הוזמנתי להקרנה של הסרט המדהים "בלון" סרטו של מיכאל בולי הרביג,
סרט שמעורר תקווה, אומץ, תושיה ולקיחת אחריות על החיים, בהחלט סרט משובח
עם הרבה מסרים לחיים, שכל אחד מאיתנו חייב לראות, ולהתרשם מהסיפורים
המסעירים ביותר של המלחמה הקרה שהייתה בין מזרח גרמניה למערב גרמניה.
1979, מזרח גרמניה, שתי משפחות כמהות לחופש מתכננות לערוק בחשאי למערב, באומץ ותחכום, הם תופרים מפיסות בד כדור פורח, שיעביר אותם מעל חומת ברלין,
לאחר שהניסיון הראשון נוחל כשלון חרוץ ומסכן את חייהם, הם מנסים שוב,אך הפעם המשטרה החשאית בעקבותיהם, לאורך המסע שלהם בנסיון להגיע לחופש ישבתי מרותקת וצפיתי והרגשתי מתח ועניין וסקרנות רבה לראות איך זה יגמר, מהלך בהחלט נועז לעוף עם כדור פורח לצד של החופש להיות מי שאתה ללא חוקים מגבלות ונוקשות, מסע של משפחה מדהימה שאינה מוותרת למרות הסיכונים,
ובכך גם מלמדת את ילדיה על החיים, ומהווה דוגמה אישית, המסע אמנם אינו פשוט תחשבו לקחת סיכון ולבנות כדור פורח לבד, כמה אומץ ותושייה והכי חשוב מטרה שעומדת מול העיניים, זהו סיפור אמיתי, מהפנט ובלתי יאומן על הרצון להיות חופשי.
קרדיט צילומים: סרטי נחשון
לצפייה בטריילר https://youtu.be/sMhWipG2kjY
"המותחן הגדול של השנה. טוסו לקולנוע!" BILD
"יצירת מופת" - TZ
יוצרים
תסריט, בימוי והפקה: מיכאל בולי הרביג Michael 'Bully' Herbig
תסריטאים נוספים: תילו רושייזן Thilo Röscheisen
קיט הופקינס Kit Hopkins
צילום: טורסטן ברוייאר Torsten Breuer
עריכה: אלכסנדר דיטנר Alexander Dittner
מוזיקה מקורית: מרווין מילר Marvin Miller
ראף וונגנמאייר Ralf Wengenmayr
שחקנים
פטר: פרידריך מוקה Friedrich Mücke
דוריס: קרולינה שוך Karoline Schuch
גונתר: דוויד קרוס David Kross
פטרה: אליסיה פון ריטברג Alicia von Rittberg
סא"ל זיידל: תומאס קרטשמן Thomas Kretschmann
גרמניה 2018.
גרמנית, תרגום לעברית ולאנגלית.
126 דקות
הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ
החל מתאריך 28/11/2019 בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ
????
"מדהים ומרגש, בימוי עוצר נשימה" LE PARISIEN
מבוסס על סיפור אמיתי
הבריחה המרשימה ביותר ממזרח גרמניה
בספטמבר 1979 משפחות שטרלזיק וווטצל ברחו ממזרח למערב גרמניה בכדור פורח אותו בנו בעצמם. בחסות החשיכה ארבעת המבוגרים וארבעת ילדיהם המריאו מקרחת יער בלב היער בין היינדרסדורף לאוברלמניץ ועפו לעבר הגבול בין מזרח ומערב גרמניה. לאחר 28 דקות ו - 18 קילומטרים הם נחתו במערב. למחרת בבוקר התקשורת הגרמנית והעולמית דיווחה על "הבריחה הגדולה ביותר ממזרח גרמניה". חברת דיסני הפיקה סרט שנקרא "חצייה לילית", שיצא לאקרנים ב 1982. "הייתי מאד צעיר, אך חשבתי לעצמי שאם בהוליווד החליטו לעשות סרט עם שחקנים אמריקאים על סיפור גרמני זה כנראה מקרה מאד מיוחד וגדול" אומר הבמאי מיכאל בולי הרביג (יליד מינכן, 1968). "הרבה אנשים ניסו לברוח ממזרח גרמניה, בין אם התחבאו בספינות, חפרו תעלות, ניסו לחטוף מטוסים, או לשחות לאורך נהרות; אבל לתפור יריעות בד ליצירת כדור פורח, לדחוס עצמם לסלסלה המתנדנדת ברוח ולהמריא לגובה של 2000 מטר זה באמת יוצא דופן".
השנים חלפו ומיכאל (בולי) הרביג, נכנס להיסטוריה של הטלוויזיה הגרמנית עם התכנית הקומית שיצר "בולי פארייד", שרצה במשך חמש שנים. אחריה יצר סדרה של קומדיות לקולנוע. "כל הזמן שאלתי את עצמי איך אתמודד עם מותחן" עד שהוזמן בשנת 2011 לסדנה, בה ישב לפני עשרים חברי אקדמיה ואחד מהם שאל אותו אם הוא חושב שהוא יכול ליצור משהו שונה מקומדיה; סרט כמו "חיים של אחרים" למשל. "עניתי שיש סיפור אחד שלא יוצא לי מהראש: הסיפור של שתי המשפחות שברחו לגרמניה המערבית בכדור פורח, ואז שמעתי מקצה האולם קול של אישה אומר לי 'אל תיגע בזה'". זו היתה התסריטאית קיט הופקינס, איתה לבסוף כתב את התסריט.
הופקינס נזכרת באירוע: "זה היה סיפור עליו עבדתי במשך שנים, ולכן קפצתי ואמרתי 'אל תיגע בזה, זה שלנו'. במהלך ההפסקה שוחחתי עם בולי שביקש לראות את התקציר לסדרת טלוויזיה שכתבתי אז עם שותף אחר, סדרה שפועלת לפי כללים דרמטיים שונים מאשר סרט שנועד לקולנוע".
בולי ממשיך לספר: "רציתי לעשות סרט קולנוע והיה חשוב לי מאד לפגוש את הדמויות האמיתיות מהסיפור, להתקרב עד כמה שאפשר לאירועים האמיתיים ולעבד את הסרט כדי שיתאים לקהל בן זמננו. פטר ודוריס שטרלזיק חזרו לביתם המקורי, מספר שנים לאחר איחוד הגרמניות, בעוד גונתר ופטרה ווטצל המשיכו לגור במערב והקשר בין שתי המשפחות נותק לפני שנים רבות, כך שנפגשנו עם כל משפחה בנפרד. הם לא אמרו דברים רעים אחד על השני, אך לתאם מפגש היה בלתי אפשרי. הסיור לפוסנק היה שיעור מאלף עבורי ובבית שלהם ראינו את המרתף בו נתפר הכדור הפורח. כשמשפחת ווטצל הגיעה למינכן לראיון הראשון הם הביאו צילומים היסטוריים ורישומים של הכדור הפורח ושל שני הקודמים לו. לפני הבריחה שהצליחה, הם הכינו שני כדורים פורחים קודמים, האחד סבל מתכנון שגוי והשני התרסק לאדמה ביער בתחום מזרח גרמניה. שמחתי שבני המשפחה הביעו את אמונם בי. השיחות היו מלאות באינפורמציה והם הסכימו לענות לנו ולהיות זמינים לכל שאלה שתעלה במהלך הצילומים. רצינו להראות גם את הצד השני - את השטאזי - בצורה אותנטית ככל שניתן. בעזרת המשפחות נחשפנו למעל 2000 עמודים של תיקי שטאזי שנכתבו על מקרה הבריחה לאחר שהם ברחו".
?????
"סיפור אמיתי יוצא דופן" LCI
סיוע מהוליווד
"בעזרת קשריו של המפיק האגדי, רולנד אמריך, הסתבר לנו במהלך הכתיבה שבני המשפחות מכרו את הזכויות לסיפור חייהם לחברת דיסני בסוף שנות השבעים. זה גרם למתח גדול במשך שלוש שנים. ביקשתי לראות העתק של החוזה כדי להימנע מבעיות. הראיתי את החוזה לשלושה עורכי דין ושוב עלה המשפט "אל תיגע בזה". במשך שנתיים ניסיתי להשיג את הזכויות ללא הצלחה. בשלב מסוים היינו מאד קרובים אבל אז קיבלנו מכתב שהבהיר שזה לא יעבוד והמסקנה שהפרויקט הגיע לסוף דרכו. החלטתי לנסוע ללוס אנג'לס ולהיפגש עם רולנד אמריך, הוא הבין מיד את סוג הסרט שאני רוצה לעשות. למזלי, שני שותפים שלו החלו לעבוד בדיסני. הוא התקשר אליהם ושבוע לאחר מכן הייתה לי פגישה עם סם דיקרמן בדיסני וקיבלנו את הזכויות.
קיט הופקינס ותילו רושייזן החלו לעבוד על התסריט מחדש. העובדה שהקהל יודע את הסוף לא מנעה מהכותבים לכתוב סיפור סוחף ומותח. למרות שאנחנו יודעים שהם ברחו השאלות שנשאלות הן איך, מול מה ובאיזה צורה ולכן זה נשאר מרתק וסוחף. היה לנו חשוב לקפוץ מן ההכנות בנות השנה לניסיון הראשון כדי להעניק לסרט קצב מהיר של מותחן מרתק. מקור השראה גדול עבורי היה לאנדר האוסמן, קולנוען ובמאי תיאטרון מזרח גרמני, אשר לו מבט מעניין על העבר של מזרח/מערב גרמניה.
כוכב נסתר בסרט הוא הכדור הפורח. הייתה אפשרות לצור אותו דיגיטלית, אך התנגדתי לה, לפני 25 שנה אפשר היה להפתיע את קהל הצופים עם דינוזאורים דיגיטליים, אבל כיום אין כמעט דבר שהצופים לא ראו על המסך הגדול. העיניים המיומנות שלהם יכולות להבחין אם משהו הגיע מן המחשב או נעשה וצולם לייב. כדור פורח בגודל אמיתי מרשים אותי יותר מכל כדור שהיינו יוצרים במחשב. רציתי גם שהשחקנים יוכלו לגעת במפלצת הזו. שני הבלונים נבנו בגודלם האמיתי. העלויות היו עצומות, קשה לטפל בהם ויש תלות מטורפת במזג אוויר. לא ניתן לשלוט בכדור פורח בתנאי רוח חזקה, וקשה מאד כשמצלמים בלילה ועם ילדים. והכל עלול להיות מאד מסוכן. הסיכון הפיזי היה גדול. אגב, הכדור המקורי שהיה בתצוגה במוזיאון בעיירה ניילה, עבר בינתיים למוזיאון להיסטוריה אווירית."
העיירה פוסנק בתורינגיה – לבנות מחדש את מזרח גרמניה
פוסנק נמצאת במחוז תורינגיה במזרח גרמניה, יש לה מרכז עירוני יפה והיא התפתחה מאוד מאז איחוד גרמניה. מה שגרם עונג לאנשי העיירה היווה בעיה גדולה לצוות המעצבים היות והעיר היום לא דומה לעיר ב - 1979. וכך הגענו לעיירה בבוואריה, בקצה השני של גרמניה, עיירה שאוכלוסייתה קטנה בשל חוסר במקומות עבודה ובתים רבים נותרו ריקים. וכך, מאפיה ריקה הפכה לבית מרקחת, בנק מערב גרמני הפך לבנק מזרח גרמני. חנויות אחרות הפכו לחנויות הטקסטיל בהן קנו בני המשפחה את הבדים להרכבת הבלון והבתים כוסו בשלטים וכרזות תעמולה אופייניות למזרח גרמניה. תושבי העיר וראש העיר סייעו רבות. במקור איש השטאזי גר בבית מימין לבית של משפחת שטרלזיק, אך הבמאי הרשה לעצמו חופש יצירתי ומיקם אותו בצידו השני של הרחוב.
בחמש השנים שעברו עד שהסרט צולם למדו הבמאי והצוות הרבה יותר על מזרח גרמניה. לא היה שחור ולבן אלא מבחר גדול של ניואנסים. הם גילו שהיו אנשים רבים שלמדו לחיות עם השיטה, ואף הרגישו טוב מאד. בכל הראיונות שבני המשפחות נשאלו אם היה איזה שהוא רגע מסוים בו הם החליטו לברוח, התשובה תמיד היתה שלא היה. פטר שטרלזיק לא היה מוכן לקבל את העובדה שהוא לא יכול לומר את דעתו בחופשיות, ואפשר היה להגיע לשלוש שנות מאסר אם סיפרת בדיחה פוליטית. לגונתר ווטצל לא איפשרו ללמוד את מה שהוא רצה. לפטרה ווטצל היתה אמא חולה במערב שלא אפשרו לה לבקר אותה, ולדוריס שטרלזיק היה אח צעיר שרצה לברוח למערב ונשלח בשל כך לבית סוהר ואיבד טעם לחייו. כך שלכל אחד מן הגיבורים היתה סיבה שונה לרצון לברוח.
הבמאי מסכם "יש דור צעיר שבקושי מכיר או מתעניין במה שקרה במזרח גרמניה. אני משווה את זה לבני הדור שלי שהתקשו להבין מדוע שבעים שנה ויותר לאחר המלחמה הם היו צריכים להתעמת עם הזוועות שבוצעו על ידי הנאצים. גם אני חשבתי כך בצעירותי. חשבתי שנולדתי ב - 1968 ומה זה קשור אלי. זה היה דור אחר שדפק את כל העניינים אז. אבל ככל שהתבגרתי ההיסטוריה הקרובה מעניינת אותי יותר ויותר. אני בוחן את מה שקרה ואת השפעתו על בני האדם. זו הסיבה שניסינו לעשות את פיסת ההיסטוריה הזו של מזרח/מערב בדרך הכי אותנטית שיכולנו, אבל יחד עם זאת מהנה ומלהיבה כך שאת הסרט יראו אנשים בכל הגילאים גם כשהוא יצא למסכים וגם בעוד שלושים שנה".
"המותחן הגדול של השנה. טוסו לקולנוע!" BILD
בלון הסרט במספרים:
8 מבני 2 המשפחות הצליחו לברוח ב 16 בספטמבר 1979, אחרי 28 דקות ו - 18 קילומטר בגובה של 2000 מטר הם נחתו בגבול הבווארי בעיר ניילה בשעה 03:00 לפנות בוקר.
בסלסלה קטנה בגודל של 1.4 מטר על 1.4 מטר, שרצפתה עשויה ברזל בעובי 8 מילימטר ישבו פיטר שטרלזיק (37), רעייתו דוריס (32) ובניהם פרנק (15) ואנדריאס (11), גונתר ופטרה ווטצל (שניהם בני 24) וילדיהם פטרשן (5) ואנדריאס (2).
גובהו של הכדור הפורח היה 32 מטרים והוא נתפר מ-1245 מ"ר של בד. נתונים שהספיקו לספר השיאים של גינס לשנת 1979.
זה היה הכדור הפורח השלישי ששני הגברים יצרו מאז החליטו להוציא לפועל את תכנית הבריחה בשנת 1978. הראשון היה מורכב מ- 900 מטרים מרובעים של בד כותנה ולכן לא יכול היה להמריא, ליצירת הכדור השני נדרשו 1000מ"ר של בד טפט.
ניסיון הבריחה הראשון ב - 3/7/1979 הסתיים לאחר 34 דקות בהתרסקות באזור קרוב לגבול.
העלות של ניסיונות הבריחה הייתה 76,000 מרק מזרח גרמני.
באישור בני המשפחות, כותבי התסריט ראו 2000 עמודים של מסמכי השטאזי שנשמרו על מקרה הבריחה המוצלח בארכיון גאוק.
ליצירת הסרט נדרשו 50 ימי צילום ו - 55 שחקנים, כולם עבדו עם הבמאי בפעם הראשונה.
במאי הסרט היה בן 7 במועד הבריחה, בהיותו בן 43 הוא החל בהכנות לעבודה על הסרט ובן 50 בבכורת הסרט.
זהו סרטו העלילתי השמיני והמותחן הראשון שלו.
למעלה מ- 5000 אזרחים ממזרח גרמניה הצליחו לברוח למערב, מרביתם בחודשים הראשונים לבנייתה של חומת ברלין בשנת 1961, כשהם מנצלים את המצב בו הגבול עדיין לא היה חסום לגמרי.
חומת ברלין נפלה לפני 30 שנה, בנובמבר 1989.
1979, מזרח גרמניה, שתי משפחות כמהות לחופש מתכננות לערוק בחשאי למערב, באומץ ותחכום, הם תופרים מפיסות בד כדור פורח, שיעביר אותם מעל חומת ברלין,
לאחר שהניסיון הראשון נוחל כשלון חרוץ ומסכן את חייהם, הם מנסים שוב,אך הפעם המשטרה החשאית בעקבותיהם, לאורך המסע שלהם בנסיון להגיע לחופש ישבתי מרותקת וצפיתי והרגשתי מתח ועניין וסקרנות רבה לראות איך זה יגמר, מהלך בהחלט נועז לעוף עם כדור פורח לצד של החופש להיות מי שאתה ללא חוקים מגבלות ונוקשות, מסע של משפחה מדהימה שאינה מוותרת למרות הסיכונים,
ובכך גם מלמדת את ילדיה על החיים, ומהווה דוגמה אישית, המסע אמנם אינו פשוט תחשבו לקחת סיכון ולבנות כדור פורח לבד, כמה אומץ ותושייה והכי חשוב מטרה שעומדת מול העיניים, זהו סיפור אמיתי, מהפנט ובלתי יאומן על הרצון להיות חופשי.
קרדיט צילומים: סרטי נחשון
לצפייה בטריילר https://youtu.be/sMhWipG2kjY
"המותחן הגדול של השנה. טוסו לקולנוע!" BILD
"יצירת מופת" - TZ
יוצרים
תסריט, בימוי והפקה: מיכאל בולי הרביג Michael 'Bully' Herbig
תסריטאים נוספים: תילו רושייזן Thilo Röscheisen
קיט הופקינס Kit Hopkins
צילום: טורסטן ברוייאר Torsten Breuer
עריכה: אלכסנדר דיטנר Alexander Dittner
מוזיקה מקורית: מרווין מילר Marvin Miller
ראף וונגנמאייר Ralf Wengenmayr
שחקנים
פטר: פרידריך מוקה Friedrich Mücke
דוריס: קרולינה שוך Karoline Schuch
גונתר: דוויד קרוס David Kross
פטרה: אליסיה פון ריטברג Alicia von Rittberg
סא"ל זיידל: תומאס קרטשמן Thomas Kretschmann
גרמניה 2018.
גרמנית, תרגום לעברית ולאנגלית.
126 דקות
הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ
החל מתאריך 28/11/2019 בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ
????
"מדהים ומרגש, בימוי עוצר נשימה" LE PARISIEN
מבוסס על סיפור אמיתי
הבריחה המרשימה ביותר ממזרח גרמניה
בספטמבר 1979 משפחות שטרלזיק וווטצל ברחו ממזרח למערב גרמניה בכדור פורח אותו בנו בעצמם. בחסות החשיכה ארבעת המבוגרים וארבעת ילדיהם המריאו מקרחת יער בלב היער בין היינדרסדורף לאוברלמניץ ועפו לעבר הגבול בין מזרח ומערב גרמניה. לאחר 28 דקות ו - 18 קילומטרים הם נחתו במערב. למחרת בבוקר התקשורת הגרמנית והעולמית דיווחה על "הבריחה הגדולה ביותר ממזרח גרמניה". חברת דיסני הפיקה סרט שנקרא "חצייה לילית", שיצא לאקרנים ב 1982. "הייתי מאד צעיר, אך חשבתי לעצמי שאם בהוליווד החליטו לעשות סרט עם שחקנים אמריקאים על סיפור גרמני זה כנראה מקרה מאד מיוחד וגדול" אומר הבמאי מיכאל בולי הרביג (יליד מינכן, 1968). "הרבה אנשים ניסו לברוח ממזרח גרמניה, בין אם התחבאו בספינות, חפרו תעלות, ניסו לחטוף מטוסים, או לשחות לאורך נהרות; אבל לתפור יריעות בד ליצירת כדור פורח, לדחוס עצמם לסלסלה המתנדנדת ברוח ולהמריא לגובה של 2000 מטר זה באמת יוצא דופן".
השנים חלפו ומיכאל (בולי) הרביג, נכנס להיסטוריה של הטלוויזיה הגרמנית עם התכנית הקומית שיצר "בולי פארייד", שרצה במשך חמש שנים. אחריה יצר סדרה של קומדיות לקולנוע. "כל הזמן שאלתי את עצמי איך אתמודד עם מותחן" עד שהוזמן בשנת 2011 לסדנה, בה ישב לפני עשרים חברי אקדמיה ואחד מהם שאל אותו אם הוא חושב שהוא יכול ליצור משהו שונה מקומדיה; סרט כמו "חיים של אחרים" למשל. "עניתי שיש סיפור אחד שלא יוצא לי מהראש: הסיפור של שתי המשפחות שברחו לגרמניה המערבית בכדור פורח, ואז שמעתי מקצה האולם קול של אישה אומר לי 'אל תיגע בזה'". זו היתה התסריטאית קיט הופקינס, איתה לבסוף כתב את התסריט.
הופקינס נזכרת באירוע: "זה היה סיפור עליו עבדתי במשך שנים, ולכן קפצתי ואמרתי 'אל תיגע בזה, זה שלנו'. במהלך ההפסקה שוחחתי עם בולי שביקש לראות את התקציר לסדרת טלוויזיה שכתבתי אז עם שותף אחר, סדרה שפועלת לפי כללים דרמטיים שונים מאשר סרט שנועד לקולנוע".
בולי ממשיך לספר: "רציתי לעשות סרט קולנוע והיה חשוב לי מאד לפגוש את הדמויות האמיתיות מהסיפור, להתקרב עד כמה שאפשר לאירועים האמיתיים ולעבד את הסרט כדי שיתאים לקהל בן זמננו. פטר ודוריס שטרלזיק חזרו לביתם המקורי, מספר שנים לאחר איחוד הגרמניות, בעוד גונתר ופטרה ווטצל המשיכו לגור במערב והקשר בין שתי המשפחות נותק לפני שנים רבות, כך שנפגשנו עם כל משפחה בנפרד. הם לא אמרו דברים רעים אחד על השני, אך לתאם מפגש היה בלתי אפשרי. הסיור לפוסנק היה שיעור מאלף עבורי ובבית שלהם ראינו את המרתף בו נתפר הכדור הפורח. כשמשפחת ווטצל הגיעה למינכן לראיון הראשון הם הביאו צילומים היסטוריים ורישומים של הכדור הפורח ושל שני הקודמים לו. לפני הבריחה שהצליחה, הם הכינו שני כדורים פורחים קודמים, האחד סבל מתכנון שגוי והשני התרסק לאדמה ביער בתחום מזרח גרמניה. שמחתי שבני המשפחה הביעו את אמונם בי. השיחות היו מלאות באינפורמציה והם הסכימו לענות לנו ולהיות זמינים לכל שאלה שתעלה במהלך הצילומים. רצינו להראות גם את הצד השני - את השטאזי - בצורה אותנטית ככל שניתן. בעזרת המשפחות נחשפנו למעל 2000 עמודים של תיקי שטאזי שנכתבו על מקרה הבריחה לאחר שהם ברחו".
?????
"סיפור אמיתי יוצא דופן" LCI
סיוע מהוליווד
"בעזרת קשריו של המפיק האגדי, רולנד אמריך, הסתבר לנו במהלך הכתיבה שבני המשפחות מכרו את הזכויות לסיפור חייהם לחברת דיסני בסוף שנות השבעים. זה גרם למתח גדול במשך שלוש שנים. ביקשתי לראות העתק של החוזה כדי להימנע מבעיות. הראיתי את החוזה לשלושה עורכי דין ושוב עלה המשפט "אל תיגע בזה". במשך שנתיים ניסיתי להשיג את הזכויות ללא הצלחה. בשלב מסוים היינו מאד קרובים אבל אז קיבלנו מכתב שהבהיר שזה לא יעבוד והמסקנה שהפרויקט הגיע לסוף דרכו. החלטתי לנסוע ללוס אנג'לס ולהיפגש עם רולנד אמריך, הוא הבין מיד את סוג הסרט שאני רוצה לעשות. למזלי, שני שותפים שלו החלו לעבוד בדיסני. הוא התקשר אליהם ושבוע לאחר מכן הייתה לי פגישה עם סם דיקרמן בדיסני וקיבלנו את הזכויות.
קיט הופקינס ותילו רושייזן החלו לעבוד על התסריט מחדש. העובדה שהקהל יודע את הסוף לא מנעה מהכותבים לכתוב סיפור סוחף ומותח. למרות שאנחנו יודעים שהם ברחו השאלות שנשאלות הן איך, מול מה ובאיזה צורה ולכן זה נשאר מרתק וסוחף. היה לנו חשוב לקפוץ מן ההכנות בנות השנה לניסיון הראשון כדי להעניק לסרט קצב מהיר של מותחן מרתק. מקור השראה גדול עבורי היה לאנדר האוסמן, קולנוען ובמאי תיאטרון מזרח גרמני, אשר לו מבט מעניין על העבר של מזרח/מערב גרמניה.
כוכב נסתר בסרט הוא הכדור הפורח. הייתה אפשרות לצור אותו דיגיטלית, אך התנגדתי לה, לפני 25 שנה אפשר היה להפתיע את קהל הצופים עם דינוזאורים דיגיטליים, אבל כיום אין כמעט דבר שהצופים לא ראו על המסך הגדול. העיניים המיומנות שלהם יכולות להבחין אם משהו הגיע מן המחשב או נעשה וצולם לייב. כדור פורח בגודל אמיתי מרשים אותי יותר מכל כדור שהיינו יוצרים במחשב. רציתי גם שהשחקנים יוכלו לגעת במפלצת הזו. שני הבלונים נבנו בגודלם האמיתי. העלויות היו עצומות, קשה לטפל בהם ויש תלות מטורפת במזג אוויר. לא ניתן לשלוט בכדור פורח בתנאי רוח חזקה, וקשה מאד כשמצלמים בלילה ועם ילדים. והכל עלול להיות מאד מסוכן. הסיכון הפיזי היה גדול. אגב, הכדור המקורי שהיה בתצוגה במוזיאון בעיירה ניילה, עבר בינתיים למוזיאון להיסטוריה אווירית."
העיירה פוסנק בתורינגיה – לבנות מחדש את מזרח גרמניה
פוסנק נמצאת במחוז תורינגיה במזרח גרמניה, יש לה מרכז עירוני יפה והיא התפתחה מאוד מאז איחוד גרמניה. מה שגרם עונג לאנשי העיירה היווה בעיה גדולה לצוות המעצבים היות והעיר היום לא דומה לעיר ב - 1979. וכך הגענו לעיירה בבוואריה, בקצה השני של גרמניה, עיירה שאוכלוסייתה קטנה בשל חוסר במקומות עבודה ובתים רבים נותרו ריקים. וכך, מאפיה ריקה הפכה לבית מרקחת, בנק מערב גרמני הפך לבנק מזרח גרמני. חנויות אחרות הפכו לחנויות הטקסטיל בהן קנו בני המשפחה את הבדים להרכבת הבלון והבתים כוסו בשלטים וכרזות תעמולה אופייניות למזרח גרמניה. תושבי העיר וראש העיר סייעו רבות. במקור איש השטאזי גר בבית מימין לבית של משפחת שטרלזיק, אך הבמאי הרשה לעצמו חופש יצירתי ומיקם אותו בצידו השני של הרחוב.
בחמש השנים שעברו עד שהסרט צולם למדו הבמאי והצוות הרבה יותר על מזרח גרמניה. לא היה שחור ולבן אלא מבחר גדול של ניואנסים. הם גילו שהיו אנשים רבים שלמדו לחיות עם השיטה, ואף הרגישו טוב מאד. בכל הראיונות שבני המשפחות נשאלו אם היה איזה שהוא רגע מסוים בו הם החליטו לברוח, התשובה תמיד היתה שלא היה. פטר שטרלזיק לא היה מוכן לקבל את העובדה שהוא לא יכול לומר את דעתו בחופשיות, ואפשר היה להגיע לשלוש שנות מאסר אם סיפרת בדיחה פוליטית. לגונתר ווטצל לא איפשרו ללמוד את מה שהוא רצה. לפטרה ווטצל היתה אמא חולה במערב שלא אפשרו לה לבקר אותה, ולדוריס שטרלזיק היה אח צעיר שרצה לברוח למערב ונשלח בשל כך לבית סוהר ואיבד טעם לחייו. כך שלכל אחד מן הגיבורים היתה סיבה שונה לרצון לברוח.
הבמאי מסכם "יש דור צעיר שבקושי מכיר או מתעניין במה שקרה במזרח גרמניה. אני משווה את זה לבני הדור שלי שהתקשו להבין מדוע שבעים שנה ויותר לאחר המלחמה הם היו צריכים להתעמת עם הזוועות שבוצעו על ידי הנאצים. גם אני חשבתי כך בצעירותי. חשבתי שנולדתי ב - 1968 ומה זה קשור אלי. זה היה דור אחר שדפק את כל העניינים אז. אבל ככל שהתבגרתי ההיסטוריה הקרובה מעניינת אותי יותר ויותר. אני בוחן את מה שקרה ואת השפעתו על בני האדם. זו הסיבה שניסינו לעשות את פיסת ההיסטוריה הזו של מזרח/מערב בדרך הכי אותנטית שיכולנו, אבל יחד עם זאת מהנה ומלהיבה כך שאת הסרט יראו אנשים בכל הגילאים גם כשהוא יצא למסכים וגם בעוד שלושים שנה".
"המותחן הגדול של השנה. טוסו לקולנוע!" BILD
בלון הסרט במספרים:
8 מבני 2 המשפחות הצליחו לברוח ב 16 בספטמבר 1979, אחרי 28 דקות ו - 18 קילומטר בגובה של 2000 מטר הם נחתו בגבול הבווארי בעיר ניילה בשעה 03:00 לפנות בוקר.
בסלסלה קטנה בגודל של 1.4 מטר על 1.4 מטר, שרצפתה עשויה ברזל בעובי 8 מילימטר ישבו פיטר שטרלזיק (37), רעייתו דוריס (32) ובניהם פרנק (15) ואנדריאס (11), גונתר ופטרה ווטצל (שניהם בני 24) וילדיהם פטרשן (5) ואנדריאס (2).
גובהו של הכדור הפורח היה 32 מטרים והוא נתפר מ-1245 מ"ר של בד. נתונים שהספיקו לספר השיאים של גינס לשנת 1979.
זה היה הכדור הפורח השלישי ששני הגברים יצרו מאז החליטו להוציא לפועל את תכנית הבריחה בשנת 1978. הראשון היה מורכב מ- 900 מטרים מרובעים של בד כותנה ולכן לא יכול היה להמריא, ליצירת הכדור השני נדרשו 1000מ"ר של בד טפט.
ניסיון הבריחה הראשון ב - 3/7/1979 הסתיים לאחר 34 דקות בהתרסקות באזור קרוב לגבול.
העלות של ניסיונות הבריחה הייתה 76,000 מרק מזרח גרמני.
באישור בני המשפחות, כותבי התסריט ראו 2000 עמודים של מסמכי השטאזי שנשמרו על מקרה הבריחה המוצלח בארכיון גאוק.
ליצירת הסרט נדרשו 50 ימי צילום ו - 55 שחקנים, כולם עבדו עם הבמאי בפעם הראשונה.
במאי הסרט היה בן 7 במועד הבריחה, בהיותו בן 43 הוא החל בהכנות לעבודה על הסרט ובן 50 בבכורת הסרט.
זהו סרטו העלילתי השמיני והמותחן הראשון שלו.
למעלה מ- 5000 אזרחים ממזרח גרמניה הצליחו לברוח למערב, מרביתם בחודשים הראשונים לבנייתה של חומת ברלין בשנת 1961, כשהם מנצלים את המצב בו הגבול עדיין לא היה חסום לגמרי.
חומת ברלין נפלה לפני 30 שנה, בנובמבר 1989.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה