יום ראשון, 28 באפריל 2019

זמן קריאה - ספר ראשון בטרילוגיית לוטוס שחור של סופרת רבי המכר אי.קיי. בלייר: יריית פתיחה

בימים אלה יוצאת לאור טרילוגיית "לוטוס שחור" בעברית בהוצאת אדל, הספר הראשון בטרילוגייה נקרא  "יריית פתיחה", זהו רומן אפל,  מותח ומעניין, שהגיבורים בו מסקרנים, ומחזיקים את הקורא במתח לאורך כל העלילה עד הסוף המפתיע, ספר שלא תניחו עד שתסיימו לקרוא אותו עד הסוף.


נינה גיבורת הספר  "יריית פתיחה ", איבדה את ילדותה וגם את האמון שלה באנשים כתוצאה מחיים לא פשוטים שעברה מגיל 5 לאחר שאביה נכנס לכלא, כתוצאה ממה שעברה היא שרדה אבל מבפנים היא הפכה להיות אישה עצמאית שסומכת רק על עצמה והחלה לתכנן את הנקמה במי שפגע בה וגזל את ילדותה ותמימותה, היא מתחתנת עם בנט איש עסקים ומחכה לרגע בו היא תוציא לאור את מה שתכננה כל השנים , אך הסיפור מקבל תפנית שונה, האם משהו נסדק אצל נינה?, ספר בהחלט מותח עם הרבה צדדים אפלים, שמראה כמה החיים יכולים להיות אכזריים אך כמה כח רצון פנימי בשילוב הפתעות שמגיעות ממקומות לא צפויים יכולים להוביל למקומות שונים.
"אומרים שכשאתה נוקם במישהו אתה מאבד את התמימות.
אבל אני לא תמימה.
כבר הרבה מאוד זמן.
תמימותי נגנבה ממני.
החיים שהייתי אמורה לחיות נלקחו ממני, ואיתם הנשמה שאיתה נולדתי וליבי שהיה גדוש בחיים מלאי תקוות וחלומות.
הם אינם.
נעלמו.
אפילו בחירה לא הייתה לי.
אני מתאבלת על החיים ההם. מתאבלת על כל מה שיכל להיות לי.
עד עכשיו.

אני מוכנה לקחת בחזרה את מה שתמיד היה אמור להיות שלי. אני משתוקקת לתבוע נקמה על מה שנתלש ממני באכזריות.
אך בכל תוכנית ישנו פגם גורלי. לפעמים זה הלב".
הספר: "יריית פתיחה", מאת: אי.קיי. בלייר
כריכה רכה

מחיר: 98 שקל
מספר עמודים: 392
תרגום: טל לוי אסקרי
הוצאת אדל
להשיג ברשתות הספרים ובאתר: https://bbooks.co.il/?ref=si

יום רביעי, 24 באפריל 2019

חדש בקולנוע הסרט "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר

צפיתי בהקרנת בכורה של הסרט המקסים והמרגש "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר , סרט של מציאות חיים של אישה שנאלצת להתמודד עם קושי כלכלי גדול, ובכל זאת מוצאת מוצא ופתרון כמו שאומרים גם שהכי חשוך בחיים יש איזה פינה קטנה עם ניצוץ אור קטן שמציל אותנו, ומרגש היה לראות את מערכת היחסים שנרקמה בינה לבין אדג'ה פליטה שנמצאת באיסלנד, ופשוט לראות איך הקשר שלהן יוצר נאמנות ואחוה מיוחדת במינה, סרט שמעורר הרבה מחשבה על מצבם של הפליטים גם בארצנו, וגם על הקשיים הכלכליים שאנשים חווים.

כמו איסלנדים רבים, גם לארה מתקשה להתאושש מהמשבר הכלכלי ונאבקת להבטיח חיים יציבים לבנה,

היא מתחילה לעבוד במסוף ביקורת הדרכונים של שדה התעופה המקומי, ביום חורפי אחד, לאחר שהיא מזהה דרכון חשוד, נעצרת פליטה מגינאה-ביסאו בשם אדג'ה.

הימים חולפים והגורל מפגיש ביניהן שוב והשתיים יוצרות קשר חרף הפערים, כאשר לארה ניצבת מול החלטה גורלית, ידידתה החדשה מתגייסת לעזרתה.
בסרטה הארוך הראשון, שוזרת איזולד אוגדוטיר סוגיות גלובליות של הגירה וזכויות אדם לכדי דרמה אנושית ומרגשת, שזיכתה אותה בפרס הבימוי בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סאנדנס.
טריילר : https://youtu.be/O_Qyn4Aknkk
זוכה פרס הבימוי בקטגורית דרמה – פסטיבל סאנדאנס
זוכה בפרסים בפסטיבלים של אתונה, גטבורג, המפטונס, פרובינסטון, טרברס סיטי.
הוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים
במאית : איזולד אוגדוטיר Isolde Uggadottir
צילום: איטה זברוניץ- זאי ןIta Zbroniec-Zaj
עיצוב הפקה: מרתה לואיזה מאקוגה Marta luiza Macuga
עריכה: פרדריק ברוס Fredrique Broos
מוסיקה : גיזלי גאלדור Gisili Galdur
הפקה : סוקי מלמקוויסט Suki Malmquist
שחקנים:
לארה:  כריסטין תורה הראלדסדוטיר, Kristin Thora Haraldsdottir
אדיה: באבטידה סאדיו, Babetida Sadjo
אלדר פטריק נוקבי פטורסון Patric nokkvi Petursson
איסלנד/שבדיה/בלגיה 2018. איסלנדית, אנגלית וקריאולית
תרגום לעברית ואנגלית, 102 דקות.
הפצה סרטי נחשון בע"מ
החל מתאריך 25/4/2019  בכל רחבי הארץ
קרדיט צילומים : סרטי נחשון
איזולד אוגדוטיר, היא תסריטאית ובמאית איסלנדית, סיימה לימודי תואר שני בקולנוע, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. שם  זכתה בפרס הבמאית הטובה ביותר.
הסרטים הקצרים שלה הוקרנו בלמעלה ממאה פסטיבלים וזכו בפרסים רבים. בין הפסטיבלים בהם הוקרנו סרטיה, סאנדאנס, טלרוייד, ופסטיבל במאים חדשים/ סרטים חדשים במוזיאון המומה בניו יורק. היא היתה מועמדת לשלושה פרסי האקדמיה האיסלנדית לקולנוע וזכתה פעמיים בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר.
המגזין סקרין אינטרנשיונל הכתיר אותה : אחת הכוחות העולים הבולטים בקולנוע האיסלנדי.
זהו סרטה העלילתי הארוך הראשון.
הערות הבמאית  
"מצאתי את עצמי נמשכת לספר סיפורים של נשים, על נשים ועל מיעוטים ועל נשים בשוליים ומתוך זה אני מחפשת לצור סרטים שיש בהם סיפור המערב תחושה של ריאליזם סוציאלי. היצירה שלי בסרטים הקצרים עסקה בדמויות נשיות המתמודדות עם שאלות על מיניות "איחוד משפחתי" 2007, אמון  "מאושפזת" 2009, התמכרות "נקייה" 2010, והתמוטטות כלכלית, "רייקיוויק מהפכה" 2012 ,
בסרט הארוך הראשון שלי ידעתי שהגיבורות שלי יתמודדו עם עוני ושעוני יהיה הנושא המרכזי. רק מאוחר יותר הבנתי שאני בוחרת שאחת הדמויות הראשיות, שלי תהיה פליטה מגיניאה ביסו. 
כשפיתחתי את הדמות של האישה האיסלנדית התחלתי במקביל להתנדב בשנת 2012 בצלב האדום. שם פגשתי אישה מאוגנדה שלא רק שהתמודדה עם בעיות כלכליות היה עליה גם להיאבק עם המערכת כדי לקבל מקלט מדיני באיסלנד על רקע המיניות שלה. הפכנו במהרה לחברות. ההכרות איתה  אפשרה לי מבט לעומק למאבק שלה ולקשיים שהתמודדה איתם.. מצאתי את עצמי נסחפת ומוטרדת מן הסיפור שלה ומה שלמדתי בסופו של דבר הביא אותי למסקנה שאני חייבת להביא את החוויות שלה למסך.
המטרה שלי היתה לחבר בין שתי נשים שונות לגמרי. האחת אישה איסלנדית, אמא המתמודדת עם עוני והשנייה - פליטה שנתקעה באיסלנד בדרכה לקנדה. מאחר שזה מרגש אותי ומלהיב אותי לנסות למצוא את הדרך שבה הן יכולות ומצליחות להשפיע האחת על חיי השנייה. האתגר היה למצוא סיפור שמשרת את שתי הדמויות. ובאותה הזדמנות לשפוך אור על מצבם של מבקשי המקלט באיסלנד. שבמרבית המקרים הגיעו לשם בדרכם למקום אחר. בחיפוש אחרי חיים חדשים טובים ובטוחים יותר.
כשהתסריט החל לקבל צורה ביליתי זמן רב בקרב מבקשי המקלט במקום בו הם התגוררו. תחושה של חיים חסרי תכלית, ושל ייאוש גדול הציפה אותי וככל שהייתי מעורבת יותר הרגשתי שהסרט חייב לתת תקווה בסופו של דבר.
ב 2016 הצלחנו לגייס את התקציב ולהיכנס להפקה. צילמנו באותה עיר בה ערכתי את התחקיר ושכרתי שחקנים שהם בעצמם התמודדו עם בקשת המקלט וכל הקשיים הנלווים אליה. הם הכירו וחשו את הסיפור בצורה הטובה ביותר.
אני חבה תודה גדולה לשחקנים הראשיים שלי שלא פעם הפליאו אותי. והיו לנו גם שחקנים חובבים, חיות, ילדים והרבה שפות על הסט. ומגוון רחב של סוגי מזג אויר. לעיתים עבודת הבימוי היתה סיוט נוראי ולעיתים מענגת מאד. הרגשתי ברת מזל. אבל גם עם תחושה גדולה של אחריות. הדברים היו צריכים להיות מדויקים, נכונים, אמיתיים, כנים וישרים".
                                                                                                                                    איזולד

הסופרת מירב ישראל לוין משיקה דואט של רומן מתח מהפנט בהוצאת יהלומים: תחנת ביניים ותחנה סופית

הספר הראשון בדואט – "תחנת ביניים" הוא רומן מתח העוסק בעולמם של אנשי המשטרה ומשפחות הפשע' במרכז הסיפור אהבת ילדות שתובעת את מקומה במציאות שמסרבת לתת לה קיום וסוד גדול שעלול למוטט את הכול. 
ספר השני בדואט – "תחנה סופית"  מביא את ההתמודדות של אלו המנסים לברוח מעולם הפשע שממשיך לרדוף אותם.  הגיבורים ניצבים בפני מטרות שלא פעם מעמידות אותם בסכנות,  במציאות שבה גבולות שהוצבו מיטשטשים והסכנה קרובה יותר מתמיד.
תחנת ביניים

אני קיבלתי לסקירת קריאה את הספר הראשון  בדואט שכתבה מירב ישראל לוין , הרומן תחנת ביניים מאוד מעניין ומרתק בעיקר בגלל הסיפור על אנשי המשטרה ומשפחות הפשע, מאוד מעניין לקרוא את הספר בעיקר בזכות כך שהקריאה עוברת בקלות מצאתי את עצמי ממש מעבירה דף אחרי דף ומסיימת את תחנת ביניים ממש במהירות וזה קורה לי רק שהספר ממש מעניין ומרתק אותי, מירב ישראל לוין מצליחה להביא סיפור מאוד מעניין שמשלב דברים שמסקרנים בדרך כלל עולם הפשע, משטרה ואהבה דברים שאנו קוראים בעיתונים ומאוד סקרנים לדעת מה מתחולל שם בפנים בשילוב אהבה שממש שורפת, אהבה שמעוררת הרבה תחושות והרבה התלבטויות , וגם נותנת מבט על בחירות בחיים, על רדיפת חקר האמת, וחוסר מנוחה מה היה שם באמת, מאוד אהבתי, ואני ממש ממליצה ומחכה כבר לקרוא את ספר ההמשך תחנה סופית.
גיבורת הסיפור,בר לביא, סטודנטית למשפטים, מקבלת הצעה לשמש סוכנת משטרתית במבצע שאמור להפיל את משפחת הפשע הגדולה בדרום הארץ, לברמנית הקשוחה שמכירה את כל המי ומי אין שום מושג איך ההחלטה הגורלית הזאת עומדת לשנות את חייה, היא נשאבת לתוך עולם שבו היא נאלצת להלך בין שני קצוות, שני פנים של אותה מציאות, פגישה בלתי צפויה עם כפיר, אהבת נעורים שמעולם לא כבתה, מעמתת אותה שוב עם הבחירות שעשתה בחייה ומעוררת בה מאבק פנימי בין הרגש לבין ההיגיון.
בר נחושה בדעתה לגלות את האמת על חייה, אמת שהוסתרה ממנה מאז הייתה ילדה, אמת המסכנת אותה.
כפיר נשבע להילחם כדי להגן עליה מכל סכנה שעלולה לפגוע בה, אבל המלחמות האמיתיות מתחוללת בתוכו. בשתי המלחמות הוא עלול לאבד את היקר לו מכל.
תחנת ביניים מאת מירב ישראל לוין הוא רומן מתח המתאר את המתרחש בעולמם של אנשי המשטרה ומשפחות הפשע. במרכז הסיפור אהבת ילדות שתובעת את מקומה במציאות שמסרבת לתת לה קיום וסוד גדול שעלול למוטט את הכול.
תחנה סופית

הסוד הגדול של בר מתגלה והיקר לה מכל נלקח ממנה, היא נאלצת לקבל החלטה כדי לשנות את גורלה, אך לאויבים שלה יש תוכניות אחרות והסכנה ממשיכה לרחף, הפעם, לא רק מעל ראשה.
היא מחליטה להילחם על הזכות לחיות ותעשה הכול כדי לממש אותה אך כשסודות חדשים מאיימים למנוע ממנה להשיג זאת, היא חוזרת לסיים את המסע שנכפה עליה. הפעם בר לא תעבור דרך תחנות ביניים, היא חייבת להצליח, אחרת, זו תהיה התחנה הסופית, המטרה שלה השתנתה. בר כבר לא רודפת אחר הצדק,היא רוצה נקמה.
מספר עמודים תחנת ביניים: 340
מספר עמודים תחנה סופית: 314
הוצאת יהלומים
מחיר ליחידה: 98
להשיג ברשתות הספרים ובאתר: https://bbooks.co.il/?ref=si

יום שלישי, 23 באפריל 2019

ספרי יד ושם לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019

שבוע אחרי שפסח מסתיים מגיע יום השואה, יום עצוב שהינו חלק מהזהות שלנו כעם יהודי, חלק שאסור לנו לשכוח לעולם, יום השואה מבחינתי זהו יום שבו אני אני רוצה לספוג עוד ועוד מידע על מה שקרה באותה תקופה ארורה ליהודים, זה בלתי נתפס הרוע והאכזריות כלפי עם, אך בכל זאת משמח אותי לחשוב שאנו פה בארץ ישראל בבית שלנו, במדינה שלנו, במקום שחשוב לנו כל כך, יד ושם מוציא לקראת יום הזכרון לשואה ולגבורה ספרים שממש חשוב לקרוא אותם, ודרך אותם ספרים ללמוד מה התחולל שם, ואיך היהודים תפקדו באותם ימים, וללמוד מזה וללמד את ילדינו ואת הדורות הבאים.
ספרי יד ושם לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2019:
העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר
עורך הסדרה: גיא מירון
גטו ורשה – הסוף
מאת: חוי דרייפוס (בן-ששון)
השמיעיני את קולך ונסו הצללים: מבחר מקורות של נשים בתקופת השואה
עורכת: בתיה דביר הוצאת מורשת
לא אמות, כי אחיה ואספר!: שלהי המלחמה והחזרה לחיים ביומנו של איש רוח מקובנה
מאת: ישראל קפלן , עורכת: עדה שיין
אומנם נר רוחני דולק בי: יומנו של תלמיד חכם מדוקלה
מאת: יוסף גוזיק , עורכות: אסתר פרבשטין, חוי דרייפוס (בן-ששון)
בשיתוף מכללה ירושלים
סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים
מאת: אורי חנוך ויהודית חנוך
על הספרים:
סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר
עורך הסדרה: גיא מירון
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית | מאת: דניאל פרנקל
כרך מס' 3 – 144 עמ', 56 ₪
הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1933-1938 |
מאת: דורון נידרלנד  כרך מס' 7 – 128 עמ', 56 ₪
העיתונות היהודית בגרמניה בתקופה הנאצית היא מקור ייחודי לתולדות היהודים בתקופה. דחיקתם של היהודים מחיי הציבור מחד וההיתר שנתנו השלטונות להמשך הוצאתה לאור של עיתונות יהודית של הזרמים הפוליטיים והתרבותיים השונים ביהדות גרמניה מאידך הביאו לפריחתה בשנים 1938-1933.
העיתונות היהודית שינתה את אופייה, תפוצתה עלתה באופן דרמטי, היא החלה לפנות לקהלים מגוונים יותר (ילדים ונוער, נשים) ולהוציא לאור מגוון רחב של מוספים. נוסף על התכנים המרתקים של המאמרים שפורסמו בה, ניתן למצוא בעיתונות היהודית הגרמנית שהתפרסמה בשנים אלו גם איקונוגרפיה מעוררת עניין – קריקטורות, תמונות, פרסומות ואיורים בתחומים שונים.
מ"עיתונות משלימה" – מקור מידע והתייחסות משני עבור ציבור שעיקר חיי התקשורת והתרבות שלו התנהלו בזירות אחרות – הפכה העיתונות היהודית בגרמניה ל"מרחב הציבורי" המובהק ביותר של היהודים בשעתם הקשה והיוותה תשתית מרכזית לעיצוב חייהם הקהילתיים והפוליטיים.
משלהי 1938, לאחר סגירת כל העיתונים היהודיים, ועד ראשית קיץ 1943 הופיע כתב העת האחרון של יהדות גרמניה לפני השואה – ביטאון החדשות היהודי Jüdisches Nachrichtenblatt.
הנגשתם של מקורות שהופיעו בעיתונות היהודית בגרמניה הנאצית בשנים 1933–1943 והארתן של סוגיות הנוגעות לתחומי פעילותה השונים פותחות לקורא העברי צוהר להתבוננות בלתי אמצעית בעולמם המורכב של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי.
סדרת העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית חושפת בפני הקורא העברי מחקרים המנתחים היבטים שונים המשתקפים בעיתונות זו, בליווי המקורות הרלוונטיים. בכך משלבת הסדרה בין מחקר ותיעוד.
בסדרה ראו אור עד כה שבעה כרכים (להלן נרחיב על הכרך השלישי ועל הכרך השביעי):
שנת 1933 כקו פרשת המים? אופייה ותפקידה של העיתונות היהודית הגרמנית לפני עליית
 הנאצים לשלטון ואחריה (מיכאל נאגל)
ביטאון החדשות היהודי – נושא דגל ההגירה היהודית מגרמניה 1941-1938 (רבקה אלקין)
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית (דניאל פרנקל)
הפרקטיקה הדתית של יהודי גרמניה בימי השלטון הנאצי (1933-1938) והשתקפותה בעיתונות היהודית הגרמנית (יעקב בורוט)
העיתונות לילדים ולבני נוער יהודים בגרמניה בשנים 1938-1933: אזהרה או הרגעה? (חנה לבנת)
נדפס תחת מכבש הלחצים: פרסומות של עסקים יהודיים בעיתונות בגרמניה הנאצית בשנים
1942-1933 (כריסטוף קרויצמילר)
הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1938-1933 (דורון נידרלנד)
פרופ' גיא מירון, היסטוריון, חבר סגל המחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה וראש המרכז לחקר יהודי גרמניה בתקופת השואה במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם. כיום עוסק במחקר על חווית המרחב והזמן של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי. מחקריו עוסקים בתולדות יהודי גרמניה ומרכז אירופה במאה ה-20, בהיסטוריה של יהודי הונגריה ובהיסטוריוגרפיה יהודית. בין ספריו: מ'שם' ל'כאן' בגוף ראשון: זיכרונותיהם של יוצאי גרמניה בישראל (מאגנס 2004), בסתיו ימי האמנציפציה: זיכרון היסטורי ודימויי עבר תחת איום הפשיזם – גרמניה, צרפת, הונגריה (מרכז זלמן שזר 2011), שראה אור בעברית ובאנגלית.
לפרטים נוספים:
https://www.openu.ac.il/personal_sites/guy-miron/index-heb.html
העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר | עורך הסדרה: גיא מירון
הספורט היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית | דניאל פרנקל
כרך מס' 3 – 144 עמ', 56 ₪

הדרתם של היהודים מארגוני הספורט הגרמנים בעקבות עליית המשטר הנאצי הביאה להתפתחות ענפה של פעילויות ספורט יהודיות בגרמניה הנאצית.
הכרך סוקר את מגוון ייצוגיו של הספורט היהודי בעיתונות היהודית, במאמרים ובתמונות, ומציג קטעים נבחרים מתוך מוספי הספורט בעיתונים יהודיים שונים מכל הקשת האידאולוגית, החל מהפטריוטים הגרמנים ועד לציונים. הכרך עוסק בפעילות הספורטיבית שהתקיימה תחת תנאי ההדרה ודן בהשלכותיה המורכבות של האולימפיאדה בברלין על הספורט היהודי.
תוכן העניינים:
סקירה מחקרית
מבוא: ספורט וספורטאים יהודים בגרמניה לפני 1933        
הדרת היהודים מחיי הספורט בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון
מדורי הספורט ומוספי הספורט של העיתונות היהודית הגרמנית
ההתארגנות המחודשת של התאגדויות הספורט היהודיות: בעיות ופתרונות   
ספורט תחרותי במציאות של הדרה   
אולימפיאדת ברלין והשלכותיה על הספורט היהודי   
השלב האחרון: הספורט היהודי אחרי קיץ 1936      
סיכום מן העיתונות
ד"ר דניאל פרנקל, חוקר עצמאי של תולדות יהודי גרמניה, שימש חוקר במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם, ובשנים 2009-1998 ערך את פנקס הקהילות: גרמניה. פרנקל חיבר את הספר על פי תהום: המדיניות הציונית ושאלת יהודי גרמניה 1938-1933 (מאגנס, ירושלים תשנ"ד), ערך את קובץ המכתבים להיות יהודי בברלין: מכתבי הרמן זמטר 1943-1939 (יד ושם, ירושלים תשס"ח), שראה אור גם בגרמנית ובאנגלית, ופרסם מאמרים על תולדות יהודי גרמניה במאה העשרים.
העיתונות היהודית בגרמניה הנאצית: מקורות ומחקר  עורך הסדרה: גיא מירון
הבית היהודי בגרמניה הנאצית בראי העיתונות היהודית הגרמנית 1933-1938 | דורון נידרלנד
כרך מס' 7 – 128 עמ', 56 ₪

הכרך מציג היבטים שונים של חיי היומיום של יהודי גרמניה תחת השלטון הנאצי, כפי שהשתקפו בעיתונות היהודית בגרמניה. הוא מתמקד בבית ובמשפחה, בעיקר מנקודת המבט הנשית, ובוחן את תגובת העיתונות לשינויים שחלו באורחות החיים בתוך הבית וביחסי הגומלין בין בני הבית, לנוכח המציאות הקשה בחוץ. בחינה זו שופכת אור על תפקידה של העיתונות בפיתוח כושר ההסתגלות של יהודי גרמניה לתהליכים שהתרחשו ועל חלקה בהעלאת המודעות לסכנות ובמאמצים להרגעה. המחקר מציג את מאמצי המשפחות היהודיות לשמור על הערכים הבורגניים שהכירו ולקיים משק בית בתנאים של צמצום מרחב המגורים, ומראה כיצד הדרתם של היהודים הניעה רבים להסתגרות ולהתרכזות בחיים הביתיים.
תוכן העניינים:
סקירה מחקרית
מבוא                                        
הבית, המשפחה והערכים הבורגניים
"השיבה פנימה" לבית ולמשפחה      
צמצום מרחב המגורים והדיור         
הרגלי תזונה ושינויי תפריט            
שבתות, חגים ומועדים                  
ניהול משק הבית                         
החינוך בבית, זוגיות ויחסי הורים וילדים      
תעסוקת האימהות והבנות              
דפוסי הגירה של המשפחה היהודית בגרמניה: נשים לעומת גברים
סיכום                                       
מן העיתונות
פרופ' דורון נידרלנד, מכהן כיו"ר המועצה האקדמית במכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, וכיהן כראש החוג להיסטוריה ומחשבת ישראל במכללה בשנים 2001-2011. תחומי המחקר שבהם עוסק: דפוסי ההגירה של יהודי מרכז אירופה במאה העשרים, תולדות החינוך והכשרת המורים בישראל וניתוח ביקורתי של ספרים להוראת היסטוריה. ספרו יהודי גרמניה – מהגרים או פליטים? עיון בדפוסי ההגירה בין שתי מלחמות העולם, המבוסס על עבודת הדוקטור שלו, יצא לאור בהוצאת מאגנס תשנ"ו. הוא היה שותף בכתיבה ובעריכה של שמונה ספרי לימוד בהיסטוריה לחטיבה העליונה.
גטו ורשה – הסוף: אפריל 1942 – יוני 1943
מאת: חוי דרייפוס (בן-ששון), 567 עמודים, 115 ש"ח

במאי 1943 יהודי ורשה אינם בוכים עוד. אנו מביטים בדממה במה שנגלה לעינינו לראשונה – גלי האפר וההריסות. בכל אשר נפנה – אורגיית הרס נוראה, תוצאת האש והדינמיט. עוד לפני שנה היה הגטו ענק, מאוכלס, סואן, גועש, לוחם ברעב ובדלות כדי לשרוד בכל העצמה והחיוניות הכלואים בין חומות גזעו ומנסה להתקיים, והיום הוא מושיט השמיימה את גדמי חומותיו השרופים במחאה אילמת. (סֵווק אוֹקוֹנוֹבסקי, אוגוסט–ספטמבר 1943)
מרד גטו ורשה הוא מעשה ההתנגדות הבולט ביותר שעשו יהודים בתקופת השואה ונחשב להתקוממות העירונית הראשונה באירופה הכבושה. הדיו נפוצו עוד בימי המלחמה בפולין הכבושה ובעולם כולו, ובעבור יהודים ולא-יהודים כאחד הוא סמל לגבורה נואשת. המרד עמד במוקד המחקר האקדמי במשך עשרות בשנים והיבטים שונים שלו מעסיקים גם היום את השיח הציבורי. עם זאת, בחודשים האחרונים לקיומו של הגטו חיו בו עשרות אלפי יהודים, וקורותיהם טרם זכו לבחינה מקיפה.
הספר מספר את סיפורם של המוני היהודים שחיו ומתו בגטו ורשה מאפריל 1942 ועד יוני 1943. פרופ' חוי דרייפוס מתארת את חיי היהודים טרם הגירושים הגדולים לטרבלינקה בקיץ 1942, בוחנת את הכאוס של ימי השילוחים ועומדת על דפוסי ההתאוששות והחידלון האישיים והציבוריים של יהודי הגטו. על בסיס מאות מקורות – ובהם יומנים, זיכרונות, מסמכים רשמיים, תצלומים ומפות – היא מציגה את עולמו של האדם היהודי והחברה שבה הוא חי בצל גלי הרצח החוזרים ונשנים ואי-הוודאות שחוללו. ימי המרד והתקופה שקדמה לו מוצגים בספר בהקשר רחב, וחלקן של תנועות הנוער והמחתרות מובא על רקע עולמם של כלל יהודי הגטו. כן מתוארים חששותיהם, תקוותיהם ואשליותיהם של יהודי הגטו טרם פרוץ המרד כמו גם אסונם הנורא במהלכו. כך, מרד גטו ורשה אינו עוד סיפורם הבלבדי של ארגוני המחתרת שהתגבשו לאחר רצח מרבית יהודי הגטו, אלא גם סיפור חייהם ומותם של עשרות אלפי היהודים אשר המשיכו לחיות בו בחודשים האחרונים לקיומו.
פרופ' חוי דרייפוס (בן-ששון), היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה, בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. במשך שנים עבדה פרופ' דרייפוס ביד ושם, ומחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היום יום בשואה ובכללם: היחסים בין יהודים ופולנים, חיי הדת בשואה והקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. בין פרסומיה: "אנו יהודי פולין"? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה – ההיבט היהודי (יד ושם 2009), Relations Between Jews and Poles during the Holocaust: The Jewish Perspective (Yad Vashem 2017), Search and Research: Lectures and Papers – Changing Perspectives on Polish-Jewish Relations during the Holocaust (Yad Vashem 2012).
השמיעיני את קולך ונסו הצללים: מבחר מקורות של נשים בתקופת השואה
עורכת: בתיה דביר, בשיתוף הוצאת מורשת, 378  עמ', 115 ש"ח 

האסופה השמיעני את קולך ונסו הצללים מוקדשת לסיפורה של האישה היהודייה בתקופת השואה ולנקודת המבט הייחודית שלה. האסופה מחולקת לשערים העוסקים בהיבטים שונים של סיפור השואה: ברייך השלישי, בגטאות, בגיאיות המוות, במחנות הריכוז ובמסגרות המאבק האנטי נאצי. 
הקוראים נחשפים לחייהן של נשים יהודיות, עירוניות וכפריות, אימהות ונשות קריירה פורצות דרך, אורתודוקסיות, פעילות פוליטיות, נשים שנטלו חלק בעולם היצירה והתרבות לפני המלחמה וילדות צעירות. בקולן, על פי כתביהן וזיכרונותיהן או על פי עדויות הקרובים להן, מציגה האסופה מנעד רחב של נקודות מבט, דרכי התמודדות ואופן פעולה במציאות בלתי אפשרית, באזורי השליטה של הנאצים ובעלי בריתם, ממערב אירופה ומזרחה ועד צפון אפריקה. השער החותם את האסופה מתאר את חזרתן לחיים של מקצת הנשים ואת תרומתן לחברה ולתרבות בעולם בתר מלחמתי. מיליוני נשים יהודיות נרצחו בתקופת השואה, הסיפורים מעוררי ההשראה המובאים באסופה הם מצבת זיכרון לכולן.
אסופה זו אמנם מתמקדת בקולה של האישה היהודייה בשואה, אך גם נשים לא יהודיות שקיבלו את אות חסידי אומות העולם שובצו בה.
באסופה מאמר מקדים "הנשמע קולן? נשים בתקופת השואה", מאת דליה עופר ולינור ג. וייצמן, ובסופה מפתח שמות הנשים המשתתפות בה.
הספר מעוצב כיומן אישי וקולקטיבי, ולכל אישה סימניה המייצגת באופן ויזואלי רגע, רושם, אסוציאציה. הרגעים מתחברים לציר המאפשר מפגש אינטימי עם כל אחת מהנשים לצד התגבשותה של תמונה רחבה וסיפור משותף.
בתיה דביר, היסטוריונית של מכון מורשת ע"ש מרדכי אנילביץ'. את עבודת ה-M.A שלה כתבה בנושא יומנו של אדם צ'רניאקוב, יו"ר היודנראט בגטו ורשה, בהנחייתו של פרופ' ישראל גוטמן ז"ל. בעבר עבדה בבית הספר המרכזי להוראת השואה ביד ושם וכן נמנתה עם צוות ההיסטוריונים ששקדו על הקמת המוזיאון החדש ביד ושם. חיברה ביחד עם אלכס דנציג את המדריכים למסייר בפולין – ורשה; לובלין; לודז' וסביבתה; גליציה; ביאליסטוק, פלוצק, טורון, פוזנן – שראו אור בהוצאת מורשת.
פרופ' דליה עופר, עמדה בראש הקתדרה לחקר השואה ויהדות מזרח אירופה ע"ש מקס וריטה הייבר, במכון ליהדות זמננו ובמרכז מלטון לחינוך יהודי בבית הספר לחינוך. כיהנה כראש המכון ליהדות זמננו ע"ש אברהם הרמן ועמדה בראש המרכז הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' עופר הייתה נציגת האוניברסיטה העברית בוועדה האקדמית של יד ושם וחברת הנהלת המרכז לחקר השואה ביד ושם. היא עמדה בראש חבר הנאמנים של בית הספר התיכון ליד האוניברסיטה ושמשה כיו"ר הוועדה המקצועית להיסטוריה במשרד החינוך וועדות מטעם המועצה להשכלה גבוהה. פרופ' עופר פרסמה מחקרים רבים בתחום השואה, העלייה לארץ ישראל וזיכרון השואה. ב-2018 זכתה בפרס:Distinguished Achievement Award in Holocaust Studies, from the Holocaust Educational Foundation of Northwestern University.
לא אמות, כי אחיה ואספר! שלהי המלחמה והחזרה לחיים ביומנו של איש רוח מקובנה
מאת: ישראל קפלן | עורכת: ד"ר עדה שיין | פענח את מחברות אביו: שלום אילתי
301 עמ', 91 ₪  

ליהודי פולני אחד [...] יש טענות חמורות כלפי. בגללי חשבו אותו כאן שקרן, הוזה [...]. הוא היה בלנדסברג (כ-60 קילומטרים ממינכן) ופגש שם כמה ליטאים מקובנה. באחת השיחות הוא סיפר להם שפגש לא מזמן קובנאי אחד, מורה, סופר, ישראל קפלן. נו, הם התנפלו עליו: מה אתה מבלבל את המוח, הקפלן הזה כבר מזמן שוכב לו על הגב באדמה! ולא עלה בידו בשום אופן לשכנע אותם שעודני חי [...] אני כבר אינני [...] גם לפי השכל הישר עצמו [...] לא ייתכן שישראל קפלן עדיין יהיה היום בחיים במקום כלשהו... ואילו הסיסמה שלי הייתה דווקא: לא אמות, כי אחיה ואספר!
יומיים לאחר השחרור מעול הנאצים, בשעה שעדיין שהה במחנה אלאך שבקרבת מינכן, השיג ישראל קפלן נייר ועיפרון זעיר בתמורה למנת המזון הדלה שלו, ומיד החל לכתוב את יומנו.
קפלן, היסטוריון ואיש חינוך יליד קובנה, העלה על הכתב את קורותיו בצעדת המוות בשלהי המלחמה, את שמחת השחרור ואת תלאות השיקום הארוך והמייגע במחנות העקורים בגרמניה. תיאוריו, מקצתם ביידיש עסיסית וקולחת ומקצתם בעברית מליצית על שלל מכמניה, שופעים הומור נפלא היונק מתוך מקורות יהודיים ומתכתב עימם. על דפי היומן גם שפך את מר ליבו כשנודע לו על גורלן המר של אשתו לאה ושל בתו יהודית. עד מהרה התמסר קפלן לאיסוף עדויות בקרב הניצולים והיה לאחד מראשי הוועדה ההיסטורית המרכזית שהקימו הניצולים היהודים במינכן. לצד הכתיבה האישית תיאר קפלן גם את המתרחש במרחב הציבורי במחנות, ציין שמות של פעילים בקרב שארית הפליטה ואף מתח ביקורת נוקבת על התנהלות הציבור היהודי במחנות העקורים.
לא אמות, כי אחיה ואספר! הוא מסמך מרגש ורב-ערך המתעד את גבורת ההישרדות ואת השמירה על צלם אנוש בתנאים בלתי אפשריים.
ישראל קפלן, ההיסטוריון והסופר בעל השם, החל לכתוב את רשימותיו ביידיש ובעברית מיד לאחר שחרורו סמוך לדכאו. התיעוד הראשון הוא מיום 2 במאי 1945, יומיים בלבד לאחר שחרורו, והאחרון מיום 1 בדצמבר 1946. החלק הראשון של כתב היד, שנכתב במאי 1945, משחזר את החודש האחרון של המלחמה ומתאר את צעדת המוות, הציפייה לשחרור ואת חוסר הוודאות והכאוס ששררו בשלבי המלחמה האחרונים. בהמשך עוסק קפלן ברשימותיו בתיאור תהליך שיקומו האיטי וקשיי החלמתו, בקושי להשיג מזון, בחזרה לפעילות ספרותית ולכתיבה ובמפגשים רבים עם ניצולים שונים המתרכזים בגרמניה לאחר השחרור. במהלך מפגשים אלה הוא דולה כל העת מידע על נספים ומתעד שמות רבים ברשימותיו, ובמקביל מתאר את ניסיונותיו להשיג מידע על גורל בני משפחתו הקרובה ומספר על הגילוי כי אשתו ובתו נספו ובנו שרד. דרך רשימותיו של קפלן אנו למדים במידה מסוימת גם על פעילות הוועד היהודי המרכזי במינכן ועל ראשית פעילות תרבותית וספרותית בקרב העקורים.
שלום קפלן-אילתי, נולד ב-1933 בקובנה, ליטא, להוריו ישראל קפלן, מורה, סופר והיסטוריון, ולאה גרינשטיין, אחות ומשוררת. ב-1937 נולדה אחותו יהודית וב-1941 נכלאו בגטו. בפברואר 1942 הוגלה אביו לגטו ריגה ולמחנות הריכוז בלטביה. ביוזמת אמו הועברה אחותו בסוף 1943 למסתור אצל ליטאים בעיר, ובאפריל 1944, לאחר הישרדותו מאקציית הילדים, הוברח גם הוא למסתור, ובסוף יולי שוחרר על ידי הצבא האדום. אמו נספתה בעת פינוי גטו קובנה ואחותו נמסרה לגסטאפו על ידי נותני החסות. בשנה הראשונה לאחר השחרור אומץ בקובנה ע"י משפחת דינר, ולאחר מכן עבר לבית הילדים ובית הספר היהודי בעיר. עם סיום מלחמת העולם נודע לו שאביו שרד את מחנות הריכוז, והוא פעיל במחנות הפליטים של מערב גרמניה באיסוף עדויות הניצולים ותיעודם. קרן שיזם הצ'פליין קלויזנר מצבא ארה"ב בגרמניה סייעה להבריח אותו בתחילת 1946 מבריה"מ, ולאחר מכן דרך נתיבי בריחה נוספים הועבר למינכן, שם פגש את אביו.
בסוף אפריל 1946 עלה שלום אילתי ארצה במסגרת עליית הנוער באנייה שמפוליון. עד אחרי מלחמת העצמאות התגורר אצל דודיו בת"א ומשם עבר לקיבוץ תל-יוסף, סיים את לימודיו והפך לחבר הקיבוץ. ב-1961 סיים לימודי חקלאות באוניברסיטה העברית וב-1962 לאחר נישואיו הצטרף לקיבוץ יטבתה, סיים את הדוקטורט בפקולטה לחקלאות ברחובות ומונה למרצה. ב-1974 עבר לירושלים בה הוא מתגורר עד היום. היה חבר הצוות הבכיר בשירות לשמירה על איכות הסביבה במדינה. מ-1981, במשך 13 שנה, עבד ביד בן-צבי כמרכז מערכת הרבעון "קתדרה". ב-1995 פרש לגמלאות ומאז הקדיש את מירב זמנו לכתיבה ואיסוף חומר היסטורי הקשור להוריו.
ב-1999 ראתה אור האוטוביוגרפיה הספרותית לחצות את הנהר (כרמל ויד ושם) – זיכרונותיו מתקופת השואה – שכתיבתה ארכה 20 שנה. הספר יצא בארבע מהדורות. בעקבות יציאת הספר התארגנה קבוצת ילדים ניצולי מסתור יוצאי ליטא שערכה שורה של מפגשים ויזמה מפקד של "ילדים" כמוהם ברחבי העולם. את הרשימה המפורטת, בת 165 שמות של ילדי מסתור שניצלו בליטא, מסרו כאות הוקרה סמלי למוזיאון היהודי בווילנה, ליד ושם ולמוסד המקביל בארה"ב. במקביל הוציא בהוצאת כרמל שירים, מכתבים ורשימות על חייה ויצירתה של אמו (2010). שלום אילתי נשוי למרים לבית כוכבי, אב לשלושה ילדים וסב לחמישה נכדים, הוא מתגורר בירושלים מ-1974.
ד"ר אלה פלורסהיים, עורכת ראשית בהוצאת יד ושם, שימשה בעבר עורכת משנה של כתב העת תכלת, וכן הייתה רכזת הפרסומים של מרכז צ'ריק לתולדות הציונות, היישוב ומדינת ישראל באוניברסיטה העברית. במחקרה עוסקת בניצולי השואה במחנות העקורים בגרמניה ובגילויים של עיסוק בלשון יידיש בקרבם. את עבודת הדוקטור כתבה במסגרת האוניברסיטה העברית.
אומנם נר רוחני דולק בי – יומנו של תלמיד חכם מדוקלה
מאת: יוסף גוזיק , עורכות: אסתר פרבשטין, חוי דרייפוס (בן-ששון) בשיתוף מכללה    
ירושלים  437 עמ', 103 ₪

אומנם נר רוחני דולק בי בקרב ליבי אך רציתי שישובו הימים כמקדם. איך הומה ליבי לך, אבי אבי! היודע אתה איך אסבול? איך הייתי, איך ירדנו משמיים ארצה, איך נתונים אנו בכל יום לחרפה ולביזה. איך האויב אורב לנו בחוצות ובאנו הנה ויושבים כאן כמו בבית האסורים, כלואים ומסוגרים וסובלים אנו [...]. אבי אבי, בניך שרויים בצער, המלץ בעדיהם ובקש רחמים עליהם! (היומן, עמ' 330).
הרב יוסף גוזיק, תלמיד חכם ומלומד צעיר, כתב את יומנו בעת שהותו הממושכת במסתור בעליית ביתו של איכר פולני בכפר הסמוך לעיירתו דוקלה. הוא משמש עד וצופה, מתעד וסופד בעת ובעונה אחת. יומנו הוא מסמך הנצחה לעיירה, למנהיגיה, למועדיה, לשמחתה וליגונה. מתוך אמפתיה עמוקה הוא שותף לצערם של יהודים מן השורה: הסנדלר והספר, המורה והאופה, נער צעיר שנתפס ועונה, אישה צעירה נרדפת – כולם נקובים בשמותיהם ובכך הם גם זוכים לזיכרון עולם. בדאגה ובדריכות הוא עוקב אחר מצבן העגום של שלוש דמויות המסתתרות ביער – ביניהן ילדה רכה בשנים, המסמלת בעיניו שריד אחרון לילדי העם היהודי – "ילדי העברים שגם הם מילאו את רחובות העיר בשאונם והמולם, והיום נשתתקו ואינם" (היומן, עמ' 89). בלשונו העברית העשירה, המתובלת בשיבוצים מן המקורות היהודיים ובהקבלות היסטוריות מרומזות, היטיב הרב גוזיק לתאר את החיים בעיירה לפני המלחמה, את השבר העז שפקד את יהודי האזור עם הכיבוש הנאצי ואת חורבן קהילתו וקהילות שכנות. בד בבד הוא מגולל את הגיגיו ואת תחושותיו, ומתאר את הסבל היומיומי שחווים הוא ואחיו המסתתר יחד עמו. דפי היומן משקפים נפש המיטלטלת יום-יום בין ייאוש לתקווה, בין חידלון לרוממות – נפש הנאחזת באמונתה. הם פותחים לפנינו צוהר לעולמו הפנימי העשיר של הכותב ולאמונתו האיתנה. דומה כי זהו הנר הרוחני שאת שלהבתו שמר ושימר – מתוך תחושה ברורה כי אותו נר מעניק לו עצמו שמירה והגנה בסערות הזמן.
יומנו של הרב גוזיק היה גנוז ועלום למעלה משבעים שנה. מעבר להיות כתביו תעודה אנושית והיסטורית מרשימה התורמת תרומה משמעותית להכרתנו את מציאות החיים במסתור, את הטרגדיה של הפרט והחברה היהודיים בימי השואה, יש ליומנו מאפיין נוסף, חשוב, מרכזי וייחודי. קיימים מעט מאד כתבים שחיברו יהודים שהשתייכו ליהדות האורתודוכסית (אף שכשליש מקרב יהודי פולין טרם המלחמה השתייכו לציבור זה). עצם העובדה שאת הרשימות חיבר אדם שהיה שקוע כולו בהווייה הדתית (לפני המלחמה ובמהלכה) ונמען מרכזי ביומנו הוא הקדוש ברוך הוא עמו הוא מנהל שיח מתמשך – מעצימה את חשיבותם של הכתבים הללו.
לספר מצורפים שלושה מבואות:
דוקלה בימי מלחמת העולם השנייה: מבוא היסטורי, מאת: פרופ' חוי דרייפוס
"היום אני מתחיל לכתוב יומן": כתיבה יהודית במסתור, מאת: פרופ' חוי דרייפוס
בן-עלייה בעליית הגג: מאפיינים ייחודיים ליומנו של הרב יוסף גוזיק, מאת ד"ר אסתר פרבשטין.
ד"ר אסתר פרבשטין, ראש המרכז ללימודי השואה ולחקר השואה במכללה ירושלים, הקימה את המאגר הממוחשב של זיכרונות רבנים מן השואה מתוך המבואות לספריהם וערכה מספר כתבים ויומנים מתקופת השואה. תחומי המחקר בהם היא עוסקת: חיי היום-יום והחיים הדתיים בשואה, מנהיגות, הגות והלכה. בין כתביה: בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה (מוסד הרב קוק 2002), בסתר המדרגה: היהדות האורתודוקסית בהונגריה נוכח השואה (מוסד הרב קוק 2013), פתח ההצלה מטנג'יר: רני רייכמן לעזרת יהודי אירופה (מוסד הרב קוק ומכללה ירושלים 2017), רבקה ליפשיץ, לכתוב עד כלות: יומנה של נערה מגטו לודז', בעריכת: אסתר פרבשטין, מיכל אונגר והדסה חלמיש (מוסד הרב קוק 2018).
פרופ' חוי דרייפוס (בן-ששון), היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה, בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב. במשך שנים עבדה פרופ' דרייפוס ביד ושם, ומחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היום יום בשואה ובכללם: היחסים בין יהודים ופולנים, חיי הדת בשואה והקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. בין פרסומיה: "אנו יהודי פולין"? היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה – ההיבט היהודי (יד ושם 2009), Relations Between Jews and Poles during the Holocaust: The Jewish Perspective (Yad Vashem 2017), Search and Research: Lectures and Papers – Changing Perspectives on Polish-Jewish Relations during the Holocaust (Yad Vashem 2012)
סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים
מאת: אורי חנוך ויהודית חנוך  עורכת: בלה גוטרמן
248 עמ', 80 ₪ 

בשעת בין ערביים של תחילת יולי 1945 נעצרה ליד הבית [בלנדסברג] מכונית ספורט אדומה עם גג פתוח... מהמכונית יצא אדם לבוש בגדים אזרחיים ושאל: אולי אתה יודע איפה גר פה מישהו בשם אורי חנוך?" הסתכלתי בו מופתע והשבתי, זה אני. יש לי בשורה טובה, אמר והוציא מכיסו דף עם רשימה ארוכה של שמות. האחרון שבהם היה דני חנוך. זה אחי הקטן, הוא חי? איפה הוא? ראית אותו? לא, אני לא מכיר אותו, אבל נשלחתי לומר לך שהוא חי.
בגעגועים ובאהבה מתאר אורי חנוך, יליד 1928, את ימי ילדותו בקובנה. חייו השתנו ללא הכר עם כניסתם של הכוחות הסובייטיים לליטא בשנת 1940 ולאחר מכן תחת הכיבוש הגרמני בקיץ 1941. אורי גורש לגטו ושרד לאחר שנות רעב, אקציות ומוות. באביב 1944 שולח למחנה הריכוז דכאו קאופרינג ושרד שנה נוספת של עבודות פרך בתנאים לא אנושיים.
הבשורה הנפלאה שקיבל אורי ביולי 1945 על הישרדותו של אחיו הצעיר דני, היחיד ממשפחת חנוך הקרובה שנותר בחיים, פתחה את תהליך שיקומו. אורי ואחיו, שדיברו עברית שוטפת וחונכו לציונות, עלו לארץ בעלייה בלתי-לגלית ונקלטו בה במהרה. בדצמבר 1947 התנדב אורי לפלמ"ח, לחם בקרבות קשים לשחרור ירושלים וניצל בנס. עם שחרורו מצה"ל הקים בית ומשפחה והיה לאיש עסקים מצליח.
על-אף מוראות השואה, קורותיו של אורי חנוך הם מסע אופטימי של אהבת אדם ודאגה לאחר. כעבור שנים, מפגש עם גרמני צעיר החזיר את אורי לאירופה, ואת העשורים האחרונים של חייו הוא ייחד לשיפור חייהם של הניצולים ולשימור זיכרון השואה בארץ ובגרמניה. על פעילות זו הוענק לו אות הצטיינות גבוה מנשיא גרמניה.
סיפור שלא סיפרתי: מקובנה ודכאו לחיים חדשים הוא סיפור של צער ושמחה, של כאב ואושר. את הספר כתבה מפיו יהודית חנוך, רעייתו של אורי, בחודשי חייו האחרונים. אחרי מותו מילאה את בקשתו להשלימו ולהוציאו לאור.
לספר מצורף מבוא "קובנה היהודית בשברונה", מאת: ד"ר בלה גוטרמן.
יהודית חנוך, נולדה בשנת 1932 בתל אביב. היא הייתה כתבת האופנה של מעריב למעלה משלושים שנה ובמשך עשור בעלת תכנית קבועה בקול ישראל. למדה במכללת אף.איי.טי בניו יורק ושלוש שנים עסקה בעיצוב אופנה לחברות בגדים ידועות במנהטן.
את אורי, אהבתה הראשונה, פגשה ב-1958 כשחזרה לארץ דרך אירופה. לאחר חזרתה ארצה עיצבה בגדים אופנתיים (במקום בגדי החאקי) לרשת חנויות הכל-בו הראשונה בארץ – "המשביר לצרכן". במסגרת שנות עבודתה ככתבת אופנה ביקרה פעמים רבות בבירות אירופה (פריז, לונדון ועוד), וראיינה את גדולי מעצבי האפנה. אורי נלווה אליה לרבים מביקורים אלה, ובזכות הרוסית שלו זכתה ל"סקופ" בינלאומי – ראיון עם מעצב האופנה הסובייטי סלבה זיידב שהלביש את ראיסה גורבצ'וב והופיע בתצוגת האופנה הראשונה של מעצב רוסי במערב. הריאיון שפורסם במעריב הועתק לרבים מהעיתונים הבינלאומיים. עם פרישתה ממעריב, פנתה לפיתוח נדל"ן ועיצוב אדריכלי והחלה להתלוות לאורי במסעותיו ברחבי אירופה לפגישות עם ניצולי שואה, ראשי ממשלה ונשיאים.
ד"ר בלה גוטרמן, הייתה מנהלת המכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם, ולפני כן שימשה כמנהלת והעורכת הראשית של ההוצאה לאור ביד ושם. שירתה במפקדת חיל החינוך ונמנתה עם צוות הפיקוח על מורי צה"ל בקורס השכלת יסוד לחיילים. ד"ר גוטרמן למדה היסטוריה כללית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וקיבלה את התואר ד"ר לפילוסופיה ב-1996. היא סיימה לימודי תעודה בעיתונאות ובעריכה באוניברסיטת תל אביב ועסקה שנים רבות בעריכת כתבי עת וספרים. היא מרצה ועורכת מדעית של ספרי מחקר, תיעוד וזיכרונות.
ד"ר גוטרמן זכתה בפרסים על מחקריה, ביניהם פרס ע"ש ראול ולנברג ופרס ע"ש רפאל למקין. בין ספריה: ונתתי להם יד ושם (יד ושם 2013), צביה האחת: סיפור חייה של צביה לובטקין (הקיבוץ המאוחד ויד ושם 2011) (עברית ואנגלית), גשר צר אל החיים: יהודים במחנה הריכוז גרוס-רוזן ובמחנות העבודה שלו (יד ושם 2000) (עברית ואנגלית), לשתות עם המוות לחיים: סיפורו של מחנה ינובסקה בלבוב (אוניברסיטת תל אביב ומשואה 1993).





בפסח הזה ניפטר ממכת הכינים!"ראש שקט"- תרסיס המבוסס על רכיבים פעילים טבעיים משמיד כינים בצ'יק צ'ק!

אם אחת מעשר מכות מצריים היא כינים - בפסח הזה נטפל בהן  אחת ולתמיד בזכות "ראש שקט" של חברת פלוריש הישראלית!
האביב בפתח וגם הקיץ, והרבה ילדים נדבקים בתקופה הזו בכינים שזוהי בהחלט מכת מצריים, הכינים מציקות ומטרידות גם את הילדים וגם את ההורים, ויש גם את המחשבה גם שמטרידה את ההורים באיזה חומר להשתמש שיהיה גם טבעי ופחות מזיק ללא תופעות מיותרות , אז תכירו את "ראש שקט".
"ראש שקט" נחקר ונוסה בהצלחה רבה בניסויים קלינים ובמעבדות ברחבי העולם, והוכח כמשמיד את הכינים במהירות, מבלי לגרום לנזק לשיער וכבעל פעילות מתמשכת לאחר הטיפול!
היתרונות של ראש שקט שהוא מבוסס על רכבים טבעיים ,משמיד כינים בצ'יק צ'ק, ואפקטיבי לאורך זמן, זה בהחלט נהדר שיש פתרון שיכול לעזור למגר את ההדבקות בכינים, ולהקל על משפחות רבות, עם התופעה הזו, תמיד כדאי לשמור בבית על כל צרה שלא תבוא.
תרסיס "ראש שקט" מבוסס על חומרים טבעיים, המוכרים בפעילותם האפקטיביות בטיפול בכינים, מבלי  לגרום תופעות לוואי וללא פראבנים.
"ראש שקט" מותיר את השיער לאחר השימוש רך וקל  לסירוק.  
הטיפול ב"ראש שקט" פשוט: רססו על שיער יבש, המתינו כ 15 דקות וחפפו בשמפו הרגיל. לאחר מכן סרקו  את השיער לכל אורכו.
ראש שקט מיועד לבני שנתיים ומעלה, לשימוש חיצוני בלבד.
תרסיס "ראש שקט" הינו אביזר רפואי, מיוצר ברשיון משרד הבריאות על ידי פלוריש - חברת תרופות ישראלית.
ניתן לרכישה בבתי המרקחת הנבחרים ובפארמים, במחיר של 59.90 ש"ח לאריזת 60 מ"ל.
מוצרי פלוריש, בעלי כשרות העדה החרדית ירושלים ומיוצרים לפי תקני איכות מחמירים וסטנדרט של חברת תרופות.
אחסנה במקום קר ויבש.  פרטים נוספים - www.floris.co.il  או בקו יעוץ והדרכה 1-800-336636.
אין הכתוב מהווה המלצה רפואית.

תגיות

יום רביעי, 17 באפריל 2019

כיף לטייל בגליל עם כל המשפחה....

תכירו את ארץ הגליל כמו שאני הכרתי אותה בסיור מקסים, יש לנו ארץ מדהימה עם נופים משגעים, והרבה מקומות קסומים שבטוח לא הכרתם ולא ביקרתם קודם, ואני שמחה להציג לכם את אותם מקומות שבהחלט שווה להגיע לביקור, עכשיו שהאביב בפתח וגם חג פסח זה זמן נהדר לחופשה עם כל המשפחה, זמן מנוחה, וזמן לראות את הגליל אחרי החורף השופע שהיה לנו, יש צמיחה מדהימה, והרבה הרבה מים, ומזג אויר מושלם.

את הסיור בגליל התחלנו בביקור,
בחוות ואדי ינשוף בין משמר הירדן לאיילת השחר
חוות ואדי ינשוף ממוקמת בין המטעים היפים של המושבה ראש פינה,

החווה דוגלת בחקלאות אקולוגית, אורגנית ובשימוש בחומרים מתכלים. החווה מייצרת נבטים משנת 2012,

כובשים זיתים,

מכינים ריבות ופירות מיובשים מעצי הפרי הרבים הנטועים ביער המאכל,

טל בן סירה בעלת העסק, קבלה ירושה מסבא שלה, ידע וכלים לכבישת זיתים ומשם הדרך לרכוש חלקת אדמה חקלאית של 62 דונמים בגליל היתה די קצרה.

החווה דוגלת בפארמה קאלצ'ר- חקלאות בת-קיימא או בעברית תַּרְבּוּת עֵדֶן היא גישה חקלאית, שיטת תכנון סביבתי ופילוסופיה צרכנית המבוססת על תחזוקה של מערכות יצרניות בנות-קיימא הפועלות באמצעות משאבים זמינים בסביבה הטבעית המיידית.

חוקי היסוד של שיטת הפרמקלצ'ר הם הגנה על כדור הארץ ושמירה על זכותם של כל היצורים החיים בהווה ובעתיד להשתמש במשאבי הטבע.
לביקור וסיורים בחווה פנו לטל- 052-6945315 vady.yanshuf@gmail.com
המשכנו למכוורת הכל דבש ביסוד המעלה,

מכוורת הכל דבש הינה מכוורת בוטיק הממוקמת ביסוד המעלה.

הכוורות פזורות ברחבי הגליל העליון ורמת הגולן. הדבש מיוצר מסוגי פרחים שונים כמו- אקליפטוס, שיזף, פרחי בר, רמת הגולן, פרחי קיץ ואבוקדו,לאחר שטעמתי ממגון סוגי הדבש שמיוצרים במכוורת ממש אהבתי ומדובר בדבש מאוד איכותי.

במכוורת נהנינו מסיור שהוביל עמית יוסף בעל המכוורת.

עמית הציג לנו את עבודת הדבורה, עבודת הדבוראי, הקשר בין הדבורים ותרומתן לטבע, ניתן יהיה לרכוש במקום דבש טבעי ומוצריו.
עמית יוסף ישמח שתבואו לבקר ולהתרשם- 050-2275452 amithakoldvash@gmail.com
דף הפייסבוק של הכל דבש
חוות דרך התבלינים חולתה,

במיקום פסטוראלי, בלבו של עמק החולה, נמצא מרכז המבקרים של חוות "דרך התבלינים – חולתה", חוויה לכל החושים,

עם שפע גדול של תבלינים ותערובות המסודרים בצבעוניות רבה כשוק פתוח וססגוני.

כאן תוכלו ליהנות ממאות תערובות, צמחי מרפא, תבלינים, עשבי תיבול, גרנולות משובחות ומגוון רחב של מוצרים גליליים.


כל התבלינים טבעיים, ללא חומרים משמרים.
מנהלי המקום חיים ובן צוקרמן- 054-4885008 tavlinimhulata@gmail.com
אתר האינטרנט של חוות התבלינים
אירוח בוטיק שניר
ענת, משניר אירוח בוטיק מנהלת את חדרי אירוח בוטיק של קיבוץ שניר, במיקום הכי מושלם בצפון, על שמורת הבניאס בתפר בין הגליל העליון לרמת הגולן,  בשניר 22 חדרי בוטיק מעוצבים הטובלים בנוף מדהים וירוק מכל הצדדים,

כל החדרים צמודי קרקע, אירוח מפנק ומלא טבע ויופי,


וכמובן הרבה מים בזכות האטרקציות הקרובות שמורת הבניאס ושמורת נחל דן, אין ספק שעכשיו זוהי תקופה נהדרת להגיע ולהתארח בשניר אירוח בוטיק ופשוט להנות מהטבע במלוא עוצמתו ויופיו, וממנוחה במקום מקסים טובל בירוק.
אורחי חדרי הבוטיק של קיבוץ שניר נהנים גם ממסעדת אדמה,


את ארוחת הצהריים של הסיור אכלנו שם, והאוכל מדהים, מגוון ענק של מטעמי גורמה, עשויים ע"י שף נפלא ויצירתי אהרון מועלם, אשר הגיש לנו מנות אותנטיות עם נגיעות אישיות, במגוון דוכני קונספט כאשר כל דוכן מספק חוויה שונה של טעמים, ומהווה ארוחה שלמה בפני עצמה,





המקום מעוצב מקסים אוירה של מסעדה עם מוסיקה נעימה ברקע, מאוד אהבתי.
מסעדת אדמה - היא חוויה של תרבות אירועים ואוכל- חוויה של טעמים, ריחות וצבעים.
צרו קשר עם ענת ברוידא- 052-7276161  anat@kbsnir.org.il
דף הפייסבוק של שניר אירוח בוטיק
סיימנו את היום המהנה עם  עמותת יערות מאכל בגליל שהוקמה ביוני 2016,

בימים אילו עמלים בעמותה על הקמת יער המאכל הראשון ביער קורן ליד קיבוץ הגושרים, חזון העמותה הוא סביבה בריאה, קהילה מעורבת ויצירת מערכת של מזון טבעי, אורגני, זמין ובשפע לכולם.

הרעיון שעומד בראשית היוזמה, הוא חיבור של אנשים עם הטבע, חיבור של האדם עם האדמה, להבין מה טומנת האדמה בחובה, ולהעמיק את הקשר ביניהם, תוך קבלת היכולת הטבעית של הקרקע ומה שהיא מספקת לאדם, מתוך כבוד שמביא אתו תוצרים נפלאים.

החברים הפעילים עומלים על הקמת יער "האם", זהו יער מאכל 'קורן' הממוקם צפונית לקיבוץ הגושרים ומשתרע על פני 25 דונם למרגלות אתר העתיקות "תל חסס", ביער זה מקיימים המתנדבים את החזון הלכה למעשה: בשלוש שנים האחרונות נטענו מאות עצים ושיחים, עשרות אירועי קהילה חינמים לתושבי האיזור, סדנאות שטח, קורסים מקצועיים בתחום הסביבה והקיימות וכן תיירות אקולוגית וחוויה גלילית כמו שרק אנשי שטח יודעים להעביר.

בכדי להגיע לביקור או להגיע להתנדבות צרו קשר עם יובל לייבוביץ'- 054-2656033 או כנרת- 054-2806071 kineretgood@gmail.com
האתר של העמותה
 תודה רבה לאריה צדוק ממשרד התיירות ולצוות עמותת ארץ הגליל על הסיור המהנה.

יום חמישי, 11 באפריל 2019

זמן קריאה - רומן אירוטי חדש מבית "ספר לכל" אחרי הנפילה מאת מלאני הארלו...

השבוע קראתי את הרומן האירוטי החדש  אחרי הנפילה מבית "ספר לכל", הוצאה נהדרת עם ספרים מגוונים, את הספר כתבה מלאני הארלו, שמצליחה לאחד ברומן הזה בין שתי דמויות שונות לחלוטין, יש משהו ברומן כזה שלוקח אותי לסוג של קריאה כיפית וקלילה, לאחר שיש מתחים כל השבוע והרבה סידורים נחמד להתמסר לקריאה ללא מטרה, קריאה שבה אני נהנית לקרוא על אהבה, ועל מתח מיני, רומנטיקה, דמות מסוקסת ועל שינוי בחיים, איך אחרי נפילה של אבל שנמשך שלוש שנים מצליח ג'ק להתעורר מחדש לחיים עם הרבה עניין ואקשן, ובעיקר חיים חדשים עם אהבה חדשה.

ג׳ק ולנטיני הוא לא הטיפוס של גיבורת הספר "אחרי הנפילה", בוקרים סקסיים וקודרים הם בסדר בסרטים,  אבל בחיים האמיתיים היא מעדיפה חליפה ועניבה. נימוסים טובים, פנים מגולחות, ג׳ק אולי נראה מדהים,  אבל הוא גם מוזנח, מסוקס וחצוף,  הוא לא רוצה שום קשר עם ״בחורה עירונית עשירה״ כמוה והוא לא מפחד להגיד את זה.
עכשיו שהוטל עליה לייחצן את חוות המשפחה שלו, הוא תקוע איתה למשך עשרה ימים וגם היא תקועה איתו, עם מבטיו החודרים,  עם מצבי הרוח שלו, עם מכנסי הג׳ינס ההדוקים שלו ועם השרירים העצומים והחזקים שלו.
עד מהרה נוצר בין השניים מתח מסוג שונה לגמרי,  מהסוג שגורם לגיבורת העלילה  להתנהג לא יפה באסם,  בין העצים ובטנדר,.וככל שהיא מגלה יותר על החייל לשעבר השרוי באבל,  כך היא מבינה אותו יותר, מות אשתו לפני שלוש שנים הותיר אותו שבור ומריר ומלא רגשות אשמה, הוא לא מאמין שמגיע לו סיכוי נוסף לאושר, אבל הוא טועה.  
רומן אירוטי: אחרי הנפילה
מאת: מלאני הארלו
כריכה רכה
256  עמודים, מחיר 98 ש״ח
הוצאת ספר לכל
ניתן להשיג ברשתות הספרים ובחנויות הספרים הנבחרות
ובאתר האינטרנט:
www.bookme.co.il

זמן קריאה - הוצאת ספר לכל משיקה את הרומן "שתי אהבות אמת" מאת טייור ג'נקינס ריד...

תכירו את הרומן החדש של הוצאת ספר לכל "שתי אהבות אמת" שכתבה טיילור ג'נקסיס ריד, הרומן מספר על אמה בלייר שנישאת לאהוב נעוריה ג'סי  בשנות העשרים שלה , והיא בהחלט מאוד מאושרת לבנות את החיים שלה איתו,  הם בונים לעצמם חיים הרחק מהציפיות של הוריהם והאנשים בעיר הולדתם במסצ'וסטס, הם מטיילים בעולם יחד, אמה ככותבת עצמאית וג'סי כעוזר הפקה לסרטי טבע, הם  חיים את החיים במלואם ומנצלים כל הזדמנות להרפתקה חדשה, ובהחלט מאוד דומים ברצונות שלהם להנות מהרגע, ולחוות את החיים בכל רגע בהנאה ובסקרנות.

ביום הנישואין הראשון שלהם ג'סי נשלח למשימה באיים האלאוטיים והמסוק שבו הוא טס נעלם מעל האוקיינוס השקט,ג'סי נעלם באופן פתאומי וכואב מחייה של אמה, והיא חוזרת הביתה בניסיון לאחות את השברים, ולנסות להתגבר על הכאב העצום שפוקד את ליבה ונפשה, כעבור מספר שנים, כשהיא כבר בשנות השלושים שלה,  פוגשת אמה חבר מהעבר בשם סאם ומתאהבת שוב, מתאהבת למרות שחשבה שלא תתאהב עוד בחייה לאחר הקשר עם ג'סי,כשהיא וסאם מתארסים, נראה כי היא זוכה להזדמנות שנייה להיות מאושרת,  עד שג'סי חוזר, עכשיו יש לאמה בעל וארוס, אך מי מהם הוא אהבתה האמיתית? ומה היא תעשה? בהחלט החלטה שאינה פשוטה ופשוט קראתי את הספר בסקרנות רבה כדי לדעת איך יסתיים? במי תהייה הבחירה? ומה אמה תעשה? , מאוד קשה להתנהל כשהחיים מפתיעים במלוא העוצמה, וזה בהחלט לקח אותי למקום של קריאה בשקיקה אחרי האהבה, כי אהבה תמיד מסקרנת ואינה צפויה.
הספר: "שתי אהבות אמת"
מאת: טיילור ג'נקסיס ריד
כריכה רכה
288  עמודים, מחיר 98 ש"ח
הוצאת ספר לכל
ניתן להשיג ברשתות הספרים ובחנויות הספרים הנבחרות
ובאתר האינטרנט:
www.bookme.co.il

החל מה-11.4 בבתי הקולנוע הסרט אחרי ש.... מבוסס על רב המכר שכתבה אנה טוד...

השבוע הוזמנתי לפרמיירה חגיגית הראשונה בעולם של הסרט "אחרי ש..." - אחרי הפעם הראשונה החיים לא יראו אותו הדבר,הסרט מבוסס על רב המכר שמכר יותר מ- 1.5 מיליארד עותקים ויעלה לאקרנים החל מה-11.4 בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ.
הסרט בבימויה של ג'ני גייג' ובכיכובם של סלמה בלייר (״לא רק בלונדינית״), הירו פיינס טיפין (״הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם״), פיטר גלאגר (״הפרקליטה״, ״אימהות רעות 2: לשרוד את החג״), ג'וזפין לנגפורד.
יותר מ- 140 מיליון צפיות בטריילר, יותר מ- 1.5 מיליארד עותקים שנמכרו מהספר ויותר מ- 80,000 צפיות בטריילר בישראל, בשבוע הראשון לשיתופו ברשת, ״אחרי ש…״ הוא ללא ספק תופעה חובקת עולם של קהל מעריצים שמחכה לראות את הסרט.

הסרט מבוסס על ספרה של אנה טוד, שהחלה את דרכה כסופרת כאשר כתבה את ״אחרי ש…״ לוואטסאפ,היא פרסמה כל פרק בנפרד והתבססה על דמויות הבנים של להקת וואן דיירקשן.
בחלומותיה הפרועים ביותר היא לא דמיינה שזמן קצר מאוחר יותר הספר יזכה למיליארד וחצי הורדות וימכר להוצאת הספרים הכי גדולה בארה״ב, יתורגם ללמעלה מ- 30 שפות ויופק כסרט הוליוודי.
אין ספק שזוהי הייתה חוויה יוצאת דופן לצפות בסרט המקסים אחרי ש... עם חבורת מעריצות שכל כך אהבו את הספר שכתבה אנה טוד, וממש הזדהו עם הסרט בהרבה סצנות שהוקרנו ונזכרו בספר שקראו, אני צפיתי בסרט עם בתי בת ה-17 וממש נהנינו מהסרט הרומנטי והמרגש, על אהבה ראשונה של טסה גיבורת הסרט להרדין המסוקס שיודע איך לגעת בליבה ופשוט לעורר אצלה מקומות שלא חלמה עליהם.
טסה יאנג היא סטודנטית מצטיינת, בת טובה לאמה החד-הורית וחברה נאמנה לבן זוגה, כשהיא מגיעה לקולג' המטרה שלה ברורה, לקבל ציונים טובים בכדי להמשיך ולהצליח בדרכה. אבל לשותפתה לחדר, סטף, יש רעיונות אחרים בשבילה, במהרה טסה מוצגת בפני החברים הקולים של סטף, כולל הרדין סקוט, החתיך של הקולג', המבלבל אותה עם התנהגותו הפלרטטנית, חבריה של טסה לספסל הלימודים רומזים לה שהרדין הוא טיפוס מסובך ושאם היא רוצה לשמור על עצמה, כדאי לה להתרחק ממנו. אבל במהרה היחסים הרומנטיים ביניהם פורחים ובדיוק כשהחיים נראים ורודים מתמיד, קורה הלא צפוי, וטסה מגלה שהרדין מסתיר סוד שמאיים לקרוע את אהבתם.
מצרפת את הטריילר של הסרט: https://www.youtube.com/watch?v=cK2DhvMSiMo

יום רביעי, 10 באפריל 2019

חדש בקולנוע דוכן הרמאן סרטן של אריק קהו...

צפיתי בסינמטק בסרט "דוכן הרמאן", סרטו של אריק קהו שהוצג בפסטיבל טורונטו ובפסטיבל ברלין במסגרת סרטי קולינריה,

מאוד אהבתי את הסרט שיש בו הרבה מראות קולינריות וגם היבט רגשי על החיים, על סליחה, אובדן, אהבה וזכרונות ובעיקר אהבה לבישול , שמצליח לגשר על כל הפערים , סרט מאוד מרגש, בזכות הסרט למדתי על היחסים מורכבים בין יפן לסינגפור, סרט מאוד אנושי, עם תרבויות שונות, והרבה אוכל.

מאסאטו הוא שף ראמן צעיר ביפן, לאחר שהתייתם מאביו, הוא מתחיל להתחקות אחר העבר של משפחתו,

מאסאטו עוזב את ביתו שביפן ויוצא למסע קולינרי בסינגפור, מקום מוצאה של אמו, במהלך המסע הוא מגלה הרבה יותר מסודות משפחה ומתכונים טעימים במיוחד,

מפגש עם סבתו שהיתה מנותקת מאמו שנים יציף מחדש דרמות וסיפורים שהזמן ניסה להשכיח.
לצפייה בטריילר עם תרגום לעברית
https://youtu.be/BftZB8LjFxo
יוצרים
בימוי: אריק קהו   Eric KHOO
תסריט: טאן פונג צ'נג  TAN Fong Cheng
וונק קים הו  WONG Kim Hoh   
ליהוק: פליסיה טאן  Felicia TAN
צילום: בריאן גוטונג טאן  Brian GOTHONG TAN
עריכה: נטלי סו  Natalie SOH
מוסיקה: קווין מתיוס  Kevin MATHEWS
מפיקים: יוטאקה טצ'יבנה  Yutaka TACHIBANA
טאן פונג צ'נג  Tan FONG CHENG
מאסה סוואדה  Masa SAWADA
אריק לי בוט   Eric LE BOT
הואנג ג'ונקסיאנג  HUANG Junxiang
שחקנים
מאסאטו: טאקומי סאיטו TAKUMI SAITO  
ג'נט: ג'נט או  Jeanette Aw
ווי: מארק לי MARK LEE
מיי ליאן: ביאטריס שיין  BEATRICE CHIEN
קאוזו: ציושי איהרה TSUYOSHI IHARA
אקיו: טצויה בסשו TETSUYA BESSHO   
מיקי: סייקו מאצודה SEIKO MATSUDA
סינגפור, יפן צרפת, 2018, הסרט דובר יפנית, אנגלית, מנדרינית וקנטונזית.
90 דקות, תרגום לעברית ואנגלית.
הפצה בישראל קולנוע חדש
החל מתאריך 11/4/2019 בכל רחבי הארץ
קרדיט תמונות: קולנוע חדש
הערות הבמאי
"תמיד הסעירה אותי המחשבה על אוכל, על המקום שהוא ממלא בחיינו. כמו שאומר היסטוריון האוכל בן רוג'רס: "האוכל, לאחר השפה, הוא המקור העיקרי ליצירת זהות תרבותית". אני חשוב שמה שהאוכל מייצג הוא הרבה מעבר לזה. הוא מגדיר אותנו ויוצר את תבנית חיינו. מעל כל אני חושב שאוכל הוא כוח מאחד. יש בו את הכוח לחבר בין אנשים במצבים המורכבים והמסתוריים ביותר.
התחלתי לעבוד על הפרויקט כשהמפיק יוטאקה טצ'יבנה, שהוא גם חבר, אם אני מוכן לעבוד על משהו לציון חמישים שנות ייסוד הקשרים הדיפלומטיים בין סינגפור ויפן. חשבתי שאוכל יכול להיות הנושא שיוביל פרויקט כזה, מכיוון שבשתי הארצות התושבים משוגעים על אוכל טוב, ויש סיפורים רבים על אוכל שריגשו אותי מאד. התחלנו להתעמק על מאכלים שונים בכל מדינה שאנחנו יכולים להכניס לתוך הסיפור. והתרכזנו בשני מאכלים אייקוניים מכל מדינה, באק קוט טה וראמן.
גם נושאים כמו קבלה, סליחה, והשלמה שזורים בסרט. רציתי להראות חגיגה של יחסים בין בני אדם, ואפילו בין מאכלים שונים, ובני האדם העומדים מאחוריהם. רציתי לומר לצופים שהאוכל יכול לחמם את ליבותינו ולהשביע את נשמותינו."
אריק קהו
אודות הבמאי אריק קהו
זכה במדליית התרבות, עומד בראש חברות הסרטים זאו ןוי וחברת ההפקה סרטי גורילה. הוא זכה להכרה כמי שהחייה את תעשיית הקולנוע של סינגפור, לאחר ששם את סינגפור על מפת הפסטיבלים החל משנת 1995. קהו הוא היוצר הסינגפורי הראשון שסרטיו הוזמנו להשתתף בפסטיבלים הבולטים כמו ברלין, ונציה וקאן. משרד התרבות הצרפתי העניק לו את תואר אביר האמנות. סרטו משנת 2008 "הקסם שלי" היה מועמד לפרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן. הוא אחד ממאה הבמאים שהופיעו בספר בהוצאות פיידון היוקרתית: "מאה במאים חדשים".  קהו גם כיהן כשנשיא חבר השופטים בפסטיבל לוקרנו בשנת 2010. בשנת 2011 הוא יצר את סרט האנימציה הראשון שלו "טצומי" שהוקרן בפסטיבל קאן ה- 64. הסרט הוצג בבכורה במוזיאון המומה בניו יורק. קהו הוזמן לכהן בראש חבר השופטים של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע ברוטרדם ובתחרות פרסי הקולנוע של הונג קונג בשנת 2012. היה ראש חבר השופטים בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע פנטסטי בפוצ'ון בשנת 2013. בשנת 2015 הוא ביים את הסרטים "סינמה לשבעה מכתבים" ואת סרטו העלילתי השישי, "בתוך החדר", שהוצג בבכורה בפסטיבל טורונטו. סרטו "ונטון מי" הוא מחווה לנופים של סינגפור והוצג בפסטיבל ברלין במסגרת סרטי הקולינריה. בשנת 2017 היה שופט במסגרת תחרות הסרטים הקצרים בפסטיבל קאן.
פילמוגרפיה
2018 דוכן הראמן - הוצג במסגרת הסרטים הקולינריים בפסטיבל ברלין.
2016 ונטון מי – הוצג במסגרת הסרטים הקולינריים בפסטיבל ברלין.
2015  בתוך החדר – פסטיבל טורונטו
2015 סינמה לשבעה מכתבים – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בוסאן
2011 שישים שניות של בדידות בשנת אפס – טאלין פסטיבל לילות שחורים
2011 טצומי – פסטיבל קאן במסגרת מבט מסוים
2008 הקסם שלי – פסטיבל קאן התחרות הרשמית
2006 סם הדיגיטלי – הבחירה הרשמית פסטיבל לוקרנו
2005 תהייה איתי – פסטיבל קאן, השבועיים של הבמאים
1997 תריסר סיפורים – פרס פיפרסקי בסינגפור
1996 מי פוק מאן – פרס פיפרסקי בסינגפור
שיחה עם השחקנים על הסרט
טאקומי סאיטו – מאסאטו
ש: מה ידעת על תולדות המאכלים בסרט לפני הצילומים?
ת: קראתי את התסריט מבלי להכיר את ההיסטוריה של הבאק קוט טה, וגם לא הכרתי את ההיסטוריה של הראמן. אחרי שקראתי את התסריט הבנתי שלשני המאכלים הידועים הללו משתי המדינות יש היסטוריה. שניהם התפתחו כמאכלים אצל בני מעמד הפועלים. זה סיפור שמחבר את שני המאכלים המקומיים האלה במלוא מובן המילה, והקשר הזה מתרחב לחיבור בין יפן לסינגפור. מאסאטו הוא הסמל של החיבור הזה. הרגשתי שהסיפור הוא מאד מעניין ועמוק ושיש משמעות מאחורי כל אלמנט בו.
סייקו מאצודה – מיקי
ש: איך היתה העבודה עם אריק קהו?
ת: הוא במאי נהדר, זה ברור. מה שלא כולם יודעים זה שגם כאדם הוא פשוט נפלא. הוא דיבר איתנו באופן קבוע, דאג לנו, ושאל אם אנחנו בסדר. היינו אסיר תודה על תשומת הלב הרבה הזו. אלה דברים קטנים אבל חשובים שכל המשתתפים יוכלו להסכים עליהם. זו היתה חוויה מלמדת. הצלחתי להתאים את עצמי לרעיונות שלו באופן טבעי ולא דאגתי על זה בכלל. זו היתה חוויה נהדרת לעבוד איתו.
ציושי איהרה – קאוזו
ש: מה גרם לכם להנאה הגדולה ביותר בעבודה איתו?
ת: בהתחלה חששתי שהסיפור יהפך בסופו של דבר לעוד סרט אוכל שטחי. ואז ראיתי את המאמץ הגדול של הצוות והדרך שהוא מציג את קשרי המשפחה ומערכות יחסים אנושיות דרך אוכל, בדיוק רב ובפרטי פרטים. כשהגעתי לסט ראיתי כיצד הצוות מביא את הצד הרגשי של הדרמה האנושית.
טצויה בסשו – אקיו
ש: מה כל כך קסום לגבי הסרט הזה?
ת: אני יכול לומר שאכילה היא המקור החשוב ביותר של החיים. והסרט הזה יורד לעומקה של משמעות האכילה. והוא מראה איך ניתן לראות את התרבות היפנית מיוצגת כמו קערת ראמן בה כל המרכיבים יוצרים ביחד בצורה מדויק את קערת הראמן. זה מאכל שהפך לסמל ולנושא בפני עצמו. הוא יותר ויותר פופולרי בכל רחבי העולם. עדיין מדובר בסימבול מאוד יפני, על אף שהוא מכיל בתוכו את החוויה האסיאתית שהיא לא רק יפנית. הסרט מראה את ההיבט הזה. הוא לא רק גורם לנו הנאה אלא מראה את האנושי מעבר לתרבות האוכל. הוא מתחבר גם למקורות האישיים. אלו יכולות להיות המנות שמזכירות את הבית, את אמא שלך, את המשפחה, את עיר הולדתך. וזה הקסם של הסרט הזה.
תולדות המאכלים
ראמן
מקורו של הראמן הוא בעצם מרק סיני שהגיע לחופי יפן עם הסוחרים הסיניים שהגיעו ליפן בסוף המאה התשע עשרה עד שנות החמישים של המאה הקודמת נקרא הראמן "שינה סובה",כלומר סובה סיני. אבל היום הוא נקרא צוקה סובה או פשוט ראמן שזה שם נפוץ יותר. הוא מורכב מאטריות בסגנון סיני שמוגשות בציר בשר או לעיתים ציר דגים יחד עם סויה או לעיתים מיסו מוסיפים לו לטעם. וכמה סוגים של תוספות כמו חתיכות בשר לבן (צ'או שו) , אצות יבשות (נורי), מנמה ובצלים ירוקים (נגי). כמעט לכל אזור ביפן יש את הסגנון היחודי לו לבישול הראמן. לדוגמה מאיזור טונקוצו הראמן מכיל צלע חזיר למיסו ראמן מהוקאידו. מסעדות המוכרות ראמן נפוצות היום בכל רחבי העולם.
באק קוט טה
זהו מרק של צלעות חזיר. מרק סיני פופולארי בסינגפור. ישנם שני סוגים עיקריים, מרק בסגנון טאוצ'ו, שמבושל בתהליך של כמה שעות שבהם מבשלים צלעות בשר חזיר במלח ופלפל, או הוקיאן המכיל מבחר של תבלינים ריחניים בהם, שום, קינמון, ציפורן, אניס, זרעי שומר וכוסברה. בסינגפור הראשון הוא פופולרי יותר. הוא היה מאד אהוד על מהגרי עבודה סיניים שהחלו את יומם עם המאכל הזה.
מנת הראמן מהסרט הופכת למציאות
כשהבמאי אריק קהו והמפיק היפני יוטאקה טצ'יבנה עבדו על התסריט של דוכן הראמן. הם תהו בקול רם עד כמה זה יהיה מלהיב לא רק להציג את הסרט בפני הצופים אלא לתת להם לטעום מן התבשיל שהם המציאו לסרט. בסרט הראמן טה הוא חיבור בין באק טוק טה המזוהה עם סינגפור והראמן היפני. עכשיו הצופים יכולים לטעום מה הוא טעמו של ראמן טה. קייסוקה טקדה מייסדה של רשת הראמן הגדולה בסינגפור ראמן קייסוקה, יצר גרסה משלו לראמן טה. אדון קייסוקה שהוא שף ראמן ואלוף, חלק את רעיונותיו עם צוות הסרט. הוא יצק למרקי הראמן שלו את הטעמים המקומיים וכך הוא הגיע למאכל החדש. אריק קהו טעם את המאכל ואמר "זו תערובת של שני המאכלים האהובים עלי מילדותי". בתחילה אפשר היה לאכול אותם רק ברשת של קייסוקה ביפן, בהם הוכנו רק חמש עשרה מנות לדוגמה מדי יום. אולם החל מפברואר 2018 ניתן להזמין אותם גם ברשת בסינגפור.
מתכון של באק קוט טה ממטבחו של השף ויליאם סו
מתוך ספר הבישול "מורשת הבישול של סינגפור, עבר, הווה ועתיד"
נכתב בשיתוף עם ד"ר לסלי טיי

חומרי הגלם לכמות של 4 מנות
1.2 ק"ג של צלעות מותן בשר לבן
150 גרם סוכר
30 גרם סוכר גבישי
20 גרם ג'ינג'ר מקולף וחתוך דק
4  כוכבי אניס
4 ראשי ציפורן
3 מקלות קינמון
כפית גרגרי פלפל לבן
כף רוטב סויה מרוכז
20 מ"ל רוטב סויה קל
מלח ופלפל לבן לפי הטעם
שני צ'ילי אדומים חתוכים ומעורבבים עם רוטב סויה
אופן ההכנה
חילטו את הצלעות בסיר עם מים רותחים למשך 3 דקות. נקו ושטפו את הצלעות החלוטות מתחת לברז מים זורמים.
הניחו את הצלעות החלוטות בסיר בישול וכסו מים.
הוסיפו את כל המרכיבים הנוספים, להוציא את התבלינים ובשלו במשך 15 דקות.
הביאו לרתיחה עדינה, והקטינו את האש ובשלו על אש קטנה במשך כשעה.
הוסיפו את המלח ואבקת הפלפל הלבן לפי הטעם.
צקו את באק קוט טה בכלי הגשה מחרס והגישו עם רוטב הצ'ילי סויה החריף.
טיפ מהשף
השטיפה של הצלעות מתחת לזרם מים בברז מסייעת להסיר ממנו לכלוך ואת הדם וזהו צעד חשוב בתהליך ההכנה כדי לשמור על טעם נקי של המאכל. טעמו מדי פעם את המרק המתבשל באש קטנה כדי להבטיח שהמרק לא נעשה מלוח מדי או לחלופין חסר טעם לפני ההגשה.
אזהרות חמורות
המתכון הסינגפורי שקבלנו אינו כשר, ניתן להחליף לציר מבשר בקר עם עצם, לציר עוף (רצוי מגרונות) או לורסיה טבעונית.
התרגום נעשה על יד מי שלא מבין כלום בבישול (שאולי).