יום רביעי, 24 באפריל 2019

חדש בקולנוע הסרט "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר

צפיתי בהקרנת בכורה של הסרט המקסים והמרגש "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר , סרט של מציאות חיים של אישה שנאלצת להתמודד עם קושי כלכלי גדול, ובכל זאת מוצאת מוצא ופתרון כמו שאומרים גם שהכי חשוך בחיים יש איזה פינה קטנה עם ניצוץ אור קטן שמציל אותנו, ומרגש היה לראות את מערכת היחסים שנרקמה בינה לבין אדג'ה פליטה שנמצאת באיסלנד, ופשוט לראות איך הקשר שלהן יוצר נאמנות ואחוה מיוחדת במינה, סרט שמעורר הרבה מחשבה על מצבם של הפליטים גם בארצנו, וגם על הקשיים הכלכליים שאנשים חווים.

כמו איסלנדים רבים, גם לארה מתקשה להתאושש מהמשבר הכלכלי ונאבקת להבטיח חיים יציבים לבנה,

היא מתחילה לעבוד במסוף ביקורת הדרכונים של שדה התעופה המקומי, ביום חורפי אחד, לאחר שהיא מזהה דרכון חשוד, נעצרת פליטה מגינאה-ביסאו בשם אדג'ה.

הימים חולפים והגורל מפגיש ביניהן שוב והשתיים יוצרות קשר חרף הפערים, כאשר לארה ניצבת מול החלטה גורלית, ידידתה החדשה מתגייסת לעזרתה.
בסרטה הארוך הראשון, שוזרת איזולד אוגדוטיר סוגיות גלובליות של הגירה וזכויות אדם לכדי דרמה אנושית ומרגשת, שזיכתה אותה בפרס הבימוי בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סאנדנס.
טריילר : https://youtu.be/O_Qyn4Aknkk
זוכה פרס הבימוי בקטגורית דרמה – פסטיבל סאנדאנס
זוכה בפרסים בפסטיבלים של אתונה, גטבורג, המפטונס, פרובינסטון, טרברס סיטי.
הוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים
במאית : איזולד אוגדוטיר Isolde Uggadottir
צילום: איטה זברוניץ- זאי ןIta Zbroniec-Zaj
עיצוב הפקה: מרתה לואיזה מאקוגה Marta luiza Macuga
עריכה: פרדריק ברוס Fredrique Broos
מוסיקה : גיזלי גאלדור Gisili Galdur
הפקה : סוקי מלמקוויסט Suki Malmquist
שחקנים:
לארה:  כריסטין תורה הראלדסדוטיר, Kristin Thora Haraldsdottir
אדיה: באבטידה סאדיו, Babetida Sadjo
אלדר פטריק נוקבי פטורסון Patric nokkvi Petursson
איסלנד/שבדיה/בלגיה 2018. איסלנדית, אנגלית וקריאולית
תרגום לעברית ואנגלית, 102 דקות.
הפצה סרטי נחשון בע"מ
החל מתאריך 25/4/2019  בכל רחבי הארץ
קרדיט צילומים : סרטי נחשון
איזולד אוגדוטיר, היא תסריטאית ובמאית איסלנדית, סיימה לימודי תואר שני בקולנוע, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. שם  זכתה בפרס הבמאית הטובה ביותר.
הסרטים הקצרים שלה הוקרנו בלמעלה ממאה פסטיבלים וזכו בפרסים רבים. בין הפסטיבלים בהם הוקרנו סרטיה, סאנדאנס, טלרוייד, ופסטיבל במאים חדשים/ סרטים חדשים במוזיאון המומה בניו יורק. היא היתה מועמדת לשלושה פרסי האקדמיה האיסלנדית לקולנוע וזכתה פעמיים בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר.
המגזין סקרין אינטרנשיונל הכתיר אותה : אחת הכוחות העולים הבולטים בקולנוע האיסלנדי.
זהו סרטה העלילתי הארוך הראשון.
הערות הבמאית  
"מצאתי את עצמי נמשכת לספר סיפורים של נשים, על נשים ועל מיעוטים ועל נשים בשוליים ומתוך זה אני מחפשת לצור סרטים שיש בהם סיפור המערב תחושה של ריאליזם סוציאלי. היצירה שלי בסרטים הקצרים עסקה בדמויות נשיות המתמודדות עם שאלות על מיניות "איחוד משפחתי" 2007, אמון  "מאושפזת" 2009, התמכרות "נקייה" 2010, והתמוטטות כלכלית, "רייקיוויק מהפכה" 2012 ,
בסרט הארוך הראשון שלי ידעתי שהגיבורות שלי יתמודדו עם עוני ושעוני יהיה הנושא המרכזי. רק מאוחר יותר הבנתי שאני בוחרת שאחת הדמויות הראשיות, שלי תהיה פליטה מגיניאה ביסו. 
כשפיתחתי את הדמות של האישה האיסלנדית התחלתי במקביל להתנדב בשנת 2012 בצלב האדום. שם פגשתי אישה מאוגנדה שלא רק שהתמודדה עם בעיות כלכליות היה עליה גם להיאבק עם המערכת כדי לקבל מקלט מדיני באיסלנד על רקע המיניות שלה. הפכנו במהרה לחברות. ההכרות איתה  אפשרה לי מבט לעומק למאבק שלה ולקשיים שהתמודדה איתם.. מצאתי את עצמי נסחפת ומוטרדת מן הסיפור שלה ומה שלמדתי בסופו של דבר הביא אותי למסקנה שאני חייבת להביא את החוויות שלה למסך.
המטרה שלי היתה לחבר בין שתי נשים שונות לגמרי. האחת אישה איסלנדית, אמא המתמודדת עם עוני והשנייה - פליטה שנתקעה באיסלנד בדרכה לקנדה. מאחר שזה מרגש אותי ומלהיב אותי לנסות למצוא את הדרך שבה הן יכולות ומצליחות להשפיע האחת על חיי השנייה. האתגר היה למצוא סיפור שמשרת את שתי הדמויות. ובאותה הזדמנות לשפוך אור על מצבם של מבקשי המקלט באיסלנד. שבמרבית המקרים הגיעו לשם בדרכם למקום אחר. בחיפוש אחרי חיים חדשים טובים ובטוחים יותר.
כשהתסריט החל לקבל צורה ביליתי זמן רב בקרב מבקשי המקלט במקום בו הם התגוררו. תחושה של חיים חסרי תכלית, ושל ייאוש גדול הציפה אותי וככל שהייתי מעורבת יותר הרגשתי שהסרט חייב לתת תקווה בסופו של דבר.
ב 2016 הצלחנו לגייס את התקציב ולהיכנס להפקה. צילמנו באותה עיר בה ערכתי את התחקיר ושכרתי שחקנים שהם בעצמם התמודדו עם בקשת המקלט וכל הקשיים הנלווים אליה. הם הכירו וחשו את הסיפור בצורה הטובה ביותר.
אני חבה תודה גדולה לשחקנים הראשיים שלי שלא פעם הפליאו אותי. והיו לנו גם שחקנים חובבים, חיות, ילדים והרבה שפות על הסט. ומגוון רחב של סוגי מזג אויר. לעיתים עבודת הבימוי היתה סיוט נוראי ולעיתים מענגת מאד. הרגשתי ברת מזל. אבל גם עם תחושה גדולה של אחריות. הדברים היו צריכים להיות מדויקים, נכונים, אמיתיים, כנים וישרים".
                                                                                                                                    איזולד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה