תקופה סוערת ואנשים גדולים מהחיים, ובמילותיה של המחברת: “גם אם היה רע לתפארת, אני פורעת שטר חוב ומניחה מצבה לדוד אבידן, איש מכוכב אחר, שברגעי האמת שלו חלם להיות איש בורגני כמו כולם. ומת.”
ספר: "אל תנגני לי שופן", מאת:ברוריה אבידן - בריר
הוצאת סטימצקי, כריכה רכה
267 עמודים, 94 ש"ח
להשיג בחנויות בספרים המובחרות
מגיל 14 החזיקה ברוריה אבידן־בריר בבטנה סוד אפל:"מותו המסויט של אחי האומלל, שנולד עם פיגור קשה, לא הניח לי",ברומן אוטוביוגרפי היא חושפת באומץ את האירוע הנורא ואת היחסים שקדמו לו , וגם על הזוגיות ההרסנית עם דוד אבידן והקשר עם בעלה, שמתגורר בחו"ל, אין ספק שדרוש אומץ בלתי רגיל לחשוף את כל הכביסה המלוכלכת בפני הקורא, אירועים שהשאירו את חותמם על הסופרת המוכשרת הזו, שעברה טלטלות כל כך כואבים בחייה, אין לשפוט כל אדם במיוחד שאנו לא נמצאים בנעליו, ודרך הכתיבה אני בטוחה שמשהו השתחרר אצל ברוריה אבידן בריר, ונתן סוג של הקלה.
אבידן־בריר (78), עיתונאית ותיקה, כתבה רומן אוטוביוגרפי סוער הנפרס על פני עשרות שנים, עשיר בדמויות, באנקדוטות ובאירועים, המסופרים בפעימות מהירות ובתיאורים גדושים בפרטים, בתוך כל אלה סיפור מותו, או הריגתו, של אחיה הקטן, שאותו היא חושפת לראשונה בחייה, הוא אגרוף כואב בבטן.
כמה שנים אחר כך, לפני יום הולדתה ה-18, היא בורחת מהבית כדי להינשא בחשאי לאהובה המשורר דוד אבידן, מנותקת מהוריה המחרימים אותה, בונה הצעירה המרדנית חיים חדשים בבוהמה התל אביבית ופוגשת שמות שהפכו לאגדות: נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, חנה רובינא, אברהם חלפי ואחרים, מפגש מקרי בתיאטרון מוביל אותה לקריירה מרתקת בעולם העיתונות.
“הזקנה היא טבח,” קבע הסופר פיליפ רות, משהגיעה לגיל הטבח, יובל לאחר גירושיה בגיל 21 וחצי, ברוריה אבידן-בריר טובחת בנשמתה, מאחה את קרעי הנפש ומנצחת את הצללים האפלים של האם והמשורר לטובת הפיוס הגדול.
זהו רומן זיכרונות סוחף המנציח תקופה סוערת ואנשים גדולים מהחיים, ובמילותיה של המחברת: “גם אם היה רע לתפארת, אני פורעת שטר חוב ומניחה מצבה לדוד אבידן, איש מכוכב אחר, שברגעי האמת שלו חלם להיות איש בורגני כמו כולם. ומת.”
ספר: "אל תנגני לי שופן", מאת:ברוריה אבידן - בריר
הוצאת סטימצקי, כריכה רכה
267 עמודים, 94 ש"ח
להשיג בחנויות בספרים המובחרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה