השבוע צפיתי בהקרנה של הסרט הצרפתי החדש "משפחה בהפתעה, קומדיה חדשה של הקומיקאי דני בון,עד כה צפו בה מעל לשישה מיליון צופים בצרפת זוהי קומדיה מצחיקה ומעוררת מחשבה ,
ולנטין וקונסטנס ברנט הם כוכבי השעה בתחום העיצוב והארכיטקטורה בפריז, הם מתכוננים לתערוכה כוללת על יצירתם במוזיאון הצרפתי היוקרתי פלה דה טוקיו,
כשאמו אחיו וגיסתו מופיעים בהפתעה בתערוכה, ולנטין נאלץ להודות ששיקר בנוגע למוצאו, אזור נידח בצפון צרפת בו הצרפתית מדוברת במבטא משעשע ומשונה,המפגש בין שני העולמות יוצר התנגשות מצחיקה שמתעצמת לאחר שולנטין מאבד את הזיכרון בתאונה וחוזר להיות הבחור הצעיר מהצפון שלא מכיר ולא יודע דבר על חייו של ולנטין המעצב המצליח.
"משפחה בהפתעה " קומדיה מצחיקה עד דמעות על זהות, שפה, אהבה ומשפחה, צחקתי מאוד אך גם ראיתי כמה החיים יכולים להיות מפתיעים ושחשוב מאוד לזכור מאיפה באת, מה השורשים שלך, גם אם אתה נמצא במקום אחר בחיים, ולנטין חי את חיי הזוהר ואת חיי הסטייל והעדיף לשכוח את משפחתו הגרעינית, מעשה שגרם לכאב ותסכול אצל הוריו, ויפה לראות שאפשר לחיות עם מסכות אך תמיד עדיף לחיות את מי שאתה באמת מבפנים ולהיות שלם עם זה, ובטוח לא להתכחש לשורשים שלך, סרט מקסים, מבדר, מעציב, מעורר מחשבה, ממש ממליצה לראות.
הסרט מוקדש לזכרו של הזמר ג'וני האלידיי, שהיה חברו של דני בון ומסתיים באחד משיריו הידועים וקהל הצופים מוזמן להצטרף בשירה (מי שמכיר את השיר כמובן).
קרדיט תמונות: קולנוע חדש
היוצרים:
תסריט, בימוי והפקה: דני בון Dany Boon
תסריטאית שותפה: שרה קמינסקי Sarah Kaminsky
צילום: דניס רודן Denis Rouden
עריכה: אלודי קודקיוני Elodie Codaccioni
עיצוב הפקה: סטאפני ברטראן Stéphanie Bertrand
מפיק שותף: אריק הוברט Eric Hubert
בהשתתפות:
ולנטין: דני בון Dany Boon
אימו של ולנטין: לין רנו Line Renaud
אביו של ולנטין: פייר רישאר Pierre Richard
לולוט: ולרי בונטון Valérie Bonneton
קונסטנס: לורנס ארנה Laurence Arné
גוסטב: גאי לקלויס Guy Lecluyse
אביה של קונסטנס: פרנסואה ברליאן François Berléand
מן הביקורות:
קומדיה מצחיקה ורגישה ומאד אישית של דני בון
5 כוכבים
Bande a Part
דני בון חוזר אל העבר שלו עם אווירה נוסטלגית ומאד קומית, ויחד עם זאת מרגשת
4 כוכבים
Le nouvelle Observatuer
קומדיה כנה ורגישה
4 כוכבים
Femme Actuelle
דני בון חוזר בכל הכח עם קומדיה מלאת פיוט
4 כוכבים
L'Humanité
השחקנים עושים עבודה טובה עם דמויות שכתובות בצורה מושלמת
4 כוכבים
Public
לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/06o2i2-S_Ik
107 דקות, דובר צרפתית, כתוביות לעברית
הפצה בישראל קולנוע חדש
החל מן ה 6 בדצמבר בסינמטק תל אביב , קולנוע כוכב רמת השרון וברחבי הארץ
עשור לאחר שיצר את הסרט המצליח ביותר בהיסטוריה של צרפת "ברוכים הבאים לצפון" חזור דני בון למקורותיו ועוסק שוב באנשי הצפון, מחוז השְטִי, הנמצא על גבול בלגיה, להם מבטא מיוחד משלהם והגייה מיוחדת של הצרפתית, עם ביטויים ומילים המובנות רק לבני המקום.
עם הגעתו לפריז נאלץ בון לעבוד קשה על המבטא ועל הדיבור כדי שיכול לפתח את קריירת המשחק שלו. כמוהו גם כמה משחקני הסרט האחרים, הזמרת השחקנית הוותיקה לין רנו, הקומיקאי הענק פייר רישאר, וגם השחקנית ולרי בון טון שהופיעה לצידו של דני בון במספר סרטים, והפעם חוזרת למקורותיה שלה גם כן.
שיחה עם הבמאי והשחקן דני בון
ש: משפחה בהפתעה הוא סרטך השישי כבמאי, והוא יצא בצרפת שנה לאחר סרטך הקודם. האם היה לך כל כך חשוב לעשות סרט נוסף תוך שנה?
ת: לא במיוחד, וגם לא מכיוון ש"ברוכים הבאים לצפון" יצא בדיוק לפני 10 שנים. הרעיון של הסרט הזה נטוע בראשית 2010 אני זוכר שאמרתי ללין רנו ששיחקה את אמי בסרט הראשון, שנעבוד שוב באותו איזור. ובכל שנה היא שאלה אותי "טוב מתי נעשה את מה שהבטחת? " ואני דחיתי את זה כל הזמן. כי עבדתי על פיתוח התסריט ובמקביל על פרויקטים אחרים. הסרט הקודם היה קומדיית אקשן ורציתי לחזור לעשות סרט יותר משפחתי. משהו יותר אינטימי, יותר אישי. זה התסריט השני שאני עובד עליו עם התסריטאית שרה קמינסקי. אנחנו ממש משלימים אחד את השנייה. אנחנו מבלים ימים שלמים בכתיבה. הטיוטה הראשונה היתה מוכנה בחודשיים. לו הייתי כותב לבד, זה היה לוקח לי חצי שנה לפחות.
ש: איך עלה הרעיון לסרט?
ת: אני תמיד נושא את שורשיי מן השטי בגאווה. אלה הם אנשים צנועים ממעמד הפועלים. זו החברה בה גדלתי. כל הדמויות שלי, אם זה מדובר בהופעות שלי על הבמה או בסרטים הם אנשים פשוטים ובעיקר אמיתיים. יש בהם צד ליצני, הן אולי נראות כמו דמויות אנימציה, אך הן מתחברות לאנשים אמיתיים שהכרתי כשהייתי צעיר. יש לי הרבה חיבה אליהם, יכול להיות שאני מגזים בתיאורם, אבל אני אף פעם לא צוחק עליהם. יום אחד חשבתי מה יהיה אם אעשה משהו הפוך. כשהגעתי לפריז נזקקתי לעזרתם של כמה מפיקים ונפטרתי מן המבטא שלי ושכחתי מאיפה הגעתי. כאילו שהיינו אומרים לכוכב כמו פרננדל תשכח שאתה בא מן הדרום, שים בצד את השורשים ואת המבטא. ואז החלטתי שהגיבור שלי יעסוק בעיצוב, זהו אדם המתבייש בשורשיו הצנועים ויוצר לעצמו היסטוריה שונה לגמרי. ואז בשנת 2016 הוספנו לסיפור אלמנט נוסף, הסיפור על האח שזקוק לכסף כדי להציל את החווה האורגנית שלו, ונוסע לפריז בתואנה שהוא בא לארגן מסיבת הפתעה לאמא שלהם. ואז הפרטים של הסיפור התחילו להתבהר ולמצוא כיוון. ולהיות מאד מלהיבים.
ש: האם יהיה נכון לומר שזה הוא הסרט האישי ביותר שלך שכתבת עד עתה?
ת: כן, ללא ספק. אני יכול לזכור רגעים שדברתי אל אמי כמו שולנטין מדבר אל לין. אני יכול לראות את אבא שלי בתפקיד של פייר רישאר. למען האמת כשצילמנו את הסצינה שאנחנו סוף סוף מתחברים נשברתי ובכיתי כל כך עד שלא יכולנו להשתמש בטייק. היו שם כל כך הרבה רגשות. אני יודע שקשרי משפחה זה משהו שהרבה אנשים מתייחסים אליו. ללא קשר למעמד חברתי. ההורים שלנו תמיד רואים אותנו כילדים, ועבורנו הם תמיד יהיו "תסיע אותי לבית הספר, אבל תוריד אותי שני רחובות ליד, בבקשה". אני מעריץ את אמא שלי, שהיא אישה מאד מצחיקה ויש לה מבט מאד פואטי על חיי מאז ששיניתי את המעמד שלי. זה לא טוב או רע אך הקודים השתנו. היא לא מאושרת מזה אבל מבקשת ממני להיות אדיב ונדיב. כשהקרינו את "ברוכים הבאים לצפון" בארמון האליזה, אמא שלי לא רצתה לבוא כי היא חששה שהיא לא תתנהג בהתאם. אני התעקשתי, קניתי לה שמלה ואמרתי לה שהילדים שלה והנכדים שלה הוזמנו גם כן. היא לבסוף הגיעה, וכשהבינה שקבלת הפנים תהיה מזנון ולא ארוחה בישיבה היא חשה הקלה רבה כי היא חששה שלא תדע באיזו כוס או באיזה מזלג להשתמש. הדברים החשובים לה הם דברים אחרים לגמרי. דוגמה אחרת כש"ברוכים הבאים לצפון" שבר את כל השיאים של מכירות הכרטיסים צלצלתי אליה נרגש מאד כדי לספר לה את החדשות והדבר הראשון שהיא אמרה "רק אל תלך לקנות מכונית חדשה" היא חששה שאני אבזבז את כל הכסף, אתה תמיד נשאר עני במחשבה שלך. נתתי לה גלויות של הסרט "היפוכונדר מבריק" למזכרת לה ולחברים שלה, אבל היא הלכה לשוק וחילקה אותם לאנשים כקידום לסרט כשאמרתי לי שהיא לא צריכה לעשות את זה. היא אמרה לי "אל תתנהג בגאוותנות". עבור אמא שלי שום דבר לא בטוח. בסופו של דבר היא צודקת. אתה צריך לבדוק את עצמך באופן קבוע. הכל יכול להעלם בשנייה, התהילה לא משנה שום דבר.
ש: האם קשרי המשפחה הם בסיס חשוב בשבילך?
ת: כן כמובן, לא משנה מאיפה אתה בא. היחסים שלי עם אבא שלי היו מורכבים. היתה הרבה אהבה בינינו, אבל גם חוסר הבנה גדול. הוא לא הצליח להבין למה אני רוצה להופיע. הלכתי לאוניברסיטה יש לי תואר, עבורו הדבר ההגיוני ביותר היה שאני אשיג עבודה עם תלוש משכורת מסודר, עבודה קבועה עם פנסיה מסודרת. אם הייתי משיג עבודה כפקיד ממשלתי זו היתה מבחינתו הזכייה הגדולה. לצערי הוא עזב אותנו לפני שהדברים התחילו להסתדר טוב בשבילי. ואני יודע שהפחד הגדול שלו היה שאני אסיים ברחוב. הייתי מאד עני כשהתחלתי את דרכי בעולם הבידור, וברור שזה מאד מתסכל שאבא שלי לא זכה לראות אותי כשהצלחתי. אני חושב שהוא היה מאד גאה בי. לכן לכתוב ולביים סרט על זה, שמתרחש במקום בו נולדתי היה מאד הגיוני ומאד מרגש עבורי. אתה יודע כשכתבתי את המערכונים שלי הרגשתי שמצאתי את הדבר הנכון, מיד הדמות התחילה לדבר שטי. כי זה אפשר לי למצוא את האמת של הדמות, את הכנות שלה ואת ההומור שלה. אני חשוב שמיד אחרי שסיימתי את סיבוב ההופעות האחרון שלי על הבמה הרגשתי שזה הרגע הנכון לדבר שוב על הדברים האלה. עבר כבר עשור לאחר הצלחת "ברוכים הבאים לצפון", ואיש לא יכול לומר שליהקו אותי על סמך הדמות ההיא.
ש: זה נכון שעשית הרבה סרטים מאד שונים מאז. ומעולם לא רצית לעשות סרט המשך.
ת: אני הולך בעקבות הבמאי ז'ראר אורי, שאותו אני מעריץ והוא משמש לי לדוגמה, ואת סרטיו ראיתי כילד ואני מראה עכשיו לילדי. היו לו כמה הצלחות אדירות אבל הוא מעולם לא עשה סרט המשך. למרות שהוא עבד עם אותם שחקנים שוב ושוב. אפשר לומר ש"ברוכים הבאים למכס" עוסק בצפון כי הוא מתרחש על הגבול בין צרפת לבלגיה, אבל כדי לחזור ולצלם באזור בו גדלתי הייתי צריך למצוא לשם כך רעיון טרי וחדש. אני מאד שמח מקבלת הפנים לסרט מפני שהקהל צוחק בסצינות הקומיות אבל גם מתרגש ברגעים היותר רגשיים.
ש: בעצם אולי מרבית הצופים מגיעים מחוץ לפריז והם בשלב כזה או אחר בחייהם התמודדו עם הסנוביזם הפריזאי שאתה לועג לו בסרט.
ת: כן, הדרך שלהם להתבונן על דברים, לשפוט, אני מצביע על העימות בין כוחות שונים מצד אחד המשפחה המאוד שורשית מן הצפון ומצד שני בני המעמד העליון כביכול המנותקים מן המציאות. זה שילוב של כמה סיפורי אהבה, בין שני האחים, בין הורים וילדיהם, גם בין כמה זוגות, שזה נושא שלא טיפלתי בו.
ש: אתה מדבר על חזות, ולנטין ואשתו מעצבים ריהוט מודרני שהוא מאד טרנדי, ומאוד מאוד לא נוח.
ת: את הריהוט בחלקו אני עיצבתי בעצמי עם המעצב של הסרט הרווה גאלה שעשה עבודה נהדרת עם הצוות שלו. רציתי להביא למסך את הצד הפומפוזי של עולם העיצוב. לא רציתי לעשות ממש קריקטורה, אבל זה בהחלט קיים. זה נמצא על קו התפר בין הרצון לחלוק את הרעיונות שלך ואת התרבות שלך עם הצורך להשוויץ ולעשות רושם. בעולם האמנות זה קיים די הרבה. יש כאלה שמראים שהגיעו למשהו על ידי זה שהם מתנשאים על אנשים אחרים. תמיד חשתי שלאנשים בפריז יש הרבה פחות כוונות טובות מאשר לאנשים מן המקום שממנו באתי, והגישה הפריזאית הזו בהחלט יכולה לשנות אותך. אני מכיר כל מיני מעצבים ששמעתי מהם את הביטוי "הנוחות של שום דבר", מעצבים ששוכחים שלנוחיות יש משמעות בעבודה שלהם, ומחפשים ליצור דברים "מופלאים" שזה סיוט לחיות איתם. הדמות שלי היא לא יותר מוגזמת מכל השקרים בהם הוא עטף את עצמו, ולכן זה אפילו הגיוני שחלק מן היצירות שלו לא יהיה יציבות.
ש: התפאורות והתאורה גורמים לסרט להיות מאד ויזואלי. ונראה שבכל סרט אתה מאד מוטרד מן הרצון לצור קומדיות שיראו טוב ככל האפשר.
ת: נכון אני רואה בצד הויזואלי משהו מאד חשוב וחיוני. הדימויים נהיו הרבה יותר זמינים הודות לטלפונים החכמים, הרשת וכל המסכים שהם היום חלק מחיינו. אני חשוב שיצירה קולנועית צריכה להיות חזקה מבחינת אמנותית, במיוחד בעולם הקומדיה בה הצד האמנותי לעיתים נזנח. לכן אני עובד בצמוד לצלם שלי דני סרודן, המעצב הרווה גאלה, ומעצבת הבגדים לטיסיה בואי. כדי לתת לסרט זהות חזותית וכן לדמויות את הלוק הנכון. זה בטח מגיע מהימים בהם למדתי אמנות. התמונה, הצבעים והאריזה הגרפית היו מאד חשובים לי בכל הסרטים. הפכתי להיות יותר ויותר מדויק ויותר תובעני במה שאני רואה בו חלק מאוד חשוב מעבודתי כבמאי. למזלי יש לי אמצעים שעומדים לרשותי על הסט, אז למה שלא נדאג שהסרטים יראו נהדר מבחינה ויזואלית. אני מאד מרוצה מההבדל שיצרנו בין הלופט הפריזאי לבין הקרונועים המשמשים למגורים באזור הצפון.
ש: עבדת כבר כבמאי או כשחקן עם חלק מרוב השחקנים, האם זה היה חשוב לך כשבחרתי אותם לסרט הזה?
ת: מי עוד חוץ מלין רנו יכולה לשחק את אמא שלי? חוץ מאמא שלי כמובן שלה בכלל אין חלום להיות בסרטים. היא הגיעה לצילומים כמה פעמים. אבל זה היה כי לין היתה שם, אמי הגיעה כדי לראות אותה. ללין יש כמה שורות שבהם ביטויים שאמא שלי משתמשת קבוע. ולרי בונטון ואני עבדו בעבר והיה לה גם תפקיד קטן בסרטי "היפוכונדר מבריק", אנחנו מכירים כבר למעלה מעשרים שנה כשעבדנו בסדרת טלוויזיה שיצרתי. אחר כך הבנתי שבגלל השתתפותה בסדרה, היא נזרקה מהתיאטרון הלאומי לצעירים. רציתי לעבוד איתה כדמות שבאה מן הצפון כי כאמור שנינו משם, ואנחנו גם עומדים לשחק בינואר על הבמה בצרפת ביחד. לגבי לורנס ארנה, אהבתי את הטרוף שלה שגיליתי כשעבדנו בסרט "קמצן", יש לה סגנון משחק שמאפשר לטירוף של הדמויות שהיא מגלמת לצאת החוצה. זה לא מקרי שזו הפעם הראשונה בה כתבתי סיפור אהבה.
ש:כמה מהרגעים עם לין רנו הם מאד מרגשים.
ת: אני מאד שמח על כך, אפילו גאה. היכולת להכניס לקומדיה רגעים של רגש אמיתי מוסיפים אלגנטיות ועומק.
ש: ויש את פייר רישאר, גם הוא מביא את המסורת הצפונית.
ת: צלצלתי אליו ושאלתי אם הוא יודע לדבר בעגה המקומית הוא אמר שכן אבל הוא היה צריך לצחצח את זה קצת. כיון שהמשפחה שלו, שהיו ממעמד כלכלי גבוה יותר עשו כל שביכולתם למחוק כל סימן לשייכות שלהם לאזור. זה העלה זיכרונות ילדות אצלו. הכרתי זוג מאד עשיר בילדותי, הבעל יצא לצייד פסיונים, לבוש כבגדי צייד, אשתו נראתה כמו מסדרת טלוויזיה ודיברה במבטא של בני המעמד העליון עד שהיא התרגזה ואז ברגעים אלה יצא לה המבטא של השטי, ככה לגמרי בלי שליטה. אמא שלי חשבה שיש לי מבטא מתנשא כשנפטרתי מן המבטא הצפוני שלי.
ש: האם הרגשת קרוב אל פייר רישאר כשחקן?
ת: מאד שמחתי כשהוא הסכים לשחק את התפקיד. בימים הראשונים לא הפסקתי להגיד לאנשים על הסרט "תראו זה פייר רישאר, אנחנו מצלמים את פייר רישאר". גדלתי עם אהבה רבה לסרטיו. הדבר המפעים לגביו הוא שהוא נשאר ילד. אתה יכול לראות את זה בדרך בה אנחנו משתמשים בגוף שלנו כמו ליצנים הפועלים כדי להצחיק כמובן, אבל גם כשמגיעים לרגע של רגש. אהבתי לבקש ממנו לעשות דברים שהוא כבר לא עשה המון זמן והוא אמר לי אתה גורם להרגיש בן 30 שוב. בסופו של דבר הייתי צריך לקצץ כמה דברים וחבל שלא היתה לי אפשרות לשמור את הכל. הוא ממש מכונת צחוק, היתה סצינה שהוא היה צריך לרוץ אחרי תרנגולת בגינת העגבניות הוא רץ ונפל והסתבך שוב ושוב ואמרתי לכולם "הוא לא בן 82, לא יכול להיות".
ש: מה הפרויקט הבא שעליו שאתה מתכוון לעשות?
ת: אני בהחלט שואל את עצמי מה אני אעשה עכשיו, אני אכתוב עוד סרטים ואשחק בעוד סרטים שיזמינו אותי, קיבלתי הצעות מעניינות בצרפת אמריקה אפילו בסין. אני נזהר לגבי הצעות מחו"ל במיוחד מארצות הברית בה חופש אמנותי הוא לעיתים אשליה גדולה. אני יכול לספר שעומד לצאת סרט של ג'ליל לספר בו אני משחק לצד גיום גליין ועוד שחקנים נוספים.
שיחה השחקנית עם לין רנו
ש: לקחת את התרבות מן הצפון איתך כל הדרך למופעים בלאס וגאס?
ת: תסתכל על דני ותסכל עלי. הגודל הוא לא מה שחשוב לנו. אנחנו אנשים ישירים ופשוטים. עבורנו חברות ונאמנות הם ערכים חשובים. אולי קשה להתחבר אתנו אבל ברגע שזה קורה זה לחיים. אגב, על הסט של צילומי הסרט היינו חמישה שחקנים מהצפון במקור. מה שיצר אווירה מאוד מיוחדת. זה היה כאילו העברנו את כל הצילומים לצפון, אבל הדבר המצחיק שהיו לי כל מיני קשיים לזכור את הטקסט שלי בשטי. הייתי צריכה לכתוב את השורות שלי מן הטקסט בצורה פונטית.
ש: ספרי לי על פייר רישאר.
ת: בקושי הכרתי אותו, אבל היינו ביחד בצ'כוסלובקיה וצחקנו המון ביחד. איזה בן אדם נהדר. כל כך מקסים. הוא מצחיק באופן טבעי. לא כמו כל מיני קומיקאים שמתאמצים להיות מצחיקים. ממש כמו דני, הוא אף פעם לא כופה את זה.
ש: הדמות של האמא שאת מגלמת מוסיפה כמה רגעים מאד רכים לסרט, כאילו דני מצא דבר חדש בך כשחקנית.
ת: הוא בהחלט עשה את זה. זה קומדיה כמובן והיא מצחיקה אבל יש כמה רגעים של רגש שהדמות שלי מובילה אותם. האם הזו שלא ראתה את בנה עשרים וחמש שנה. כשהם סוף סוף נפגשים נסחפתי על ידי הרגש בסיטואציה. תחשוב על דני בון שבעקבות ההצלחה הגדולה לא רוצה לראות את הקרובים לו. או אם אני לא הייתי חוזרת מעולם הביתה. לאורך הקריירה שלי הסתכלתי איך אמנים מתייחסים למעריצים שלהם. אפשר ללמוד מזה הרבה עליהם. תמיד עניתי באופן אישי לאנשים שכתבו לי. הם באים לעיתים מאחורי הקלעים או לבית שלי. אני תמיד מוכנה להצטלם, דני הוא אותו דבר, כך היה גם ג'וני האלידיי, אתה לא יכול לשכוח אף פעם שהמעריצים הם אלה שעשו אותך.
ש: עשר שנים אחרי "ברוכים הבאים לצפון" את שוב משחקת את אמא של דני בון, האם חיכית לזה?
ת: או כן, כמובן, אבל קודם נחזור להתחלה, שיחקתי את הדודה שלו בסרט "בית החלומות". זה היה תפקיד קטן אך ככה החלה החברות בינינו. אחרי זה דני הפך חלק מן המשפחה שלי ואני שלו. וזה רק היה טבעי שהוא יציע לי את תפקיד האמא, אבל צילמתי סדרת טלוויזיה באותו זמן ולא היה לי הרבה זמן. הפעם היה לנו יותר זמן להינות ביחד.
ש: במציאות את מכירה את דניאל, אמו של דני טוב מאד.
ת: אנחנו מאד קרובות ומתקשרות הרבה אחת לשנייה לשמוע חדשות על דני, אני מתקשרת אליה אם לא שמעתי ממנו הרבה זמן והיא מתקשרת אליו לנזוף בו שהוא לא יצר איתי קשר.
היא באה לבקר אותי על הסט ודני היה מאד נרגש מזה כי היא לא מגיעה לבקר אותו על הסט אף פעם. היא לא יוצאת הרבה אבל הצלחתי לקחת אותה איתי לארוחת ערב וזה ריגש אותו מאד.
ש: הסרט מספר על אנשים המתפתים למחוק את השורשים שלהם האם גם לך יעץ משהו לעשות את זה כדי להצליח? ת: לא וגם לא הייתי מקבלת את העצה הזו. כשהגעתי לפריז, לולו בעלי גרם לי לעבוד קשה כדי לאבד את המבטא אבל לא היה סיכוי שאני אאבד את השורשים שלי. כשחזרתי הביתה זה לא לקח הרבה זמן והמבטא חזר.
שיחה עם השחקן פייר רישאר
ש: לראות אתכם על המסך ביחד נראה טבעי לגמרי כי אתם מגיעים מאותו עולם האם זה היה מובן גם לך
ש: אף פעם לא חשבתי שדני יתקשר יום אחד ויציע לי תפקיד באחד מסרטיו. וזה היה מאד משמח, שעשע אותי לקרוא את התסריט ולראות שאני צריך לעשות דברים שכבר לא עשיתי שלושים שנה.
ש: איך עבדתם על התפקיד?
ת: ל"עבוד" זו מילה גדולה, דני כתב תפקיד שהיה תפור עלי. רק קיוויתי שאני לא אאכזב אותו. בהרבה סצינות אני לבד על המסך. זה היה כמו לשחק בורלסק בסרטים ישנים, או כמו להשתתף בסרט של בסטר קיטון, אני יודע שהוא כתב את זה בשבילי ואם הייתי מסרב הוא היה משנה את הדברים.
ש: אתה מגלם את אבא שלו, האם אתה מרגיש שאתה איזה סוג של אבא רוחני שלו כשחקן וכיוצר?
ת: כן, כמובן. והוא מוכיח את זה בכל אחד מן הסרטים שלו אמנם הניואנסים הם שלו. יש הרבה המחבר בין הדמויות שגילמנו. אתה חייב לשאול את דני אם השפעתי עליו כמו שז'אק טאטי השפיע עלי.
ש:יש דבר נוסף שמחבר אתכם והוא צפון צרפת. האם גם זה משך אותך לפרויקט?
ת: בהחלט, אבל אתה ידוע אם הוא היה מספר לי שהסיפור מתרחש במרסיי הייתי אומר גם כן. זו היתה הזדמנות בשבילי לגלות מחדש את האזור. במיוחד עכשיו שכבר אין לי חברים או משפחה שם. שמחתי לשמע שוב את המבטא, ולחוות את נדיבותם של האנשים האלה. והרגישות, לדני יש את כל אלה ואתה יכול לחוש את זה דרך הסרטים שלו. יש סצינה בו החיבור אצלו בין צחוק לדמע יוצא.
ש: בוא נדבר על הדמות שלך אבא זועף מאד סגור שמחביא הרבה רגש.
ת: זה מה שעניין אותי בדמות, הדואליות. הוא כל הזמן מתלונן, כועס, אבל יש בו עוד רבדים הוא כמו דב פצוע, אבל הוא מרשה לרגש שלו להתפרץ כשהוא צריך.
ש: מבלי להיכנס לפסיכולוגיה בסיסית, אתה נושלת על ידי משפחת התעשיינים שלך כשהחלטת להיות שחקן. האם הנושא של הסרט היה קרוב ללבך, הצורך לנתק את עצמך מן המשפחה כדי למצוא את הדרך שלך?
ת: כמובן זה בדיוק מה שאני חוויתי. זה לא היה אותו מעמד חברתי כמו הדמויות בסרט. הם הרבה יותר צנועים מאשר המשפחה שלי. אבל זה לא משנה דבר. ההורים שלי מעולם לא קיבלו את הבחירה שלי בקריירה,. הורחקתי מן המשפחה, זה לא היה כי התביישתי במעמד החברתי שלהם אלא מפני שהם לא אהבו את הסביבה החדשה שלי ואת הבחירות שלי בחיי.
ש: אתה הוכחת חייה שאפשר להתגבר על זה.
ת: כן, אבל רק כי זכיתי בהצלחה. אם היו לי קשיים להתפרנס במקצוע שלי אולי הייתי מגיע למסקנה שהורי צדקו ושהייתי צריך להמשיך בלימודיי.
ש: בסצינות בהן שיחקת לבד האם היתה חסרה לך תחושת הצוות בצילומים עם שחקנים אחרים?
ת: כן. מצד שני מאוד נהניתי מהן הסצינה במטבח, הסצינה עם הכביסה, או הגראז'. בסוף הסרט אני מצליח לחלוק כמה רגעים נהדרים עם השחקנים האלה. גילית מי זו לין רנו. לא ידעתי הרבה על הקריירה שלה. איזה טיפוס היא, היא אמרה לי "מחר אנחנו אוכלים ביחד רק שנינו" והיא שאלה אותי שאלות רבות על הקריירה שלי. על חיי, וזה די נדיר שחקנים בדרך מבלים את זמנם בלדבר על עצמם. אמנם הצטלמתי רק לעשרה ימים אבל הם היו מאוד מאושרים.
אודות דני בון
דני בון נולד בשנת 1966 בעיירה בצפון צרפת. אימו מקומית מהאיזור ואביו ממוצא קבילי, מיעוט אלג'יראי. בעקבות נישואיו לאשתו השנייה יעל הוא התגייר, והפך לאחד הדוברים הבולטים של קהילת יהודי צרפת. הוא חי שנים רבות בלוס אנג'לס, אך יוצר ועובד הרבה בצרפת. הוא אחד הקומיקאים האהובים ביותר בצרפת, ומרבה להופיע גם על הבמה במופעי סטנד אפ. זהו סרטו השישי כבמאי, סרטו השני "ברוכים הבאים לצפון" הינו הסרט המצליח ביותר בהיסטוריה של צרפת. בצעירותו עם הגיעו לפריז למד לדבר צרפתית ללא מבטא צפוני והופיע בשורה ארוכה של סרטים בהם "חג מולד שמח", "הכפיל", "החבר הטוב ביותר שלי", "שינוי בתכנית", "לולו" ועוד. הוא עומד להופיע בסרט לצידם של אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון. לאחרונה עזב את ביתו ומנהל רומן עם כוכבת הסרט לורנס ארנה אותה הכיר על הסט של הסרט "קמצן". בון היה מועמד שלוש פעמים לפרס הסזאר פעמיים כשחקן, ופעם על התסריט של "ברוכים הבאים לצפון".
אודות לין רנו
זמרת ושחקנית, אחת האמניות הפופולאריות בצרפת. לאחרונה חגגה את יום הולדתה ה- 90 באירוע אותו ארגן דני בון. היא משמשת מוזה של ז'אן פול גוטייה, היוצר לה בגדים.
הופיעה לראשונה על המסך בשנת 1946 ומאז הופיע בעשרות סרטים ובתוכניות טלוויזיה, לצד קריירת הזמרה שלה והופעות בלאס וגאס לצידם של גדולי האמנים האמריקאיים.
היתה נשואה שנים רבות למלחין לואי גסטה – לולו שכתב רבים משיריה.
היתה מועמדת שלוש פעמים לפרס הסזאר. ובשנה שעברה העניקה בטקס פרס מיוחד לחברה דני בון.
אודות פייר רישאר
מגדולי הקומיקאים בצרפת, בן 84 ולא מפסיק לעבוד. גם הוא יליד מחוז השטי. הופיע בעשרות סרטים החל משנת 1958 ביניהם: "הבלונדי עם הנעל השחורה", "שובו של הבלונדי", "חברים בלי מזל" ועוד רבים נוספים. רישאר גם ביים שבעה סרטים. בשנת 2006 זכה בפרס סזאר של כבוד. לאחרונה נראה על מסכי הקולנוע בארץ בקומדיה "מר שטיין און ליין".
אודות ולרי בון טון
גם היא ילידת צפון צרפת החלה את הקריירה הקולנועית שלה בשנת 1995 לצידם של שרלוט גנסבורג ואיוואן אטאל בסרט "אהבה וכולי". מאז הופיעה בעשרות סרטים מרביתם בתפקידים קומיים. הופיעה בעבר לצידו של דני בון. בינואר הקרוב תופיע על הבמה יחד איתו בפריז, במחזה הנקרא "8 יורו לשעה". היתה בת זוגו של פרנסואה קלוזה והיא אם שניים מילדיו. השניים הופיעו כזוג נשוי בסרטו של גיום קנה "שקרים לבנים קטנים", עליו היתה מועמדת לפרס הסזאר. הם מופיעים שוב כאותם בני זוג אבל הפעם גרושים בסרט ההמשך שיצא בשנה הבאה
ולנטין וקונסטנס ברנט הם כוכבי השעה בתחום העיצוב והארכיטקטורה בפריז, הם מתכוננים לתערוכה כוללת על יצירתם במוזיאון הצרפתי היוקרתי פלה דה טוקיו,
כשאמו אחיו וגיסתו מופיעים בהפתעה בתערוכה, ולנטין נאלץ להודות ששיקר בנוגע למוצאו, אזור נידח בצפון צרפת בו הצרפתית מדוברת במבטא משעשע ומשונה,המפגש בין שני העולמות יוצר התנגשות מצחיקה שמתעצמת לאחר שולנטין מאבד את הזיכרון בתאונה וחוזר להיות הבחור הצעיר מהצפון שלא מכיר ולא יודע דבר על חייו של ולנטין המעצב המצליח.
"משפחה בהפתעה " קומדיה מצחיקה עד דמעות על זהות, שפה, אהבה ומשפחה, צחקתי מאוד אך גם ראיתי כמה החיים יכולים להיות מפתיעים ושחשוב מאוד לזכור מאיפה באת, מה השורשים שלך, גם אם אתה נמצא במקום אחר בחיים, ולנטין חי את חיי הזוהר ואת חיי הסטייל והעדיף לשכוח את משפחתו הגרעינית, מעשה שגרם לכאב ותסכול אצל הוריו, ויפה לראות שאפשר לחיות עם מסכות אך תמיד עדיף לחיות את מי שאתה באמת מבפנים ולהיות שלם עם זה, ובטוח לא להתכחש לשורשים שלך, סרט מקסים, מבדר, מעציב, מעורר מחשבה, ממש ממליצה לראות.
הסרט מוקדש לזכרו של הזמר ג'וני האלידיי, שהיה חברו של דני בון ומסתיים באחד משיריו הידועים וקהל הצופים מוזמן להצטרף בשירה (מי שמכיר את השיר כמובן).
קרדיט תמונות: קולנוע חדש
היוצרים:
תסריט, בימוי והפקה: דני בון Dany Boon
תסריטאית שותפה: שרה קמינסקי Sarah Kaminsky
צילום: דניס רודן Denis Rouden
עריכה: אלודי קודקיוני Elodie Codaccioni
עיצוב הפקה: סטאפני ברטראן Stéphanie Bertrand
מפיק שותף: אריק הוברט Eric Hubert
בהשתתפות:
ולנטין: דני בון Dany Boon
אימו של ולנטין: לין רנו Line Renaud
אביו של ולנטין: פייר רישאר Pierre Richard
לולוט: ולרי בונטון Valérie Bonneton
קונסטנס: לורנס ארנה Laurence Arné
גוסטב: גאי לקלויס Guy Lecluyse
אביה של קונסטנס: פרנסואה ברליאן François Berléand
מן הביקורות:
קומדיה מצחיקה ורגישה ומאד אישית של דני בון
5 כוכבים
Bande a Part
דני בון חוזר אל העבר שלו עם אווירה נוסטלגית ומאד קומית, ויחד עם זאת מרגשת
4 כוכבים
Le nouvelle Observatuer
קומדיה כנה ורגישה
4 כוכבים
Femme Actuelle
דני בון חוזר בכל הכח עם קומדיה מלאת פיוט
4 כוכבים
L'Humanité
השחקנים עושים עבודה טובה עם דמויות שכתובות בצורה מושלמת
4 כוכבים
Public
לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/06o2i2-S_Ik
107 דקות, דובר צרפתית, כתוביות לעברית
הפצה בישראל קולנוע חדש
החל מן ה 6 בדצמבר בסינמטק תל אביב , קולנוע כוכב רמת השרון וברחבי הארץ
עשור לאחר שיצר את הסרט המצליח ביותר בהיסטוריה של צרפת "ברוכים הבאים לצפון" חזור דני בון למקורותיו ועוסק שוב באנשי הצפון, מחוז השְטִי, הנמצא על גבול בלגיה, להם מבטא מיוחד משלהם והגייה מיוחדת של הצרפתית, עם ביטויים ומילים המובנות רק לבני המקום.
עם הגעתו לפריז נאלץ בון לעבוד קשה על המבטא ועל הדיבור כדי שיכול לפתח את קריירת המשחק שלו. כמוהו גם כמה משחקני הסרט האחרים, הזמרת השחקנית הוותיקה לין רנו, הקומיקאי הענק פייר רישאר, וגם השחקנית ולרי בון טון שהופיעה לצידו של דני בון במספר סרטים, והפעם חוזרת למקורותיה שלה גם כן.
שיחה עם הבמאי והשחקן דני בון
ש: משפחה בהפתעה הוא סרטך השישי כבמאי, והוא יצא בצרפת שנה לאחר סרטך הקודם. האם היה לך כל כך חשוב לעשות סרט נוסף תוך שנה?
ת: לא במיוחד, וגם לא מכיוון ש"ברוכים הבאים לצפון" יצא בדיוק לפני 10 שנים. הרעיון של הסרט הזה נטוע בראשית 2010 אני זוכר שאמרתי ללין רנו ששיחקה את אמי בסרט הראשון, שנעבוד שוב באותו איזור. ובכל שנה היא שאלה אותי "טוב מתי נעשה את מה שהבטחת? " ואני דחיתי את זה כל הזמן. כי עבדתי על פיתוח התסריט ובמקביל על פרויקטים אחרים. הסרט הקודם היה קומדיית אקשן ורציתי לחזור לעשות סרט יותר משפחתי. משהו יותר אינטימי, יותר אישי. זה התסריט השני שאני עובד עליו עם התסריטאית שרה קמינסקי. אנחנו ממש משלימים אחד את השנייה. אנחנו מבלים ימים שלמים בכתיבה. הטיוטה הראשונה היתה מוכנה בחודשיים. לו הייתי כותב לבד, זה היה לוקח לי חצי שנה לפחות.
ש: איך עלה הרעיון לסרט?
ת: אני תמיד נושא את שורשיי מן השטי בגאווה. אלה הם אנשים צנועים ממעמד הפועלים. זו החברה בה גדלתי. כל הדמויות שלי, אם זה מדובר בהופעות שלי על הבמה או בסרטים הם אנשים פשוטים ובעיקר אמיתיים. יש בהם צד ליצני, הן אולי נראות כמו דמויות אנימציה, אך הן מתחברות לאנשים אמיתיים שהכרתי כשהייתי צעיר. יש לי הרבה חיבה אליהם, יכול להיות שאני מגזים בתיאורם, אבל אני אף פעם לא צוחק עליהם. יום אחד חשבתי מה יהיה אם אעשה משהו הפוך. כשהגעתי לפריז נזקקתי לעזרתם של כמה מפיקים ונפטרתי מן המבטא שלי ושכחתי מאיפה הגעתי. כאילו שהיינו אומרים לכוכב כמו פרננדל תשכח שאתה בא מן הדרום, שים בצד את השורשים ואת המבטא. ואז החלטתי שהגיבור שלי יעסוק בעיצוב, זהו אדם המתבייש בשורשיו הצנועים ויוצר לעצמו היסטוריה שונה לגמרי. ואז בשנת 2016 הוספנו לסיפור אלמנט נוסף, הסיפור על האח שזקוק לכסף כדי להציל את החווה האורגנית שלו, ונוסע לפריז בתואנה שהוא בא לארגן מסיבת הפתעה לאמא שלהם. ואז הפרטים של הסיפור התחילו להתבהר ולמצוא כיוון. ולהיות מאד מלהיבים.
ש: האם יהיה נכון לומר שזה הוא הסרט האישי ביותר שלך שכתבת עד עתה?
ת: כן, ללא ספק. אני יכול לזכור רגעים שדברתי אל אמי כמו שולנטין מדבר אל לין. אני יכול לראות את אבא שלי בתפקיד של פייר רישאר. למען האמת כשצילמנו את הסצינה שאנחנו סוף סוף מתחברים נשברתי ובכיתי כל כך עד שלא יכולנו להשתמש בטייק. היו שם כל כך הרבה רגשות. אני יודע שקשרי משפחה זה משהו שהרבה אנשים מתייחסים אליו. ללא קשר למעמד חברתי. ההורים שלנו תמיד רואים אותנו כילדים, ועבורנו הם תמיד יהיו "תסיע אותי לבית הספר, אבל תוריד אותי שני רחובות ליד, בבקשה". אני מעריץ את אמא שלי, שהיא אישה מאד מצחיקה ויש לה מבט מאד פואטי על חיי מאז ששיניתי את המעמד שלי. זה לא טוב או רע אך הקודים השתנו. היא לא מאושרת מזה אבל מבקשת ממני להיות אדיב ונדיב. כשהקרינו את "ברוכים הבאים לצפון" בארמון האליזה, אמא שלי לא רצתה לבוא כי היא חששה שהיא לא תתנהג בהתאם. אני התעקשתי, קניתי לה שמלה ואמרתי לה שהילדים שלה והנכדים שלה הוזמנו גם כן. היא לבסוף הגיעה, וכשהבינה שקבלת הפנים תהיה מזנון ולא ארוחה בישיבה היא חשה הקלה רבה כי היא חששה שלא תדע באיזו כוס או באיזה מזלג להשתמש. הדברים החשובים לה הם דברים אחרים לגמרי. דוגמה אחרת כש"ברוכים הבאים לצפון" שבר את כל השיאים של מכירות הכרטיסים צלצלתי אליה נרגש מאד כדי לספר לה את החדשות והדבר הראשון שהיא אמרה "רק אל תלך לקנות מכונית חדשה" היא חששה שאני אבזבז את כל הכסף, אתה תמיד נשאר עני במחשבה שלך. נתתי לה גלויות של הסרט "היפוכונדר מבריק" למזכרת לה ולחברים שלה, אבל היא הלכה לשוק וחילקה אותם לאנשים כקידום לסרט כשאמרתי לי שהיא לא צריכה לעשות את זה. היא אמרה לי "אל תתנהג בגאוותנות". עבור אמא שלי שום דבר לא בטוח. בסופו של דבר היא צודקת. אתה צריך לבדוק את עצמך באופן קבוע. הכל יכול להעלם בשנייה, התהילה לא משנה שום דבר.
ש: האם קשרי המשפחה הם בסיס חשוב בשבילך?
ת: כן כמובן, לא משנה מאיפה אתה בא. היחסים שלי עם אבא שלי היו מורכבים. היתה הרבה אהבה בינינו, אבל גם חוסר הבנה גדול. הוא לא הצליח להבין למה אני רוצה להופיע. הלכתי לאוניברסיטה יש לי תואר, עבורו הדבר ההגיוני ביותר היה שאני אשיג עבודה עם תלוש משכורת מסודר, עבודה קבועה עם פנסיה מסודרת. אם הייתי משיג עבודה כפקיד ממשלתי זו היתה מבחינתו הזכייה הגדולה. לצערי הוא עזב אותנו לפני שהדברים התחילו להסתדר טוב בשבילי. ואני יודע שהפחד הגדול שלו היה שאני אסיים ברחוב. הייתי מאד עני כשהתחלתי את דרכי בעולם הבידור, וברור שזה מאד מתסכל שאבא שלי לא זכה לראות אותי כשהצלחתי. אני חושב שהוא היה מאד גאה בי. לכן לכתוב ולביים סרט על זה, שמתרחש במקום בו נולדתי היה מאד הגיוני ומאד מרגש עבורי. אתה יודע כשכתבתי את המערכונים שלי הרגשתי שמצאתי את הדבר הנכון, מיד הדמות התחילה לדבר שטי. כי זה אפשר לי למצוא את האמת של הדמות, את הכנות שלה ואת ההומור שלה. אני חשוב שמיד אחרי שסיימתי את סיבוב ההופעות האחרון שלי על הבמה הרגשתי שזה הרגע הנכון לדבר שוב על הדברים האלה. עבר כבר עשור לאחר הצלחת "ברוכים הבאים לצפון", ואיש לא יכול לומר שליהקו אותי על סמך הדמות ההיא.
ש: זה נכון שעשית הרבה סרטים מאד שונים מאז. ומעולם לא רצית לעשות סרט המשך.
ת: אני הולך בעקבות הבמאי ז'ראר אורי, שאותו אני מעריץ והוא משמש לי לדוגמה, ואת סרטיו ראיתי כילד ואני מראה עכשיו לילדי. היו לו כמה הצלחות אדירות אבל הוא מעולם לא עשה סרט המשך. למרות שהוא עבד עם אותם שחקנים שוב ושוב. אפשר לומר ש"ברוכים הבאים למכס" עוסק בצפון כי הוא מתרחש על הגבול בין צרפת לבלגיה, אבל כדי לחזור ולצלם באזור בו גדלתי הייתי צריך למצוא לשם כך רעיון טרי וחדש. אני מאד שמח מקבלת הפנים לסרט מפני שהקהל צוחק בסצינות הקומיות אבל גם מתרגש ברגעים היותר רגשיים.
ש: בעצם אולי מרבית הצופים מגיעים מחוץ לפריז והם בשלב כזה או אחר בחייהם התמודדו עם הסנוביזם הפריזאי שאתה לועג לו בסרט.
ת: כן, הדרך שלהם להתבונן על דברים, לשפוט, אני מצביע על העימות בין כוחות שונים מצד אחד המשפחה המאוד שורשית מן הצפון ומצד שני בני המעמד העליון כביכול המנותקים מן המציאות. זה שילוב של כמה סיפורי אהבה, בין שני האחים, בין הורים וילדיהם, גם בין כמה זוגות, שזה נושא שלא טיפלתי בו.
ש: אתה מדבר על חזות, ולנטין ואשתו מעצבים ריהוט מודרני שהוא מאד טרנדי, ומאוד מאוד לא נוח.
ת: את הריהוט בחלקו אני עיצבתי בעצמי עם המעצב של הסרט הרווה גאלה שעשה עבודה נהדרת עם הצוות שלו. רציתי להביא למסך את הצד הפומפוזי של עולם העיצוב. לא רציתי לעשות ממש קריקטורה, אבל זה בהחלט קיים. זה נמצא על קו התפר בין הרצון לחלוק את הרעיונות שלך ואת התרבות שלך עם הצורך להשוויץ ולעשות רושם. בעולם האמנות זה קיים די הרבה. יש כאלה שמראים שהגיעו למשהו על ידי זה שהם מתנשאים על אנשים אחרים. תמיד חשתי שלאנשים בפריז יש הרבה פחות כוונות טובות מאשר לאנשים מן המקום שממנו באתי, והגישה הפריזאית הזו בהחלט יכולה לשנות אותך. אני מכיר כל מיני מעצבים ששמעתי מהם את הביטוי "הנוחות של שום דבר", מעצבים ששוכחים שלנוחיות יש משמעות בעבודה שלהם, ומחפשים ליצור דברים "מופלאים" שזה סיוט לחיות איתם. הדמות שלי היא לא יותר מוגזמת מכל השקרים בהם הוא עטף את עצמו, ולכן זה אפילו הגיוני שחלק מן היצירות שלו לא יהיה יציבות.
ש: התפאורות והתאורה גורמים לסרט להיות מאד ויזואלי. ונראה שבכל סרט אתה מאד מוטרד מן הרצון לצור קומדיות שיראו טוב ככל האפשר.
ת: נכון אני רואה בצד הויזואלי משהו מאד חשוב וחיוני. הדימויים נהיו הרבה יותר זמינים הודות לטלפונים החכמים, הרשת וכל המסכים שהם היום חלק מחיינו. אני חשוב שיצירה קולנועית צריכה להיות חזקה מבחינת אמנותית, במיוחד בעולם הקומדיה בה הצד האמנותי לעיתים נזנח. לכן אני עובד בצמוד לצלם שלי דני סרודן, המעצב הרווה גאלה, ומעצבת הבגדים לטיסיה בואי. כדי לתת לסרט זהות חזותית וכן לדמויות את הלוק הנכון. זה בטח מגיע מהימים בהם למדתי אמנות. התמונה, הצבעים והאריזה הגרפית היו מאד חשובים לי בכל הסרטים. הפכתי להיות יותר ויותר מדויק ויותר תובעני במה שאני רואה בו חלק מאוד חשוב מעבודתי כבמאי. למזלי יש לי אמצעים שעומדים לרשותי על הסט, אז למה שלא נדאג שהסרטים יראו נהדר מבחינה ויזואלית. אני מאד מרוצה מההבדל שיצרנו בין הלופט הפריזאי לבין הקרונועים המשמשים למגורים באזור הצפון.
ש: עבדת כבר כבמאי או כשחקן עם חלק מרוב השחקנים, האם זה היה חשוב לך כשבחרתי אותם לסרט הזה?
ת: מי עוד חוץ מלין רנו יכולה לשחק את אמא שלי? חוץ מאמא שלי כמובן שלה בכלל אין חלום להיות בסרטים. היא הגיעה לצילומים כמה פעמים. אבל זה היה כי לין היתה שם, אמי הגיעה כדי לראות אותה. ללין יש כמה שורות שבהם ביטויים שאמא שלי משתמשת קבוע. ולרי בונטון ואני עבדו בעבר והיה לה גם תפקיד קטן בסרטי "היפוכונדר מבריק", אנחנו מכירים כבר למעלה מעשרים שנה כשעבדנו בסדרת טלוויזיה שיצרתי. אחר כך הבנתי שבגלל השתתפותה בסדרה, היא נזרקה מהתיאטרון הלאומי לצעירים. רציתי לעבוד איתה כדמות שבאה מן הצפון כי כאמור שנינו משם, ואנחנו גם עומדים לשחק בינואר על הבמה בצרפת ביחד. לגבי לורנס ארנה, אהבתי את הטרוף שלה שגיליתי כשעבדנו בסרט "קמצן", יש לה סגנון משחק שמאפשר לטירוף של הדמויות שהיא מגלמת לצאת החוצה. זה לא מקרי שזו הפעם הראשונה בה כתבתי סיפור אהבה.
ש:כמה מהרגעים עם לין רנו הם מאד מרגשים.
ת: אני מאד שמח על כך, אפילו גאה. היכולת להכניס לקומדיה רגעים של רגש אמיתי מוסיפים אלגנטיות ועומק.
ש: ויש את פייר רישאר, גם הוא מביא את המסורת הצפונית.
ת: צלצלתי אליו ושאלתי אם הוא יודע לדבר בעגה המקומית הוא אמר שכן אבל הוא היה צריך לצחצח את זה קצת. כיון שהמשפחה שלו, שהיו ממעמד כלכלי גבוה יותר עשו כל שביכולתם למחוק כל סימן לשייכות שלהם לאזור. זה העלה זיכרונות ילדות אצלו. הכרתי זוג מאד עשיר בילדותי, הבעל יצא לצייד פסיונים, לבוש כבגדי צייד, אשתו נראתה כמו מסדרת טלוויזיה ודיברה במבטא של בני המעמד העליון עד שהיא התרגזה ואז ברגעים אלה יצא לה המבטא של השטי, ככה לגמרי בלי שליטה. אמא שלי חשבה שיש לי מבטא מתנשא כשנפטרתי מן המבטא הצפוני שלי.
ש: האם הרגשת קרוב אל פייר רישאר כשחקן?
ת: מאד שמחתי כשהוא הסכים לשחק את התפקיד. בימים הראשונים לא הפסקתי להגיד לאנשים על הסרט "תראו זה פייר רישאר, אנחנו מצלמים את פייר רישאר". גדלתי עם אהבה רבה לסרטיו. הדבר המפעים לגביו הוא שהוא נשאר ילד. אתה יכול לראות את זה בדרך בה אנחנו משתמשים בגוף שלנו כמו ליצנים הפועלים כדי להצחיק כמובן, אבל גם כשמגיעים לרגע של רגש. אהבתי לבקש ממנו לעשות דברים שהוא כבר לא עשה המון זמן והוא אמר לי אתה גורם להרגיש בן 30 שוב. בסופו של דבר הייתי צריך לקצץ כמה דברים וחבל שלא היתה לי אפשרות לשמור את הכל. הוא ממש מכונת צחוק, היתה סצינה שהוא היה צריך לרוץ אחרי תרנגולת בגינת העגבניות הוא רץ ונפל והסתבך שוב ושוב ואמרתי לכולם "הוא לא בן 82, לא יכול להיות".
ש: מה הפרויקט הבא שעליו שאתה מתכוון לעשות?
ת: אני בהחלט שואל את עצמי מה אני אעשה עכשיו, אני אכתוב עוד סרטים ואשחק בעוד סרטים שיזמינו אותי, קיבלתי הצעות מעניינות בצרפת אמריקה אפילו בסין. אני נזהר לגבי הצעות מחו"ל במיוחד מארצות הברית בה חופש אמנותי הוא לעיתים אשליה גדולה. אני יכול לספר שעומד לצאת סרט של ג'ליל לספר בו אני משחק לצד גיום גליין ועוד שחקנים נוספים.
שיחה השחקנית עם לין רנו
ש: לקחת את התרבות מן הצפון איתך כל הדרך למופעים בלאס וגאס?
ת: תסתכל על דני ותסכל עלי. הגודל הוא לא מה שחשוב לנו. אנחנו אנשים ישירים ופשוטים. עבורנו חברות ונאמנות הם ערכים חשובים. אולי קשה להתחבר אתנו אבל ברגע שזה קורה זה לחיים. אגב, על הסט של צילומי הסרט היינו חמישה שחקנים מהצפון במקור. מה שיצר אווירה מאוד מיוחדת. זה היה כאילו העברנו את כל הצילומים לצפון, אבל הדבר המצחיק שהיו לי כל מיני קשיים לזכור את הטקסט שלי בשטי. הייתי צריכה לכתוב את השורות שלי מן הטקסט בצורה פונטית.
ש: ספרי לי על פייר רישאר.
ת: בקושי הכרתי אותו, אבל היינו ביחד בצ'כוסלובקיה וצחקנו המון ביחד. איזה בן אדם נהדר. כל כך מקסים. הוא מצחיק באופן טבעי. לא כמו כל מיני קומיקאים שמתאמצים להיות מצחיקים. ממש כמו דני, הוא אף פעם לא כופה את זה.
ש: הדמות של האמא שאת מגלמת מוסיפה כמה רגעים מאד רכים לסרט, כאילו דני מצא דבר חדש בך כשחקנית.
ת: הוא בהחלט עשה את זה. זה קומדיה כמובן והיא מצחיקה אבל יש כמה רגעים של רגש שהדמות שלי מובילה אותם. האם הזו שלא ראתה את בנה עשרים וחמש שנה. כשהם סוף סוף נפגשים נסחפתי על ידי הרגש בסיטואציה. תחשוב על דני בון שבעקבות ההצלחה הגדולה לא רוצה לראות את הקרובים לו. או אם אני לא הייתי חוזרת מעולם הביתה. לאורך הקריירה שלי הסתכלתי איך אמנים מתייחסים למעריצים שלהם. אפשר ללמוד מזה הרבה עליהם. תמיד עניתי באופן אישי לאנשים שכתבו לי. הם באים לעיתים מאחורי הקלעים או לבית שלי. אני תמיד מוכנה להצטלם, דני הוא אותו דבר, כך היה גם ג'וני האלידיי, אתה לא יכול לשכוח אף פעם שהמעריצים הם אלה שעשו אותך.
ש: עשר שנים אחרי "ברוכים הבאים לצפון" את שוב משחקת את אמא של דני בון, האם חיכית לזה?
ת: או כן, כמובן, אבל קודם נחזור להתחלה, שיחקתי את הדודה שלו בסרט "בית החלומות". זה היה תפקיד קטן אך ככה החלה החברות בינינו. אחרי זה דני הפך חלק מן המשפחה שלי ואני שלו. וזה רק היה טבעי שהוא יציע לי את תפקיד האמא, אבל צילמתי סדרת טלוויזיה באותו זמן ולא היה לי הרבה זמן. הפעם היה לנו יותר זמן להינות ביחד.
ש: במציאות את מכירה את דניאל, אמו של דני טוב מאד.
ת: אנחנו מאד קרובות ומתקשרות הרבה אחת לשנייה לשמוע חדשות על דני, אני מתקשרת אליה אם לא שמעתי ממנו הרבה זמן והיא מתקשרת אליו לנזוף בו שהוא לא יצר איתי קשר.
היא באה לבקר אותי על הסט ודני היה מאד נרגש מזה כי היא לא מגיעה לבקר אותו על הסט אף פעם. היא לא יוצאת הרבה אבל הצלחתי לקחת אותה איתי לארוחת ערב וזה ריגש אותו מאד.
ש: הסרט מספר על אנשים המתפתים למחוק את השורשים שלהם האם גם לך יעץ משהו לעשות את זה כדי להצליח? ת: לא וגם לא הייתי מקבלת את העצה הזו. כשהגעתי לפריז, לולו בעלי גרם לי לעבוד קשה כדי לאבד את המבטא אבל לא היה סיכוי שאני אאבד את השורשים שלי. כשחזרתי הביתה זה לא לקח הרבה זמן והמבטא חזר.
שיחה עם השחקן פייר רישאר
ש: לראות אתכם על המסך ביחד נראה טבעי לגמרי כי אתם מגיעים מאותו עולם האם זה היה מובן גם לך
ש: אף פעם לא חשבתי שדני יתקשר יום אחד ויציע לי תפקיד באחד מסרטיו. וזה היה מאד משמח, שעשע אותי לקרוא את התסריט ולראות שאני צריך לעשות דברים שכבר לא עשיתי שלושים שנה.
ש: איך עבדתם על התפקיד?
ת: ל"עבוד" זו מילה גדולה, דני כתב תפקיד שהיה תפור עלי. רק קיוויתי שאני לא אאכזב אותו. בהרבה סצינות אני לבד על המסך. זה היה כמו לשחק בורלסק בסרטים ישנים, או כמו להשתתף בסרט של בסטר קיטון, אני יודע שהוא כתב את זה בשבילי ואם הייתי מסרב הוא היה משנה את הדברים.
ש: אתה מגלם את אבא שלו, האם אתה מרגיש שאתה איזה סוג של אבא רוחני שלו כשחקן וכיוצר?
ת: כן, כמובן. והוא מוכיח את זה בכל אחד מן הסרטים שלו אמנם הניואנסים הם שלו. יש הרבה המחבר בין הדמויות שגילמנו. אתה חייב לשאול את דני אם השפעתי עליו כמו שז'אק טאטי השפיע עלי.
ש:יש דבר נוסף שמחבר אתכם והוא צפון צרפת. האם גם זה משך אותך לפרויקט?
ת: בהחלט, אבל אתה ידוע אם הוא היה מספר לי שהסיפור מתרחש במרסיי הייתי אומר גם כן. זו היתה הזדמנות בשבילי לגלות מחדש את האזור. במיוחד עכשיו שכבר אין לי חברים או משפחה שם. שמחתי לשמע שוב את המבטא, ולחוות את נדיבותם של האנשים האלה. והרגישות, לדני יש את כל אלה ואתה יכול לחוש את זה דרך הסרטים שלו. יש סצינה בו החיבור אצלו בין צחוק לדמע יוצא.
ש: בוא נדבר על הדמות שלך אבא זועף מאד סגור שמחביא הרבה רגש.
ת: זה מה שעניין אותי בדמות, הדואליות. הוא כל הזמן מתלונן, כועס, אבל יש בו עוד רבדים הוא כמו דב פצוע, אבל הוא מרשה לרגש שלו להתפרץ כשהוא צריך.
ש: מבלי להיכנס לפסיכולוגיה בסיסית, אתה נושלת על ידי משפחת התעשיינים שלך כשהחלטת להיות שחקן. האם הנושא של הסרט היה קרוב ללבך, הצורך לנתק את עצמך מן המשפחה כדי למצוא את הדרך שלך?
ת: כמובן זה בדיוק מה שאני חוויתי. זה לא היה אותו מעמד חברתי כמו הדמויות בסרט. הם הרבה יותר צנועים מאשר המשפחה שלי. אבל זה לא משנה דבר. ההורים שלי מעולם לא קיבלו את הבחירה שלי בקריירה,. הורחקתי מן המשפחה, זה לא היה כי התביישתי במעמד החברתי שלהם אלא מפני שהם לא אהבו את הסביבה החדשה שלי ואת הבחירות שלי בחיי.
ש: אתה הוכחת חייה שאפשר להתגבר על זה.
ת: כן, אבל רק כי זכיתי בהצלחה. אם היו לי קשיים להתפרנס במקצוע שלי אולי הייתי מגיע למסקנה שהורי צדקו ושהייתי צריך להמשיך בלימודיי.
ש: בסצינות בהן שיחקת לבד האם היתה חסרה לך תחושת הצוות בצילומים עם שחקנים אחרים?
ת: כן. מצד שני מאוד נהניתי מהן הסצינה במטבח, הסצינה עם הכביסה, או הגראז'. בסוף הסרט אני מצליח לחלוק כמה רגעים נהדרים עם השחקנים האלה. גילית מי זו לין רנו. לא ידעתי הרבה על הקריירה שלה. איזה טיפוס היא, היא אמרה לי "מחר אנחנו אוכלים ביחד רק שנינו" והיא שאלה אותי שאלות רבות על הקריירה שלי. על חיי, וזה די נדיר שחקנים בדרך מבלים את זמנם בלדבר על עצמם. אמנם הצטלמתי רק לעשרה ימים אבל הם היו מאוד מאושרים.
אודות דני בון
דני בון נולד בשנת 1966 בעיירה בצפון צרפת. אימו מקומית מהאיזור ואביו ממוצא קבילי, מיעוט אלג'יראי. בעקבות נישואיו לאשתו השנייה יעל הוא התגייר, והפך לאחד הדוברים הבולטים של קהילת יהודי צרפת. הוא חי שנים רבות בלוס אנג'לס, אך יוצר ועובד הרבה בצרפת. הוא אחד הקומיקאים האהובים ביותר בצרפת, ומרבה להופיע גם על הבמה במופעי סטנד אפ. זהו סרטו השישי כבמאי, סרטו השני "ברוכים הבאים לצפון" הינו הסרט המצליח ביותר בהיסטוריה של צרפת. בצעירותו עם הגיעו לפריז למד לדבר צרפתית ללא מבטא צפוני והופיע בשורה ארוכה של סרטים בהם "חג מולד שמח", "הכפיל", "החבר הטוב ביותר שלי", "שינוי בתכנית", "לולו" ועוד. הוא עומד להופיע בסרט לצידם של אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון. לאחרונה עזב את ביתו ומנהל רומן עם כוכבת הסרט לורנס ארנה אותה הכיר על הסט של הסרט "קמצן". בון היה מועמד שלוש פעמים לפרס הסזאר פעמיים כשחקן, ופעם על התסריט של "ברוכים הבאים לצפון".
אודות לין רנו
זמרת ושחקנית, אחת האמניות הפופולאריות בצרפת. לאחרונה חגגה את יום הולדתה ה- 90 באירוע אותו ארגן דני בון. היא משמשת מוזה של ז'אן פול גוטייה, היוצר לה בגדים.
הופיעה לראשונה על המסך בשנת 1946 ומאז הופיע בעשרות סרטים ובתוכניות טלוויזיה, לצד קריירת הזמרה שלה והופעות בלאס וגאס לצידם של גדולי האמנים האמריקאיים.
היתה נשואה שנים רבות למלחין לואי גסטה – לולו שכתב רבים משיריה.
היתה מועמדת שלוש פעמים לפרס הסזאר. ובשנה שעברה העניקה בטקס פרס מיוחד לחברה דני בון.
אודות פייר רישאר
מגדולי הקומיקאים בצרפת, בן 84 ולא מפסיק לעבוד. גם הוא יליד מחוז השטי. הופיע בעשרות סרטים החל משנת 1958 ביניהם: "הבלונדי עם הנעל השחורה", "שובו של הבלונדי", "חברים בלי מזל" ועוד רבים נוספים. רישאר גם ביים שבעה סרטים. בשנת 2006 זכה בפרס סזאר של כבוד. לאחרונה נראה על מסכי הקולנוע בארץ בקומדיה "מר שטיין און ליין".
אודות ולרי בון טון
גם היא ילידת צפון צרפת החלה את הקריירה הקולנועית שלה בשנת 1995 לצידם של שרלוט גנסבורג ואיוואן אטאל בסרט "אהבה וכולי". מאז הופיעה בעשרות סרטים מרביתם בתפקידים קומיים. הופיעה בעבר לצידו של דני בון. בינואר הקרוב תופיע על הבמה יחד איתו בפריז, במחזה הנקרא "8 יורו לשעה". היתה בת זוגו של פרנסואה קלוזה והיא אם שניים מילדיו. השניים הופיעו כזוג נשוי בסרטו של גיום קנה "שקרים לבנים קטנים", עליו היתה מועמדת לפרס הסזאר. הם מופיעים שוב כאותם בני זוג אבל הפעם גרושים בסרט ההמשך שיצא בשנה הבאה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה