הסרט המדובר ביותר בפסטיבל חיפה "שלושה זרים זהים" מגיע לבתי הקולנוע ברחבי הארץ זהו סרטו הדוקומנטרי של טים וורדל הוא חוויה מסעירה, מרגשת, מעוררת מחשבה ובעיקר בלתי נשכחת.
הסרט הוא אחד מן הסרטים הדוקומנטריים המצליחים ביותר עם הכנסות גדולות בכל רחבי העולם, ביקורות משבחות והשתתפות בפסטיבלים בכל רחבי העולם וזכיות בשלל פרסים, הפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס, נבחר לאחד מחמשת הסרטים הדוקומנטריים הטובים של השנה על ידי איגוד המבקרים בארצות הברית, פרס המבקרים בפסטיבל הקולנוע של שיקגו עוד.
צפיתי בסרט "שלושה זרים זהים" ולא האמנתי למה שאני מול עיניי, מה הסיכוי ששלושה אחים זהים שנולדו לאותה אמא ונמסרו לאימוץ יפגשו, באמת המציאות עולה על כל דמיון וצריך לראות את הסרט המצויין הזה כדי להבין, איזו תפנית בעלילה החלה בעקבות האיחוד שלהם, ואיך שתיבת פנדורה אחת נפתחה בלי יכולת לחזור אחרונית, סרט חובה שממש למדתי ממנו רבות גם על התפקיד שלי כהורה לילדים, אין ספק שהסרט מעורר הרבה מחשבות, אני ממש לא רוצה לקלקל לכם ולספר כי יש הרבה הפתעות בסרט הדוקומנטרי שלושה זרים זהים...
ניו יורק, 1980, שלושה בחורים יהודים בני 19 - בובי ספרן, אדי גאלנד ודייוויד קלמן - מגלים בדרך מקרה שהם שלושה אחים שנולדו כשלישיה זהה, הופרדו בלידתם ונמסרו לאימוץ למשפחות שונות. האיחוד המשמח הופך את השלושה לסנסציה בינלאומית, אבל גם חושף סוד מדהים ומטריד, סוד שיכול לשנות את ההבנה שלנו לגבי הטבע האנושי.
וורדל מטפל בסיפור האנושי, המרגש והמרתק בתבונה ובמיומנות, ומעמת אותנו עם שאלות נוקבות לגבי הורות, סמכות ורצון חופשי.
"מרתק, הולך ונעשה אפל, ואז הופך לסרט מדהים ממש"
ניו יורק טיימז
"מדהים מוכיח שהחיים מתעלים על כל דימיון"
רוג'ר איברט
יוצרים
בימוי טים וורדל Tim Wardle
עריכה מיכאל הרטה Michael Harte
צילום טים קראג Tim Cragg
מוזיקה מקורית פול סנדרסון Paul Saunderson
הפקה בקי ריד Becky Read
גרייס יו הלט Grace Hughes-Hallett
דימיטירי דוגאניס Dimitri Doganis
לצפייה בטריילר מתורגם לעברית:
https://youtu.be/VoUFpVVhAk8
הסרט דובר אנגלית, כתוביות לעברית, 96 דקות
החל מתאריך 17 בינואר 2019 בבתי הקולנוע הנבחרים ברחבי הארץ
הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש
קרדיט צילומים: קולנוע חדש
ראיון עם הבמאי טים וורדל
ש: איך שמעת לראשונה על הסיפור של השלישייה?
ת: עבדתי כראש מחלקת הפיתוח של חברה בשם RAW'' חברת הפקה שזכתה בפרס הבאפטא. התפקיד שלי היה לעבור על כל הרעיונות שהגיעו אל החברה ולבחור אותם. בעיקר עבור במאים אחרים. זהו תפקיד נוסף במקביל לסרטים שביימתי בעצמי. אני נוהג לעושת סרט כל שנתיים ומאד בררן לגבי הפרויקטים שלי. יום אחד מפיקה מאד מוכשרת בשם גרייס יוז הלט הביאה את הרעיון. היא עבדה על סרט שעסק באימוץ, וגילתה עניין בנושא הזה. היא קראה הרבה על הנושא וכך הגיעה לסיפור של השלישייה. מיד כשראיתי את הסיפור חשבתי שזה אחד הרעיונות הכי יוצאי דופן לסרט דוקומנטרי בהם נתקלתי. עבדנו על הפיתוח במשך שנתיים, ועוד שנתיים כדי למצוא את המימון להפקה. התאהבתי בפרויקט הזה והשתוקקתי לביים אותו. זה היה הסרט הראשון שלי באורך מלא שמיועד להקרנות בבתי הקולנוע. הסרטים הקודמים שלי נועדו לשידור בטלוויזיה בבריטניה, והייתי אסיר תודה שהחברה בה עבדתי והמפיקים אפשרו לי לביים את הסרט הזה.
ש: כשפגשת לראשונה את בובי ואת דייויד, שניים מהזרים הזהים הללו. מה היה הרושם שלך מהם?
ת: הם היו מספרי סיפורים מלידה, יש להם כריזמה רבה, אבל הם היו מאד זהירים ונראה שהם לא סומכים על אף אחד באופן מיוחד. כשאתה רואה מה עבר עליהם במהלך חייהם זה מאד לא מפתיע, והם לא בוטחים באנשים בקלות. אחד היתרונות לכך שלקח לפרויקט חמש שנים כדי להתרומם הוא בכך שזה אפשר לנו לבנות סוג של אמון בינינו לבנם. זה היה מאד חשוב כדי להגיע לראיונות בעלי עוצמה.
ש: מה היה צריך לעשות כדי לשכנע אותם להצטלם לסרט?
ת: הרבה זמן, באמת, לפגוש אותם לפגישות אישיות לפגוש את המשפחות שלהם. הרבה אנשים ניסו לספר את הסיפור שלהם לפני כן ומסיבות שונות זה לא קרה. כשהם התפרסמו לראשונה בשנת 1980 היה סביבם הייפ גדול מאד, ואנשים רבים אמרו "אנחנו נעשה מהסיפור שלכם סרט או סרט דוקומנטרי". וזה מעולם לא קרה. הבטיחו להם הבטחות רבות של התגשמו. למרות העניין שהם גילו בעשיית הסרט, הם היו מאד ציניים לגבי זה. כשהראיתי להם את הסרט הגמור בפעם הראשונה הם אהבו אותו. היתה תחושה שהצלחתי לקיים את ההבטחה שלי וזה היה נהדר. סיפור הרקע המיוחד שלהם עורר כל מיני שאלות אצלנו. למשל, בסרט כזה שבו אנשים יורדים לעומקם של דברים מאוד קשים מן העבר שלהם, אתה מחבר אותם עם פסיכולוג לפני הצילומים כדי לוודא שהם כשירים מבחינה רגשית להתמודד עם זה. במקרה שלנו, גילינו שלאחים אין דעה טובה במיוחד על פסיכולוגים בגלל מה שעבר עליהם. הצענו להם לעשות את זה אבל הם לא רצו, ולאחר שיקולים וחשיבה רבה החלטנו לצאת לדרך בלי יעוץ פסיכולוגי. לאורך כל ההפקה היינו מודעים לעניין שבעוד שמבחינה קולנועית מדובר בסיפור סוחף, זו גם מציאות חייהם של השלישייה, הטעו אותם ושקרו אותם משך שנים על שנים.
ש: מדוע ניסיונות אחרים לעשות סרט על השלישייה נכשלו? ואיך אתם הצלחתם?
ת: במהלך ההפקה מספר אנשים סיפרו לנו על שלושה ניסיונות קודמים של רשתות מובילות בארצות הברית לספר את הסיפור שנים בשנות השמונים ואחד בשנות התשעים. באחד המקרים לפחות הסרט היה כמעט גמור ועמד להיות משודר אבל אחד הבכירים בהנהלת הרשת עצר את התהליך, לא ברור לנו עד היום מה היתה הסיבה. יש הרבה תיאוריות קונספירציה על קשרים פוליטיים וקשרים במדיה שכמה מהאנשים והארגונים שהיו קשורים למחקר ניסו להפעיל. אני מסכים עם מה שאומר בסרט העיתונאי לורנס רייט שיש הרבה אנשים בעלי עוצמה שהיו רוצים להשתיק את הסיפור הזה. אני חושב שאנחנו הצלחנו משתי סיבות, האחת עבר זמן רב מאז שהחל המחקר. רבים מאלה שהיו מעורבים הלכו לעולמם. כמה מהם עדיין חיים ומאד לא רוצים לדבר עליו אפילו היום. כך שהיו הרבה פחות אנשים שניסו באופן פעיל לעצור אותנו מאשר בעבר. והסיבה השנייה, למדנו מהכישלונות של האחרים. תכננו את הכל בזהירות רבה במובן של אל מי אנחנו פונים בקשר לסיפור, ואיך אנחנו פונים אליהם.
ש: איך יצרת קשר עם העיתונאי לורנס רייט?
ת: בשנת 1995 כתב לורנס במגזין הניו יורקר מאמר על תאומים שהופרדו, לאחר ששוחח עם כמה חוקרים מובילים בנושא תאומים, ואז הוא עשה תחקיר עמוק יותר וכלל אותו מאוחר יותר בספרו, "תאומים ומה שהם מגלים לנו על עצמנו". הייתי קצת מתוח לפני שפניתי אליו כיון שהוא עיתונאי אגדי, זוכה פרס הפוליצר ועסוק בצורה לא רגילה, אבל הוא מאד חם וידידותי. כשנסענו לאוסטין כדי לצלם אותו, המפגש הראשון היה במועדון בו הוא מנגן על קלידים עם הרכב בלוז. היתה חשיבות עצומה לדבריו בסרט.
ש: בחרת בסרט בדרך מאד לא קונבנציונלית, בעלת עוצמה כדי לספר את הסיפור. מתי הבנת שאתה ההולך לבנות את הסרט בדרך שבנית אותו?
ת: היתרון בלעבוד על פרויקט ארבע שנים איפשר לי לבלות הרבה זמן במחשבות על הסיפור של השלישייה, וגם מתי במהלכו נחשוף דברים מסוימים. יש אלמנטים בסיפור שהם כמו מותחן פסיכולוגי, סרט בסגנון ג'ייסון בורן, עם שאלות של זהות, חשבתי שמאד חשוב לעשות צדק עם הסיפור הזה. מתי הם גילו את האינפורמציה? רציתי שהקהל יהיה באותה סיטואציה כמוהם, וילכו באותה דרך שהם הולכים. רציתי להשאיר את הקהל בחשיכה ממש כמו שהשלישייה היתה שרויה בה. מה שמעניין אותי כיוצר קולנוע הוא שבסרט הזה יש שני סגנונות של עשייה קולנועית שהולכים במקביל. יש את העבר, צילומי הארכיון, והבנייה של הסיפור, ויש את ההווה האמת או מה שאנחנו קוראים בבריטניה – מציאות. הם שני סוגים שוני של עשייה קולנועית במונחים של הטון והקצב וזה היה אתגר גדול לדאוג שהחיבור יעבוד.
ש: איך מצאת אם המימון לסרט?
ת: די בהתחלה ערוץ 4 הבריטי גילה עניין. וזה עניין אותם כי העורך האחראי ניסה עשר שנים קודם לכן לעשות סרט על זוג תאומות, שהוזכרו גם בסרט שלנו. אולם היתה להם אפשרות לתת לנו רק שליש מן הסכום שהיינו זקוקים לו כדי לעשות את הסרט. ניסינו זמן רב למצוא כסף מגופים בולטים שמממנים סרטים, אבל כולם סרבו לנו. ממש רגע לפני שכבר איבדנו תקווה מכון סאנדאנס הציע סכום קטן לפיתוח. אז צילמנו צילומי ניסיון של השלישייה מספרת את הסיפור שלהם, והחלטנו לחפש מקורות מימון בארצות הברית, ומיד היה עניין רב. במבט לאחור היינו צריכים לנסות בארצות הברית מלכתחילה. CNN סרטי גילו עניין, לחברה שאני עובד בה היו קשרים טובים איתם.
ש: בהתחשב בעבודה שכמה מהסרטים הקודמים שעסקו בסיפור לא הגיעו להשלמה האם היה לכם חשש שזה יקרה גם לכם.
ת: אם להודות על האמת כן, לא מבחינת מקורות המימון, אבל בכל פעם שהיתה בעיה עם מישהו שניסינו להגיע אליו או עם חומרים שניסינו להגיע אליהם ולא הצלחנו מיד עלתה המחשבה מי עומד מאחורי זה ומנסה להפריע, למנוע. אני ומהפיקה בקי ריד שכנענו את עצמנו לא להיות פרנואידים, כי ברגע שאתה מתחיל בדרך הזו אתה יכול להגיע לשיתוק.
ש: מה אתה חשוב על הסוגיה של מטען גנטי לעומת סביבת גידול?
ת: במהלך חמש השנים שעבדנו על ההפקה התחתנתי ונולד לי בן. וזה שינה את דעתי על הנושא. מן הבחינה האישית אני רוצה להאמין שהסביבה היא ללא ספק המפתח אבל גם לעניין הביולוגי יש משקל רב. מהרגע שבני שלי נולד היתה לו אישיות. אנחנו חושבים שיש לנו בחירה חופשית ושאנחנו יכולים לתכנן את חיינו ואת חיי ילדנו אבל למעשה זה רק חצי מן הסיפור. אני חושב שלורנס רייט אומר את זה בצורה הכי פשוטה, שהגנטיקה נותנת את הבסיס לכיוונים לחיים ולאופן ההתנהגות, ואז הסביבה קובעת איך אותם דחפים יבואו לידי ביטוי.
אודות היוצרים
טים וורדל – במאי
במאי בריטי שהיה מועמד לפרס הבאפטא, ואחד מעורכי התוכן בחברת ההפקה RAW. מבין סרטיו כבמאי ONE KILLER PUNCHששודר בערוץ 4 הבריטי, ו- LIFERS שגם הוא הוקרן בערוץ 4. היה מועמד לכמה פרסי טלוויזיה, ועמד בראש מחלקת הפיתוח של כמה גופים בולטים כמו המחלקה הדוקומנטרית ב-BBC, סרטי בלאסט, וכמובן RAW . זהו סרטו הדוקומנטרי הראשון באורך מלא.
בקי ריד – מפיקה
מפיקת עצמאית בתחום הדוקומנטרי. הפיקה סרטים דוקומנטריים לכל ערוצי השידור הבריטיים על מבחר מגוון של נושאים. במסגרת חברת RAW, הפיקה סרטים רבים בהם סרטי הקאלט של החברה LOCKED UP ABROAD, היא הפיקה את חיים ומוות בשיקאגו עבור BBC 1, וסרט לערוץ 4 שעסק בסוג נדיר של דימנציה בשם "להתמודד עם אבא". היא אמורה לביים בקרוב את סרט הדוקומנטרי הראשון.
דימיטרי דוגאניס – מפיק שותף
הקים בשנת 2001 את חברת RAW, במאי זוכה פרסים של סרטים דוקומנטריים. לעיתים רבות יוצר את סרטיו באיזורים המסוכנים והאלימים ביותר בעולם, כולל צילומים ביהודה ושומרון בזמן האינתיפדה, ובעיקר בזמן מלחמת המפרץ השנייה. היה מעורב בפיתוח מרבית הפרויקטים של החברה. בבריטניה ובארצות הברית. כשהם יוצרים מעל ל- 100 שעות של סרטים בשנה. כולל סרטים עלילתיים, דוקומנטריים, סדרות קצרות ועוד. הוא הפיק את הסרט הראשון של החברה "המתחזה" בבימוי בארט לייטון שהוקרן בדוקאביב 2013, עליו הוא זכה בפרס הבאפטא ובפרסים רבים נוספים. גם "המתחזה" עסק בשאלות של זהות ושל משפחה.
.
הסרט הוא אחד מן הסרטים הדוקומנטריים המצליחים ביותר עם הכנסות גדולות בכל רחבי העולם, ביקורות משבחות והשתתפות בפסטיבלים בכל רחבי העולם וזכיות בשלל פרסים, הפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס, נבחר לאחד מחמשת הסרטים הדוקומנטריים הטובים של השנה על ידי איגוד המבקרים בארצות הברית, פרס המבקרים בפסטיבל הקולנוע של שיקגו עוד.
צפיתי בסרט "שלושה זרים זהים" ולא האמנתי למה שאני מול עיניי, מה הסיכוי ששלושה אחים זהים שנולדו לאותה אמא ונמסרו לאימוץ יפגשו, באמת המציאות עולה על כל דמיון וצריך לראות את הסרט המצויין הזה כדי להבין, איזו תפנית בעלילה החלה בעקבות האיחוד שלהם, ואיך שתיבת פנדורה אחת נפתחה בלי יכולת לחזור אחרונית, סרט חובה שממש למדתי ממנו רבות גם על התפקיד שלי כהורה לילדים, אין ספק שהסרט מעורר הרבה מחשבות, אני ממש לא רוצה לקלקל לכם ולספר כי יש הרבה הפתעות בסרט הדוקומנטרי שלושה זרים זהים...
ניו יורק, 1980, שלושה בחורים יהודים בני 19 - בובי ספרן, אדי גאלנד ודייוויד קלמן - מגלים בדרך מקרה שהם שלושה אחים שנולדו כשלישיה זהה, הופרדו בלידתם ונמסרו לאימוץ למשפחות שונות. האיחוד המשמח הופך את השלושה לסנסציה בינלאומית, אבל גם חושף סוד מדהים ומטריד, סוד שיכול לשנות את ההבנה שלנו לגבי הטבע האנושי.
וורדל מטפל בסיפור האנושי, המרגש והמרתק בתבונה ובמיומנות, ומעמת אותנו עם שאלות נוקבות לגבי הורות, סמכות ורצון חופשי.
"מרתק, הולך ונעשה אפל, ואז הופך לסרט מדהים ממש"
ניו יורק טיימז
"מדהים מוכיח שהחיים מתעלים על כל דימיון"
רוג'ר איברט
יוצרים
בימוי טים וורדל Tim Wardle
עריכה מיכאל הרטה Michael Harte
צילום טים קראג Tim Cragg
מוזיקה מקורית פול סנדרסון Paul Saunderson
הפקה בקי ריד Becky Read
גרייס יו הלט Grace Hughes-Hallett
דימיטירי דוגאניס Dimitri Doganis
לצפייה בטריילר מתורגם לעברית:
https://youtu.be/VoUFpVVhAk8
הסרט דובר אנגלית, כתוביות לעברית, 96 דקות
החל מתאריך 17 בינואר 2019 בבתי הקולנוע הנבחרים ברחבי הארץ
הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש
קרדיט צילומים: קולנוע חדש
ראיון עם הבמאי טים וורדל
ש: איך שמעת לראשונה על הסיפור של השלישייה?
ת: עבדתי כראש מחלקת הפיתוח של חברה בשם RAW'' חברת הפקה שזכתה בפרס הבאפטא. התפקיד שלי היה לעבור על כל הרעיונות שהגיעו אל החברה ולבחור אותם. בעיקר עבור במאים אחרים. זהו תפקיד נוסף במקביל לסרטים שביימתי בעצמי. אני נוהג לעושת סרט כל שנתיים ומאד בררן לגבי הפרויקטים שלי. יום אחד מפיקה מאד מוכשרת בשם גרייס יוז הלט הביאה את הרעיון. היא עבדה על סרט שעסק באימוץ, וגילתה עניין בנושא הזה. היא קראה הרבה על הנושא וכך הגיעה לסיפור של השלישייה. מיד כשראיתי את הסיפור חשבתי שזה אחד הרעיונות הכי יוצאי דופן לסרט דוקומנטרי בהם נתקלתי. עבדנו על הפיתוח במשך שנתיים, ועוד שנתיים כדי למצוא את המימון להפקה. התאהבתי בפרויקט הזה והשתוקקתי לביים אותו. זה היה הסרט הראשון שלי באורך מלא שמיועד להקרנות בבתי הקולנוע. הסרטים הקודמים שלי נועדו לשידור בטלוויזיה בבריטניה, והייתי אסיר תודה שהחברה בה עבדתי והמפיקים אפשרו לי לביים את הסרט הזה.
ש: כשפגשת לראשונה את בובי ואת דייויד, שניים מהזרים הזהים הללו. מה היה הרושם שלך מהם?
ת: הם היו מספרי סיפורים מלידה, יש להם כריזמה רבה, אבל הם היו מאד זהירים ונראה שהם לא סומכים על אף אחד באופן מיוחד. כשאתה רואה מה עבר עליהם במהלך חייהם זה מאד לא מפתיע, והם לא בוטחים באנשים בקלות. אחד היתרונות לכך שלקח לפרויקט חמש שנים כדי להתרומם הוא בכך שזה אפשר לנו לבנות סוג של אמון בינינו לבנם. זה היה מאד חשוב כדי להגיע לראיונות בעלי עוצמה.
ש: מה היה צריך לעשות כדי לשכנע אותם להצטלם לסרט?
ת: הרבה זמן, באמת, לפגוש אותם לפגישות אישיות לפגוש את המשפחות שלהם. הרבה אנשים ניסו לספר את הסיפור שלהם לפני כן ומסיבות שונות זה לא קרה. כשהם התפרסמו לראשונה בשנת 1980 היה סביבם הייפ גדול מאד, ואנשים רבים אמרו "אנחנו נעשה מהסיפור שלכם סרט או סרט דוקומנטרי". וזה מעולם לא קרה. הבטיחו להם הבטחות רבות של התגשמו. למרות העניין שהם גילו בעשיית הסרט, הם היו מאד ציניים לגבי זה. כשהראיתי להם את הסרט הגמור בפעם הראשונה הם אהבו אותו. היתה תחושה שהצלחתי לקיים את ההבטחה שלי וזה היה נהדר. סיפור הרקע המיוחד שלהם עורר כל מיני שאלות אצלנו. למשל, בסרט כזה שבו אנשים יורדים לעומקם של דברים מאוד קשים מן העבר שלהם, אתה מחבר אותם עם פסיכולוג לפני הצילומים כדי לוודא שהם כשירים מבחינה רגשית להתמודד עם זה. במקרה שלנו, גילינו שלאחים אין דעה טובה במיוחד על פסיכולוגים בגלל מה שעבר עליהם. הצענו להם לעשות את זה אבל הם לא רצו, ולאחר שיקולים וחשיבה רבה החלטנו לצאת לדרך בלי יעוץ פסיכולוגי. לאורך כל ההפקה היינו מודעים לעניין שבעוד שמבחינה קולנועית מדובר בסיפור סוחף, זו גם מציאות חייהם של השלישייה, הטעו אותם ושקרו אותם משך שנים על שנים.
ש: מדוע ניסיונות אחרים לעשות סרט על השלישייה נכשלו? ואיך אתם הצלחתם?
ת: במהלך ההפקה מספר אנשים סיפרו לנו על שלושה ניסיונות קודמים של רשתות מובילות בארצות הברית לספר את הסיפור שנים בשנות השמונים ואחד בשנות התשעים. באחד המקרים לפחות הסרט היה כמעט גמור ועמד להיות משודר אבל אחד הבכירים בהנהלת הרשת עצר את התהליך, לא ברור לנו עד היום מה היתה הסיבה. יש הרבה תיאוריות קונספירציה על קשרים פוליטיים וקשרים במדיה שכמה מהאנשים והארגונים שהיו קשורים למחקר ניסו להפעיל. אני מסכים עם מה שאומר בסרט העיתונאי לורנס רייט שיש הרבה אנשים בעלי עוצמה שהיו רוצים להשתיק את הסיפור הזה. אני חושב שאנחנו הצלחנו משתי סיבות, האחת עבר זמן רב מאז שהחל המחקר. רבים מאלה שהיו מעורבים הלכו לעולמם. כמה מהם עדיין חיים ומאד לא רוצים לדבר עליו אפילו היום. כך שהיו הרבה פחות אנשים שניסו באופן פעיל לעצור אותנו מאשר בעבר. והסיבה השנייה, למדנו מהכישלונות של האחרים. תכננו את הכל בזהירות רבה במובן של אל מי אנחנו פונים בקשר לסיפור, ואיך אנחנו פונים אליהם.
ש: איך יצרת קשר עם העיתונאי לורנס רייט?
ת: בשנת 1995 כתב לורנס במגזין הניו יורקר מאמר על תאומים שהופרדו, לאחר ששוחח עם כמה חוקרים מובילים בנושא תאומים, ואז הוא עשה תחקיר עמוק יותר וכלל אותו מאוחר יותר בספרו, "תאומים ומה שהם מגלים לנו על עצמנו". הייתי קצת מתוח לפני שפניתי אליו כיון שהוא עיתונאי אגדי, זוכה פרס הפוליצר ועסוק בצורה לא רגילה, אבל הוא מאד חם וידידותי. כשנסענו לאוסטין כדי לצלם אותו, המפגש הראשון היה במועדון בו הוא מנגן על קלידים עם הרכב בלוז. היתה חשיבות עצומה לדבריו בסרט.
ש: בחרת בסרט בדרך מאד לא קונבנציונלית, בעלת עוצמה כדי לספר את הסיפור. מתי הבנת שאתה ההולך לבנות את הסרט בדרך שבנית אותו?
ת: היתרון בלעבוד על פרויקט ארבע שנים איפשר לי לבלות הרבה זמן במחשבות על הסיפור של השלישייה, וגם מתי במהלכו נחשוף דברים מסוימים. יש אלמנטים בסיפור שהם כמו מותחן פסיכולוגי, סרט בסגנון ג'ייסון בורן, עם שאלות של זהות, חשבתי שמאד חשוב לעשות צדק עם הסיפור הזה. מתי הם גילו את האינפורמציה? רציתי שהקהל יהיה באותה סיטואציה כמוהם, וילכו באותה דרך שהם הולכים. רציתי להשאיר את הקהל בחשיכה ממש כמו שהשלישייה היתה שרויה בה. מה שמעניין אותי כיוצר קולנוע הוא שבסרט הזה יש שני סגנונות של עשייה קולנועית שהולכים במקביל. יש את העבר, צילומי הארכיון, והבנייה של הסיפור, ויש את ההווה האמת או מה שאנחנו קוראים בבריטניה – מציאות. הם שני סוגים שוני של עשייה קולנועית במונחים של הטון והקצב וזה היה אתגר גדול לדאוג שהחיבור יעבוד.
ש: איך מצאת אם המימון לסרט?
ת: די בהתחלה ערוץ 4 הבריטי גילה עניין. וזה עניין אותם כי העורך האחראי ניסה עשר שנים קודם לכן לעשות סרט על זוג תאומות, שהוזכרו גם בסרט שלנו. אולם היתה להם אפשרות לתת לנו רק שליש מן הסכום שהיינו זקוקים לו כדי לעשות את הסרט. ניסינו זמן רב למצוא כסף מגופים בולטים שמממנים סרטים, אבל כולם סרבו לנו. ממש רגע לפני שכבר איבדנו תקווה מכון סאנדאנס הציע סכום קטן לפיתוח. אז צילמנו צילומי ניסיון של השלישייה מספרת את הסיפור שלהם, והחלטנו לחפש מקורות מימון בארצות הברית, ומיד היה עניין רב. במבט לאחור היינו צריכים לנסות בארצות הברית מלכתחילה. CNN סרטי גילו עניין, לחברה שאני עובד בה היו קשרים טובים איתם.
ש: בהתחשב בעבודה שכמה מהסרטים הקודמים שעסקו בסיפור לא הגיעו להשלמה האם היה לכם חשש שזה יקרה גם לכם.
ת: אם להודות על האמת כן, לא מבחינת מקורות המימון, אבל בכל פעם שהיתה בעיה עם מישהו שניסינו להגיע אליו או עם חומרים שניסינו להגיע אליהם ולא הצלחנו מיד עלתה המחשבה מי עומד מאחורי זה ומנסה להפריע, למנוע. אני ומהפיקה בקי ריד שכנענו את עצמנו לא להיות פרנואידים, כי ברגע שאתה מתחיל בדרך הזו אתה יכול להגיע לשיתוק.
ש: מה אתה חשוב על הסוגיה של מטען גנטי לעומת סביבת גידול?
ת: במהלך חמש השנים שעבדנו על ההפקה התחתנתי ונולד לי בן. וזה שינה את דעתי על הנושא. מן הבחינה האישית אני רוצה להאמין שהסביבה היא ללא ספק המפתח אבל גם לעניין הביולוגי יש משקל רב. מהרגע שבני שלי נולד היתה לו אישיות. אנחנו חושבים שיש לנו בחירה חופשית ושאנחנו יכולים לתכנן את חיינו ואת חיי ילדנו אבל למעשה זה רק חצי מן הסיפור. אני חושב שלורנס רייט אומר את זה בצורה הכי פשוטה, שהגנטיקה נותנת את הבסיס לכיוונים לחיים ולאופן ההתנהגות, ואז הסביבה קובעת איך אותם דחפים יבואו לידי ביטוי.
אודות היוצרים
טים וורדל – במאי
במאי בריטי שהיה מועמד לפרס הבאפטא, ואחד מעורכי התוכן בחברת ההפקה RAW. מבין סרטיו כבמאי ONE KILLER PUNCHששודר בערוץ 4 הבריטי, ו- LIFERS שגם הוא הוקרן בערוץ 4. היה מועמד לכמה פרסי טלוויזיה, ועמד בראש מחלקת הפיתוח של כמה גופים בולטים כמו המחלקה הדוקומנטרית ב-BBC, סרטי בלאסט, וכמובן RAW . זהו סרטו הדוקומנטרי הראשון באורך מלא.
בקי ריד – מפיקה
מפיקת עצמאית בתחום הדוקומנטרי. הפיקה סרטים דוקומנטריים לכל ערוצי השידור הבריטיים על מבחר מגוון של נושאים. במסגרת חברת RAW, הפיקה סרטים רבים בהם סרטי הקאלט של החברה LOCKED UP ABROAD, היא הפיקה את חיים ומוות בשיקאגו עבור BBC 1, וסרט לערוץ 4 שעסק בסוג נדיר של דימנציה בשם "להתמודד עם אבא". היא אמורה לביים בקרוב את סרט הדוקומנטרי הראשון.
דימיטרי דוגאניס – מפיק שותף
הקים בשנת 2001 את חברת RAW, במאי זוכה פרסים של סרטים דוקומנטריים. לעיתים רבות יוצר את סרטיו באיזורים המסוכנים והאלימים ביותר בעולם, כולל צילומים ביהודה ושומרון בזמן האינתיפדה, ובעיקר בזמן מלחמת המפרץ השנייה. היה מעורב בפיתוח מרבית הפרויקטים של החברה. בבריטניה ובארצות הברית. כשהם יוצרים מעל ל- 100 שעות של סרטים בשנה. כולל סרטים עלילתיים, דוקומנטריים, סדרות קצרות ועוד. הוא הפיק את הסרט הראשון של החברה "המתחזה" בבימוי בארט לייטון שהוקרן בדוקאביב 2013, עליו הוא זכה בפרס הבאפטא ובפרסים רבים נוספים. גם "המתחזה" עסק בשאלות של זהות ושל משפחה.
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה