בפסח הזה כולם נהנים, אסם מציגה פיתוח חדשני - Shake & bake להכנת פנקייק כשר לפסח

פסח מתקרב ואני נערכת לקניית מוצרים כשרים לחג, ולשמחתי יש גיוון רב בתחום ובזכות אסם שמחדשת כל הזמן, הפסח הזה נוכל להנות מפנקייק כשר לפסח, בהחלט שמחה רבה אצלנו בבית.
אסם מציגה פיתוח חדשני ומרגש לחג הפסח ומרחיבה את סדרת מוצרי Shake & bake עם מוצר חדש:
Shake & bake להכנת פנקייק כשר לפסח. 


בהחלט הכנה מאוד נוחה שחוסכת את קניית הרכיבים בסופר, כל מה שצריך זה לשקשק את הבקבוק, להוסיף חלב טרי, לשקשק שוב והבלילה מוכנה,ונשאר רק לטגן במעט שמן במחבת ולהנות מפנקייק כשר לפסח טעים ומפנק, הרגישים לגלוטן יכולים להנות מאוד מהפיתוח החדשני של אסם.


מיכל רינת, מנהלת תחום עזרי אפיה  בחטיבה הקולינארית של אסם: "חג הפסח רווי בארוחות משפחתיות ואירוח, אסם רואה בזמן המשפחתי חשיבות עליונה ולקראת חג הפסח השקיעה משאבים ומאמצים רבים כדי לפתח לכבוד החג גרסה כשרה לפסח של המוצר האהוב- Shake & bake פנקייק כשר לפסח,המוצר יאפשר ליהנות גם בפסח מפנקייקים טעימים וכיפים להכנה. Shake & bake נותנת מענה למי שמעוניין בפתרון פשוט, קל, טעים מאוד וכמובן כשר לפסח, להכנת פנקייקים למשפחה ולאורחים".
התערובת כשרה לפסח (לאוכלי קטניות) בהשגחת הרבנות שדרות.
להשיג ברשתות השיווק המובילות ברחבי הארץ.

ספרי יד ושם לקראת יום השואה 2017

יום השואה הינו יום מאוד משמעותי עבורי, כל שנה ביום זה אני קוראת ספרים על השואה ונעצבת מעומק ליבי, אך גם שמחה על כך שיש לנו את הארץ שלנו ואנו יכולים לזכור ולא לשכוח את כל מה שאירע ליהודים במהלך השואה, ובספרים על השואה אני נשאבת לאותה תקופה ומבינה כמה כח ועוצמה יש בנו כעם.
חשוב לזכור ואסור לשכוח, אני ממליצה גם לבקר ביד ושם מקום חשוב מאוד בו נאספו כל כך הרבה דברים על השואה, בקרוב נחגוג את פסח חג החירות ומיד אחריו נכנסים ליום השואה, אני מצרפת לכם מקבץ ספרים ליום השואה באדיבות יד ושם.
אליכם אני כותבת – היומנים המקוריים, בנדין 1943  מאת: חייקה קלינגר
חששנו פן נתפוגג - יומן מטרנסניסטריה זיכרונות מן הצבא הבריטי מאת: צ'רנה ברקוביץ' ווילי ברקוביץ'
בממלכת התיל: טרזינשטט, אושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן – יומן משוחזר 1945-1942 מאת: מיכאל קראוס
אהבת הגורל - שבעה חיבורים על ברגן-בלזן  מאת: אבל י' הרצברג
חיי בלול תרנגולות: נער יהודי במחבוא בהולנד  מאת: מקס עמיחי הפנר
על הספרים:
אליכם אני כותבת: היומנים המקוריים, בנדין 1943 מאת: חייקה קלינגר
עורך: אביהו רונן תרגמו מפולנית: צבי ארד ואלכסנדר נצר
201 עמודים, 80 ₪  

 "אליכם אני כותבת", במילים האלה, שנכתבו במחבוא בפולין באוגוסט 1943, מנסה חייקה קלינגר לענות על הלבטים הקיומיים המלווים את כתיבת יומניה. שכן, אחוזה עדיין בסיוטי הגירוש האחרון, עינוייה בידי הגסטפו ומות חבריה, שוב אינה יודעת אם יהיה נמען למילותיה.
חייקה קלינגר (1958-1917), בת חסידים שהייתה לחברת השומר הצעיר ופעילה מרכזית בארגון היהודי הלוחם המחתרתי בבנדין, נבחרה בידי חבריה בטרם קרב כ"נידונה לחיים". משמע: היה עליה לשרוד כדי לתעד את קורותיהם ולהבטיח את זכרם. ביומניה, שנכתבו בפולנית בשנת 1943, מילאה את חובותיה אליהם.
יומניה של חייקה קלינגר הם אחת התעודות המקיפות הראשונות שהגיעו אל מחוץ לפולין הכבושה עוד במהלך המלחמה. הרשומות במחברות היומנים קורעות לקורא צוהר להכרת הפעילות של תנועות הנוער בתקופת השואה, ומוסרות מידע רב חשיבות ועדויות נדירות על התפתחות הארגון היהודי הלוחם בבנדין ובוורשה, על דמותו של מרדכי אנילביץ', על מערכת היחסים בין ארגוני המחתרת ליודנרט ועל תגובת הציבור היהודי להשמדה. במחברות גם נמסר מידע ראשוני על הלחימה בגטאות ואופייה המיוחד.
"תחושות של שכול, אחריות ובדידות עמוקה ליוו אותה בכתיבתה. מצד אחד ביקשה לתעד את סיפור המחתרת וההשמדה ללא "מילה של הפרזה", ולצייר "את האמת העירומה", אך מצד שני ביקשה גם להקים גלעד לחבריה המתים, שבעיניה הצטיירו כגיבורי הספרים המהפכניים שקראה. לכן, סגנון הכתיבה של חייקה נע בין שני קטבים: תיאור חריף וחסר חמלה של מהלך האירועים, לעומת כתיבה בסגנון ספרותי על מותם בקרב של חבריה הקרובים בוורשה ובבנדין. מעשה המרד היהודי מצטייר אפוא ביומנים בעת ובעונה אחת כאקט היסטורי גדול וכסיפור של כישלון וחולשות אנוש.
תיאוריה הנוקבים של חייקה אינם חסים על איש...  אך היא אינה חומלת גם על עצמה. היא משרטטת בדקדקנות מייסרת את תלאותיה בבונקר, בעינויי החקירה, במפגשה עם הגטו הריק והשומם. ואולם היא נותנת ביטוי בייחוד לרגשות האשם העמוקים האוחזים בה בשל הישארותה בחיים. היא, שבמשך עת ארוכה כיוונה את חייה לקראת מוות בשם הרעיון שדבקה בו, נותרה בחיים, לבדה, כאשר רק מעשה הכתיבה מצדיק את המשך קיומה. את רגשות האשם האלה המשיכה לשאת לאורך כל חייה."           (מתוך המבוא של אביהו רונן)
במרס 1944 עלתה חייקה לארץ וניסתה לשקם את חייה, אך חרף ניסיונותיה כוחה לא עמד לה ובאפריל 1958, בערב יום הזיכרון החמישה-עשר למרד גטו ורשה, שלחה יד בנפשה והיא כבת 40 בלבד. היומנים ראו אור רק לאחר מותה, וזאת במהדורה מצונזרת ובקיצורים ניכרים.
בספר זה מוצגים היומנים המקוריים לראשונה במלואם, מלווים במבוא ובהערות פרי עטו של בנה, פרופסור אביהו רונן. שהיה כבן 9 בעת מותה של אמו. המבוא וההערות מרחיבים את היריעה ושופכים אור על נסיבות כתיבתם של היומנים ועל גורלם של חבריה למחתרת.
הספר ראה אור בשיתוף מורשת.
פרופ' אביהו רונן, יליד 1948, בן קיבוץ העוגן. בנם השני של יעקב (בניטו) וחייקה (קלינגר) רוזנברג. חניך במוסד החינוכי רמות חפר בקיבוץ מעברות ומדריך בשומר הצעיר.
בגיל 30 החל ללמוד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1979 עזב את הקיבוץ. שילוב זה של היסטוריה ופילוסופיה איפיין בהמשך את מחקריו. את עבודת הדוקטורט שלו, יהודי זגלמביה (דרום מערב פולין) בתקופת השואה (1990) כתב בהשפעת המחקר הראשוני של יומניה של אמו, שהתפרסמו לאחר מותה בצורה חלקית ומצונזרת.
מרבית מחקריו התרכזו בתקופת השואה, תוך התמקדות בתנועות הנוער הציוניות ותפקידן הייחודי. במקביל, כתב וערך מאמרים וספרים בנושא מנהיגות שאחדים מהם היו במשך שנים ארוכות חומרי יסוד בצה"ל; ואילו בהוראה במכללה האקדמית תל חי ובאוניברסיטת חיפה, עסק בעיקר בפילוסופיה ובהיסטוריה של הרעיונות.
ספרו של רונן, נידונה לחיים: יומניה וחייה של חייקה קלינגר שהופיע בשנת 2011, עסק בפרשת יומניה המצונזרים, חייה והתאבדותה של אמו, עורר תהודה רבה, בקרב היסטוריונים וקוראים משכילים כאחד, וזכה לביקורות נלהבות ושני פרסי מחקר חשובים (פרס בהט לכתבי יד פורצי דרך, ופרס המחקר הבינלאומי של יד ושם). הספר הנוכחי שערך: חייקה קלינגר, אליכם אני כותבת: היומנים המקוריים, 1943 (הוצאת יד ושם ומורשת 2017), הוא בבחינת השלמה דוקומנטרית לביוגרפיה הקודמת, בהביאו את היומנים ככתבם ולשונם.
הספר: חששנו פן נתפוגג: יומן מטרנסניסטריה, זיכרונות מן הצבא הבריטי,  מאת: צ'רנה ברקוביץ' ווילי ברקוביץ' עריכה מדעית + מבוא: ד"ר גלי תיבון
159 עמודים, 80 ש"ח

רק שבועיים עברו מאז איבדנו את אבא, וכבר אסון שני! ילדתי כבר מוטלת במיטה. מהיכן אקח את הכוח לטפל בה, אני בקושי עומדת על רגלי, ורק אלוהים יודע איך ייגמר כל זה. [...] נס הוא שלא יצאתי מדעתי. כי מי מסוגל להבין את מצבה של אם העומדת ליד מיטת חולייה של בתה, יודעת שבתה נתונה בקרב לחיים ולמוות [...] והיד קצרה מלהושיע. אפשר רק לפכור את הידיים ולהתפלל יום ולילה לאלוהים.
צֶ'רנה ברקוביץ' נשלחה עם בעלה, בתה והוריה המבוגרים ועם קהילתה מקימפּוּלוּנג שבדרום בוקובינה לגטו שַרגוֹרוֹד שבטרנסניסטריה. שנתיים וחצי חיה צֶ'רנה בצלה של סכנת חיים מוחשית ומתמדת, ואף=על=פי=כן מצאה בקרבה את עוז הרוח לכתוב ביומנה מדי פעם בפעם. בכתיבתה המרתקת ובתיאוריה העשירים ציירה במילים את ביעותי הגירוש לארץ הגזרה והמוות טרנסניסטריה ואת החיים בגטו שַרגוֹרוֹד במלוא עליבותם, את ההתמודדות עם הרעב ועם תנאי המחיה הקשים, את המלחמה על חייהם של יקיריה שחלו בטיפוס, את האבל הכבד על מות אביה, את שרירות לבם של השלטונות הרומניים ואת העמידה העיקשת שלה למול כל המוראות האלה.
וילי, בנה של צֶ'רנה, הצליח לעלות לארץ=ישראל לפני גזרת הגירוש. כמה אגרות עוד הגיעו אליו משַרגוֹרוֹד, אבל הקשר ניתק. המחשבה שהוא חי חיים שלווים בשעה שמשפחתו סובלת הניעה אותו להתגייס לצבא הבריטי. וילי שימש נהג בפלוגת הובלה ארץ=ישראלית ונמנה עם הכוחות של בעלות הברית שנחתו בחופי איטליה. רק חודשים ארוכים לאחר סיום המלחמה נודע לו שמשפחתו שרדה את זוועות טרנסניסטריה ושבה בשלום לביתה. במסע רצוף תלאות וסכנות הצליח וילי לבקר בבית ילדותו ולהיווכח ששלום להוריו, לאחותו ולסבתו.
פרקים מזיכרונותיו של וילי, שירש מאמו את תשוקת הכתיבה, וכן מבחר מן המכתבים שכתבו בני המשפחה זה לזה, משלימים את יומנה של צֶ'רנה לכלל סיפור על משפחה אחת מקימפּוּלוּנג ששרדה את אימי השואה ברומניה.
עמירם ברקת - נכדה של צ'רנה ברקוביץ' ובנו של ווילי, מחברי הספר, יליד 1973, כתב כלכלי בכיר בגלובס. בין השנים 2007-2003 היה כתב "הארץ" לענייני העולם היהודי (זהות יהודית, יחסי ישראל-תפוצות, המאבק להשבת רכוש יהודי שנגזל בשואה). מוסמך במשפטים  מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ועסק בעריכת דין במשך כשנתיים (2003-2002). שירת בצה"ל, בסדיר ובמילואים, ביחידת דובר צה"ל. מתגורר בירושלים.
ד"ר גלי תיבון - העורכת המדעית של הספר וכותבת המבוא, יו"ר "המכון למצוינות בהומניסטיקה"-עמותה לקידום ערכים ציוניים-הומניסטיים במערכת החינוך. יו"ר וועדת החינוך של מוזיאון בית לוחמי הגטאות (עד סוף 2016).
מנחה במכללת אורות קורס שנתי למרצי המכללה: "בית מדרש לחדשנות פדגוגית".
מרצה בסדנאות למנהלי בתי-ספר ומורים במסגרת הפיתוח המקצועי, חברה בצוות ההקמה של "האקדמיה לקהילות פדגוגיות" (גוגיה) ברשת אמי"ת, יעוץ ארגוני, הנחייה ופיתוח כלים פדגוגיים ברשת אמי"ת.בסמסטר סתיו 2016 הרצתה באוניברסיטת קרנג' מאלון, פיטסבורג שבפנסילבניה, על "מנהיגות בעת משבר-וועדים יהודיים בגטאות בתקופת השואה"
פרסים ומלגות: פרס יד ושם לעבודת ה"שווה תזה" בנושא: "גילויים לשמירת המשפחה אצל נערות ונשים מקהילות בסרביה ובוקובינה בגטאות ובמחנות טרנסניסטריה במלחמת העולם השנייה"; זכייה בפרס יד ושם על שם חנה העליון; זכייה במלגת גולדשטיין-גורן; זכייה במלגת יורן שניצר.
הספר:בממלכת התיל: טרזינשטט, אושוויץ-בירקנאו, מאוטהאוזן
 יומן משוחזר 1945-1942 מאת: מיכאל קראוס
 תרגם מצ'כית: פאר פרידמן
 סדרת "קולות ראשונים"
 120 עמודים, 91 ש"ח.

מה מספרם של מי שנותרו לשכב מתים בין אוהלי המחנה, כמה מהם מתו לצד הדרך שבה צעדנו, וכמה עוד נופלים עתה בשבילים הבוציים?
במאי 1945 שוחרר הנער היהודי מיכאל קראוס מ"מחנה המתים הנשכח" גוּנסקירכֶן שבאוסטריה ואך כפסע בינו ובין המוות. עוד בעיר הולדתו נאכוֹד שבצ'כוסלובקיה העלה קראוס את חוויותיו בימי הכיבוש הנאצי על הכתב וייחד זמן רב לכתיבה ביומנו. הוא המשיך בכתיבה גם אחרי שגורש, והוא בן שתים=עשרה, עם אביו ואִמו לגטו טרזיינשטט בדצמבר 1942. ואולם מששולחו שנה לאחר מכן לאושוויץ בירקנאו הוחרמו מחברות היומן ונשרפו וכתביו אבדו.
בשנים 1945–1947, לאחר השחרור ועם החזרה האִטית לחיים, שב קראוס וכתב את קורותיו בשנות המלחמה. זיכרונותיו נפתחים בשחזור של ערב הגירוש מעיר הולדתו ובסיכום של שנת שהותו בטרזיינשטט. ואולם את חלק הארי בחר לייחד לימי כליאתו במחנה המשפחות בבירקנאו, לצעדת המוות לאוסטריה ולחודשי המלחמה האחרונים במאוטהאוזן ובמחנות הלוויין מֶלק וגוּנסקירכֶן. כדבריו בפתח יומנו, "שנה אחת הייתי בגטו טרזיינשטט, אבל קשה ככל שהייתה אין להשוותה לחודשים שבהם הייתי באושוויץ או במאוטהאוזן. [...] שכן אני כותב בימים שבהם הזמן חשוב ביותר ואני מעדיף לתאר בהרחבה את חוויותי ממחנות הריכוז".
בדפים האחרונים של היומן הביא קראוס, שאיבד במלחמה את הוריו, תיאור מפורט של ימי השחרור הראשונים והשיבה למולדת. ב=1948 היגר לצפון אמריקה, השלים את לימודיו התיכוניים ולמד אדריכלות. מאז 1967 חי מיכאל קראוס (היום בן 87) עם אשתו אילנה בבּרוּקליין, מסצ'וסטס, ולזוג שתי בנות וארבעה נכדים. הוא ממשיך לכתוב יומן כל חייו.
האיורים והרישומים הרבים שבהם העשיר קראוס את רשימותיו שובצו בדפי המהדורה העברית, ועליהם נוספו הערות רקע היסטוריות וביאורים למונחים הרבים מעולם המחנות הנאציים הנזכרים ביומן.
על סדרת "קולות ראשונים":
במסגרת הסדרה רואים אור ספרי עדות שכתבו ניצולי שואה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, בשעה שהחוויות שצילקו את בשרם ואת נפשם היו עדיין טריות. חדורי הכרה כי הם מתעדים את כיליון בני משפחתם, מכריהם וקהילותיהם, גוללו הניצולים את זיכרונותיהם בהתבוננות מדויקת ומנותקת מפרשנות הזמן.
הספר: אהבת הגורל – שבעה חיבורים על ברגן-בלזן
מאת: אבל י' הרצברג, תרגום מהולנדית: אלחנן טל
סדרת "קולות ראשונים"   
103 עמודים, 80 ש"ח.

היטלר מת, אחרי שהבטיח להשמיד אותי, אבל אני עודני מקשיב לשירת השחרור היושב על ענף של עץ בגינה. [...] מכל זווית אפשרית, הסיפור נשאר ראוי לתשומת לב. שבט זעיר שישב פעם על חלקת אדמה קטנה, רחוקה, על גבול המדבר, חי לו מאה אחרי מאה ללא עצמה וללא צבא, בעוד אימפריות שוקעות בזו אחר זו, אגב שקיעתה מאשימה האימפריה את השבט הקטן שוב ושוב כי הוא הגורם לכל צרותיה ומנסה להשמידו פעם אחר פעם. [...] כיצד זה קרה? האם יש כאן משהו סודי? האם כח על-טבעי שולט בהיסטוריה? אם זו התשובה, מוטב שנפסיק לחשוב ונאמר: "זהו נס". אך הנס הגדול שבכל הנסים הוא שאין נסים. האבנים תיפולנה תמיד מלמעלה למטה, לעולם לא מלמטה למעלה. [...] המשך קיומו של השבט הקטן הזה אינו נס על-אף כל הרדיפות. [...] זאת ההכרה העמוקה בצדקת קיומו ומכאן התלות שלו בגורלו. נקרא לזה "אהבת הגורל, אמור פאטי".
שבעת החיבורים הכלולים בספר אהבת הגורל נכתבו במהלך השנה הראשונה מסוף מלחמת העולם השנייה. המחבר מוסר תיאור נאמן של החיים במחנה ברגן-בלזן, הוא מיטיב לאפיין טיפוסים אנושיים מהצד הגרמני וגם מהצד היהודי, ועושה זאת אגב התייחסות לאנשים ממשיים שפגש במחנה. בתור אסיר מן המניין אבל הרצברג – שעוד לפני המלחמה נודע בתור עורך דין, עיתונאי, פובליציסט והוגה הדעות – מנתח את אופיים של אנשי הס"ס ושל הנאציזם בכלל. הוא גם סבר שמעשים דומים לאלו שבוצעו תחת השלטון הנאצי עלולים להתרחש בכל חברה. בספר אהבת הגורל הרצברג משתף את הקורא בהגותו הייחודית על אודות גורלו של העם היהודי בתקופת השואה ולאורך ההיסטוריה כולה.
ראה אור בשיתוף המרכז לחקר יהדות הולנד
אלחנן טל, מתרגם הספר. נולד באפריל 1930 באמסטרדם. בספטמבר 1943 גורש עם הוריו ושתי אחיותיו, למחנה מעבר בהולנד. בינואר 1944 נשלחה המשפחה למחנה ברגן־בלזן, כי היו להם סרטיפיקטים לפלסטינה. באפריל 1945 הועברו ברכבת דרומה, עד ששוחרו, כעבור שבועיים, על ידי הצבא הרוסי. אחת מאחיותיו נספתה במחנה ואביו נפטר ברכבת.ביוני 1945 חזרו לאמסטרדם ובינואר 1951 עלה אלחנן ארצה.
במשך 40 שנה עבד בחברות שונות בתכנון ובניהול פרויקטים לתעשייה הכימית בדרום הארץ. בשנת 1998 יצא לפנסיה וכתב, בין השאר את הספר 'הקהילה האשכנזית באמסטרדם במאה הי"ח', שיצא לאור  ב'מרכז זלמן שזר'.
אלחנן טל הכיר את הסופר, אבל י' הרצברג, ואת משפחתו, שהיו מכרים של הוריו.
על סדרת "קולות ראשונים":
במסגרת הסדרה רואים אור ספרי עדות שכתבו ניצולי שואה בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, בשעה שהחוויות שצילקו את בשרם ואת נפשם היו עדיין טריות. חדורי הכרה כי הם מתעדים את כיליון בני משפחתם, מכריהם וקהילותיהם, גוללו הניצולים את זיכרונותיהם בהתבוננות מדויקת ומנותקת מפרשנות הזמן.
הספר: חיי בלול תרנגולות: נער יהודי במחבוא בהולנד
מאת: מקס עמיחי הפנר, תרגמה מאנגלית: סמדר מילוא
ספר שני בסדרה חדשה לנוער "בגוף ראשון לקורא הצעיר". מומלץ לבני 13 ומעלה.
127 עמודים, 91 ₪

יש לי יחס מיוחד לסיפור הזה [של יונה הנביא] כי לעתים קרובות הרגשות שלי דומים לאלו שיונה בוודאי הרגיש. כמוני, יונה נאלץ לעזוב את ביתו הנוח ואיבד את שכניו ואת חבריו. כמוני, הוא נשלח פתאום למקום זר. חלק מן הדרך עשה בבטנו של דג גדול, ומראה דמותו בתוך הדג הזכיר לי שאנחנו היינו אמורים לנסוע בבטנה של משאית דלק גדולה. יונה הושלך לעיר נינווה ואני למחוז בּרָבַּנט. כמוהו, גם אני חי עכשיו עם אנשים שמדברים בשפה מוזרה ומתלבשים בדרך שונה. יונה אמר שאינו מבין את ההיגיון שבמסע שלו, וגם אני מרגיש כך; לפעמים אני רוצה ללכת ולשבת תחת עץ קיקיון ולבכות, כמו שהוא עשה.
מקס הֶפּנֵר, יליד 1936, היה בן שמונה כששוטרים נאצים פרצו לביתו שבאמסטרדם כדי לקחת את אביו אלברט. האב הצליח להימלט, והשוטרים לקחו את אמו אירנה לנקודת ריכוז לקראת גירוש למחנה. האם הצליחה להשתחרר, ומקס והוריו ירדו למחתרת עם בני משפחת גרַאוֹמָן. לאחר שנדדו בין מקומות מסתור מצאו המשפחות מקלט בחווה של משפחת ינַסֵן בפינה רחוקה של הולנד. שלוש שנים גר מקס בלול תרנגולות שהוסב למקום מגורים, שלוש שנים ארוכות שבהן מצא מפלט בציור של החיים בחווה.
הציורים הבהירים והשלווים שצייר מקס, ועמם כמה ציורים שציירו אביו והיינץ גרַאוֹמָן, הם הציר שסביבו טווה מקס את סיפור חייו המרגש והצלתו. הסיפורים עוסקים בשנים 1942 עד 1946, מאז היותו בן שמונה ועד זמן קצר אחרי שמלאו לו 13. מקס בחר לספר את סיפורו באמצעות ובעזרת הציורים והתמונות ששמר מאותם ימים, כדי לרכך את האימה שבסיפורו ולהנגיש אותו לקוראים צעירים. מקס ומשפחתו ניצלו, אולם האב נפטר ממחלה זמן קצר לאחר השחרור. מקס (כיום בן 80) ואמו שיקמו את חייהם בארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום. נשוי וסב לעשרה נכדים.
על המחבר, מקס עמיחי הֶפּנֵר
השואה אפפה את אחת-עשרה שנות חיי הראשונות והותירה בי את חותמה כמו ערפל עצום, לא מוגדר ומפחיד. בשנים ההן לא עשו המבוגרים שמסביבי הרבה כדי לפוגג את הערפל, ולכן התכנסתי לתוך עולם משלי. ציירתי ציורים והמצאתי סיפורים.
ב-1946 עקרנו לארצות-הברית. בעשרות השנים הבאות, בעוד הפרטים החיצוניים של חיי מתחילים ללבוש צורה, ניסיתי להבין כיצד השפיעה השואה על עולמי הפנימי. למדתי בחטיבת ביניים ובבית ספר תיכון בקליוולנד שבאוהיו. אחר כך למדתי לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת אוהיו ולתואר שני בעיתונאות באוניברסיטת ויסקונסין. לאחר מכן עבדתי בעיקר בתור מומחה ליחסי ציבור במשרד החקלאות של ארצות הברית, בוושינגטון הבירה ובסביבותיה.
ב-1979 נולדה בתי היחידה, וקראנו לה בשם העברי ליאורה על שום האור שהכניסה לחיינו. אז התעורר בי הרצון לקרוא גם לעצמי בשם עברי חדש. לאור ההיסטוריה האישית שלי בחרתי בשם עמיחי.
בחירת השם הזה השתלבה במאמצי להבין את חיי. לשם כך נעזרתי רבות בהררי החומר ששמרו הורי. אחרי שעברתי על כל התצלומים, הציורים והמסמכים, החלטתי לתרום אותם למוזאון השואה בוושינגטון, למוזאון היהודי של מרילנד בבולטימור ולמוסדות אחרים. כמו כן התחלתי לתעד את סיפוריהם של ניצולים, ולהרצות בבתי ספר ובכנסיות. לבסוף, ב-1996, נסעתי לאירופה ויצרתי סרט וידאו של נופים ועדים ששרדו וכך תיעדתי טוב יותר את האירועים המאתגרים של חיי בזמן שלטון הנאצים.
מכיוון שאיני רוצה שכל חיי יעסקו רק בשואה, אני גם עובד בתור מתאם של ארגון "כולנו" במקסיקו, שהוא ארגון התומך בקהילות יהודיות מבודדות, ובתור מתווך בתכנית הגישור הקהילתית של עיריית בולטימור.
על סדרת "בגוף ראשון לקורא הצעיר":
הוצאת יד ושם השיקה לאחרונה סדרה חדשה המציגה בפני ילדים ובני נוער את סיפורי השואה. הספרים בסדרה נבחרים בקפידה ומונגשים לקוראים הצעירים, תוך ציון קבוצת הגיל המומלצת ובשימת דגש על תכנים מותאמים וליווי מקצועי של אנשי החינוך של בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם.

הכול אפשרי - בקלות ובפשטות מדריך להעצמה עצמית מאת: בטי נעים....

כל אחד ואחד מאתנו שואף למצות את יכולותיו, להשיג את יעדיו, להביא אל חייו אושר ועושר, מזל וברכה, אהבה וזוגיות. השאלה היא רק ״איך?״. ואם פועלים להעצמה עצמית - ״איך ניתן לעשות זאת באופן הקל, הפשוט והיעיל ביותר?״

בטי נעים מגישה לכל קורא, בספר זה, שיטה מנומקת, מלווה בסיפור חייה  חיים שעיצבו את אישיותה ואת דרכה עד כה, צעד אחר צעד מוצגת השיטה, מובאות הדוגמאות ונפרשים דפי העבודה בהם תוכלו לעשות שימוש.
אני מאוד התחברתי למדריך להעצמה עצמית אני מאמינה שבאמת הכל אפשרי, אך עלינו לקדם את עצמנו גבוה מעל הפחד שמשתק אותנו לפעמים ומעבר לדחיינות שפועמת בתוכנו ללא הפסק, ופשוט לקחת החלטה לשינוי, עכשיו לקראת פסח שנקרא גם חג החירות כל אחד מאיתנו אחראי גם על חרותו האישית וכדאי לקרוא את הספר " הכול אפשרי" ופשוט לקבל החלטה ליישם ולהתחיל להגשים את החלומות שלנו, בהחלט ספר מעצים שכדאי לקנות כמתנה לעצמנו וליקירנו.
״כמה פעמים אפשרתם לעצמכם הזדמנות להגשים את החלומות שלכם? כמה פעמים לקחתם על עצמכם סיכונים? רשמו מתי לקחתם סיכון בחייכם? מהו הסיכון שלקחתם? ומה הייתה התוצאה? והכי חשוב: מה היה הקול הפנימי ששמעתם בראשכם?
היזכרו בתקופה בחייכם בה חשבתם כמו ילדים, ללא עכבות וללא פחדים, כשחשבתם שהכול אפשרי מתוך תמימות, מתוך אמונה מלאה בעצמכם, זכרון ילדות באמת מפתח לשינוי,אני זוכרת את עצמי כילדה עם מגוון חלומות ללא פחדים ועם תחושה פנימית שהכל אפשרי, במהלך החיים אנחנו מפתחים חוסר בטחון וקשה לנו מאוד לעשות שינויים, לכן לפי הספר המופלא הזה,תתחילו לכתוב להזכר ולאט לאט תוכלו להתחבר למימוש החלומות הכמוסים שלכם.
רשמו: מתי לא אפשרתי לעצמי לקחת סיכונים בחיי? מתי לא נתתי לעצמי הזדמנות?
רשמו את הסיבות: מדוע לא נתתי לעצמי הזדמנות? מה הייתה התוצאה? מה היה הקול ששמעתי בראש?
בחנו את שרשמתם ושאלו את עצמכם: מה המסקנה שלי? איך עליי לנהוג בפעם הבאה כדי להגשים, בקלות ובפשטות, את החלומות שלי?.
זהו את הקול הפנימי שלכם. לאן הוא יכול להוביל אתכם?״
רוצים לדעת איך לעשות שינוי לטובה בחייכם, בקלות ובפשטות? ספר זה נותן בידיכם את התשובה ואת הכלים.
בטי נעים, בת 45 ואמא לארבעה, בעלת תואר שני בלימודי היסטוריה וחינוך, מורה  ונטורופית מוסמכת?. מטפלת מוסמכת בתטא הילינג?. בטי היא המפתחת של השיטה הייחודית לבריאות הגוף והנפש הידועה בשם ״דרך הנפש - הכול אפשרי בקלות ובפשטות״?, שייעודה הוא יצירת שינוי מתוך אמונה?.
בטי יצאה למסע רוחני לגילוי העצמי?, למדה לאהוב את עצמה?, ובספר זה היא מציעה לקוראיה לעלות על אותה דרך?, המחברת בין הגוף לנפש ונותנת מקום לאמונה?, לאומץ לב ולאהבה ללא תנאי?.
הספר: הכול אפשרי בקלות ובפשטות, מדריך להעצמה עצמית.
מאת: בטי נעים, הוצאת אסטרולוג.
128 עמודים, 88 ש"ח.

הספר "לגדל ילד חברותי להורים לילדים מלידה ועד גיל שמונה" מאת: ד"ר עדה בקר...

כאמא לילדים אני מכירה את התחושה שלי שהילדים יהיו עם בטחון עצמי, ומקובלים בכיתה, בגן, בתיכון, אך הסתגלות חברתית ויכולת חברתית בהחלט גם נרכשות בעיקר ע"י הקניית הבטחון בבית, חשוב ללמד ולהסביר לילדים לגבי התנהלות חברתית, וברגע שיש ספר שגם מדריך את ההורים הרבה יותר קל גם להורים וגם לילדים כמובן.
אני חושבת שזהו ספר חובה בכל בית, וגם לאנשי חינוך, גננות, מורות ועוד, בעולם החדש רצוי לגדל ילדים, חברותיים, שמחים, שמשחקים ביחד עם החברים ונהנים מקשרים חברתיים, במיוחד בעידן הסמארטפונים שבו שכחנו מיצירת קשרים חברתיים וכל אחד יותר עם עצמו, מאוד חשוב להמשך הדרך ובמהלך הקריאה בספר למדתי:
"יכולות חברתיות הן שפה, וכמו כל שפה הכרחי לרכוש אותה בשנות החיים הראשונות."
"יחסים חברתיים קובעים את היכולת שלנו להצליח בחיים."
לגדל ילד חברותי הוא ספר הדרכה מפורט להורים, תוצר של עשרים וחמש  שנות מחקר, עבודה בשטח, ייעוץ והדרכה למאות הורים וגננות, והוא מפרט לעומק את הדרכים באמצעותן יכולים הורים לגדל ילדים חברותיים, פתוחים ואהובים על אחרים ועונה על שאלות רבות ומורכבות, ביניהן:


איך ללמד את הילד להגיב במקרים של מריבות, קונפליקטים, תוקפנות ועוד?
איך ללמד את הילד להצטרף לקבוצה של ילדים?
איך ללמד את הילד לשתף פעולה עם ילדים אחרים לטובת כולם?
איך אפשר ליהנות יותר וליצור חברויות בגן המשחקים השכונתי?
איך לתקשר עם הגננת בצורה היעילה ביותר כדי לקדם את הילד שלכם?
בחברה שהיחידים בה מסופקים ומאושרים, הקהילה היא החלק החשוב ביותר בחיי כל הפרטים בה, הקידמה והשפע שמאפיינים את העשורים האחרונים העניקו לאנשים חופש ואפשרויות רבות, אבל בדרך, הם הפכו אותם ליחידים אינדיבידואליסטים, ששומרים בקנאות על זכויותיהם ועוסקים בעיקר בסיפוק רצונותיהם וגחמותיהם, לפעמים הם משיגים את הרצונות האלו, אבל משום מה, זה אף פעם לא מספיק.
הנקודה שבה הכל מתחיל לידה וילדות מוקדמת היא המשמעותית ביותר, ולכן את הכישורים החברתיים של כל ילד, צריך לפתח כבר מהימים הראשונים שלו בעולם, ילדים כיום נולדים וגדלים לתוך מודל החיים האינדיבידואליסטי, ולכן חשוב כבר מגיל צעיר מאוד לפתח אצלם את החברותיות, האמפתיה והערבות ההדדית.
עבור ילדים צעירים, חברות היא אחד הקשרים החשובים ביותר בחייהם, לעתים אף יותר מקשרי המשפחה, ילדים מדברים על חבריהם בהתלהבות ותוך כדי כך מתארים את המשחקים המשותפים, את ההנאה ואת החיבה ההדדית, ילדים דואגים לחבריהם ומנסים לזהות לְמה הם זקוקים כדי שיוכלו לעזור להם, הם רוצים לחוש שגם החבר תומך בהם, כל מה שהם רוצים זה חבר אחד לפחות, חבר שלם.
ד"ר עדה בקר היא יועצת התפתחותית ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך, מפקחת ומדריכה בגנים ובמעונות יום, מרצה בנושאי חינוך, התפתחות ופסיכולוגיה של הגיל הרך בפני הורים, אנשי מקצוע, וסטודנטיות לגיל הרך במכללות ובאוניברסיטאות בישראל.
ספריה הקודמים: "עם מי שיחקת בגן היום?" וספר ההדרכה "חברים – זה כל הסיפור".
הספר: "לגדל ילד חברותי" להורים לילדים מלידה ועד גיל שמונה, מאת: ד"ר עדה בקר.
הוצאה לאור ג'ינג'ר.
414 עמודים, 89 ש"ח.

"איך באים הורים לעולם" ספרה החדש של המיילדת והמתקשרת נגה חפץ שכטר

כשנגה חפץ שכטר השתחררה מהצבא פנתה ללימודי סיעוד בשונה מהוריה שעסקו בחינוך, נגה החלה את לימודיה בבית ספר לאחיות בבית החולים שיבא  ומיד עברה למסלול המשך לקורס מיילדות,תוך כדי נכנסה להריון וילדה את בנה הבכור בתום הקורס,לאחר מכן עבדה 12 שנים כמיילדת מן המניין בבית היולדות 'הקריה' ומשם לחדרי הלידה בתל השומר, כמיילדת וכמדריכת הכנה ללידה להריונות רגילים, להריונות תאומים, ללידה טבעית והכנה לקראת ניתוח קיסרי.


חייה של נגה עברו טלטלה גדולה בגיל 36, כשבעלה נפטר בחטף ממלנומה (סרטן העור) והיא נשארה עם שני ילדים ועובר בבטן בשבוע ה- 13, שלא זכה להכיר את אביו, נגה התמקדה בטיפול בילדים ובשכנוע הדדי שיש חיים אחרי האבל, לאחר כשנתיים החליטה שהגיע הזמן לטפל בעצמה והלכה לטיפול אנרגטי (רייקי), הטיפול היה אמור להביא להקלה ולרווחה נפשית, אך אצל נגה הדברים עבדו הפוך.
הטיפול שחוותה היה עוצמתי (עוצמתי מידי…) דבר שהוביל בסופו של דבר לדלקת ריאות חריפה שהפילה את נגה למשכב, כשהיא מסרבת להתאשפז מהפחד לעזוב את ילדיה, המחלה הייתה קשה מאוד, התחושה (ומסתבר שלא רק התחושה) הייתה סופנית, נגה הייתה לדבריה באפיסת כוחות מוחלטת וחשה לראשונה מהו פחד ממשי ממוות,המציאות הייתה מבעיטה. נגה זוכרת היטב איך שש ישויות לבנות, בהירות וברורות הקיפו את מיטתה והעבירו לה את המסר כי באו לקחת אותה, נגה צבטה את עצמה כדי לאושש את המציאות ושאין זו הזיה, אך הדמויות נשארו שם זקופות וממוקדות בה,היא זוכרת את השיחה אתם כשהיא נלחמת על חייה ולמען ילדיה,הישויות יצרו ויכוח שהוביל את נגה לומר את המשפט הבא: "עוד לא עזרתי למספיק אנשים לפתוח להם את הראיה",משפט זה יצר שקט בחדר ולפתע התפוגגו הישויות ונעלמו.
ספרה הראשון נקרא "רואה את הנולד" (2003) ומספר על מסע הנשמות על כל בחירותיהן החל מהבחירות העובריות ועד לבחירה להיפרד מהגוף המארח, מאז נגה כתבה ספר תקשורים נוסף בשם: 'אלוהים יודע למה' (2007), ספר העוסק בשאלות הלמה הרבות שמציפות אותנו בחיים, למה קרו לנו כל הסיטואציות שפוקדות אותנו בחיים. מרתק...
לקראת היציאה לפנסיה החליטה נגה לכתוב את ספרה השלישי שמתמקד בהדרכת נשים וזוגות לקראת הלידה, מטרת העל של נגה היא להפחית את החששות והפחדים מהלידה ולשנות אותם להתרגשות לקראת הלידה,הלידה היא חוויה רגשית עצומה שזכורה לנו לכל ימי חיינו, לכן כדאי ליצור לידה שתיזכר כחוויה חיובית, כיום היא מדריכה נשים שרוצות לעבור את הלידה קצת אחרת, כאשר היא משלבת בין הידע והניסיון העשיר שצברה כמיילדת לצד ידע רוחני עצום שקיבלה מ'גד' כמתקשרת, כל אלו מאפשרים לנשים להתחבר להריון וללידה עוד טרם הלידה עצמה, לדבריה : "חיבור לידע הוא חיבור לכוח".
אני זוכרת שלפני הלידה הראשונה שלי מאוד חששתי, מהלידה, ועשיתי קורס הכנה ללידה, אך כל הזמן חיפשתי עוד מידע ועוד אינפרומציה לגבי התהליך עצמו, וגם התכוננות שלי למקרה של הסתבכות באמת ידע זה כח, והספר איך באים הורים לעולם נותן הרבה תשובות ובעיקר זהו ספר שמדריך את ההורים.

בספרה החדש, "איך באים הורים לעולם" היא נותנת הדרכה מסודרת וברורה לקראת הלידה, בספר ישנו מענה לכל הנושאים שמטרידים את היולדות וההורים לעתיד: קורס הכנה ללידה, סימני לידה, המפגש עם מיון היולדות, לידות טבעיות או לידות עם משככי כאבים כולל אפידורל, מהלך הלידה, עיסוי פרינאום, עולם הרגשות בחדר לידה ואחרי הלידה, תיאום ציפיות, קבלת פרופורציות, קשר עם המשפחה, בחירת המלווים בחדר הלידה, לידת תאומים, הבשלת הריון, גדילה פיזית ורוחנית, חיבור לאינסטינקטים האימהיים, מעבר בין אישה הרה לאם, מעבר מבן זוג לאב, בחירת שם לתינוק ופירושו האנרגטי (השם הוא ה-DNA של הנשמה),  ועוד.... בספר תמצאו 11 פרקים ומילון מונחים, לצד רשימת ציוד שמומלץ להגיע עמה לאשפוז לצד טיפים להורים,ספר חובה לכל איזה הרה ולא רק לפני לידה ראשונה.
זהו ספר נוסף מהספרייה של מדיה 10 - הוצאת ספרים לאנשים פרטיים הרואה את עצמה כמקום להגשמת חלומות ספרותיים של כותבי פרוזה, סיפורת מקורית, שירה, ספרי ילדים ועוד. ניתן לרכוש את הספר ברשתות צומת ספרים וסטימצקי או ישירות מאתר החברה  http://www.media-10.co.il/
הספר: "איך באים הורים לעולם", מאת: נגה חפץ שכטר
הוצאה: מדיה 10
271 עמודים, 85 ש"ח

זמן קריאה - הספר "כחול,סגול עמוק" מאת הדר מרחב - נאמן בהוצאת עולם חדש....

הספר "כחול, סגול-עמוק",   כעין אגדה הכתובה במשיחות מכחול עדינות, הוא רומן פסיכולוגי המתמודד עם "לב המאפליה" של הזרמים הרגשיים הנסתרים מן העין ומוסווים תחת מעטה של נורמליות ושגרה.

אבי, קרדיולוג ישראלי מבטיח, עובר לחיות בסידני שבאוסטרליה כדי לקדם את מחקרו. אשתו רחל ובתו הבכורה תמר נלוות אליו. רחל עומדת ללדת תאומים, ולקראת הלידה בוחרת תמר בת החמש-עשרה להיעלם מחייהם של הוריה, היא קופצת אל מי האוקיינוס ומותירה אותם אומללים ואכולי יגון, גופתה לא נמצאת, ככל שחולפות השנים אמהּ משלימה עם דבר מותה, ואילו אביה מסרב להאמין שאכן מתה.

הים עמוק ומסתורי, וככה גם ההעלמות של תמר אפופת מסתורין, הספר מציג נקודות מבט שונות האבא שנכמר הלב אליו והתחושות שהוא חווה, תמר שמשאירה חלל אחריה וחיה חיים אחרים לאחר שהחליטה לעזוב, משפחה שעוברת טלטלה כל אחד מסיבותיו וכל אחד עם רגשותיו, הספר קולח ומרתק ונותן הרבה נקודות למחשבה על ילדים והורים.

מרגע היעלמותה של תמר הרומן מתקיים בשני מרחבים שונים ומקבילים: סיפורו של האב, הכתוב כיומן ריאליסטי מכמיר לב של אדם המקדיש את חייו לניסיונות לחפש אחר בתו, וסיפורה של תמר, הבוראת לה אט-אט חיים חדשים, האם שני המרחבים הללו יוכלו להתחבר?    

הדר מרחב-נאמן, נשואה ואם לשלוש בנות, היא בעלת תארים אקדמיים במדעי החיים, במינהל עסקים ובספרות, ולמדה כתיבה במסגרות שונות. עסקה במשך כעשרים שנה בתפקידי שיווק וניהול בתעשיית התרופות. לפני כשנתיים עשתה תפנית חדה בחייה המקצועיים וכיום היא מורה בבית-ספר תיכון, כחול, סגול עמוק הוא ספרה השני,קדם לו יסודות (סטימצקי 2011).

הספר: כחול סגול עמוק,  מאת: הדר מרחב - נאמן.

הוצאת עולם חדש.

 244 עמודים, מחיר: 88 ש"ח.

זוכה מוצר השנה 2017 סטארקיסט לה-סלט משדרגים את הסלט בקלי קלות....

לאחרונה אני עושה כושר לפחות פעמיים בשבוע, לקחתי את עצמי בידיים ונרשמתי לפעילות ספורטיבית , לאחר הפעילות אני מאוד מקפידה לאכול טונה , סלט ופרוסת לחם, מבחינתי  זוהי ארוחה חשובה מאוד לאחר פעילות ספורטיבית במיוחד לשרירים.
הטונה המועדפת עליי היא טונה של חברת "סטארקיסט", שבשנה האחרונה הביאה מוצר נהדר למדף סטארקיסט לה-סלט שגם זכה במוצר השנה שנת 2017 , לה סלט טונה מגיעה עם רוטב ומוכנה להגשה על ירקות, בקלי קלות יש ארוחה מזינה ובריאה שנהדרת גם לסטודנטים, גם לקחת לעבודה , ורעיון נוסף לשלוח עם החיילים והחיילות שמשרתים רחוק מהבית כך שלפחות חלק מהתזונה שלהם תהייה טובה.

סדרת "סטארקיסט לה-סלט" מיועדת להכנה מהירה ונוחה של סלט ירקות עם טונה וכוללת שלושה טעמים:
טונה עם רוטב שמן-זית שום ולימון.
טונה ברוטב קיסר.
וטונה ברוטב ויניגרט.
המוצרים בסדרה מכילים נתחי טונה סטארקיסט איכותית עם כמות נדיבה של רוטב מתובל ועשיר, פשוט לפתוח את הקופסה ולהוסיף לקערת ירקות חתוכים, לערבב, וליהנות מסלט עשיר ברגע, אני אוהבת את כל הטעמים בסדרה המוצלחת הזו, הוספתי את סטארקיסט לה - סלט ברוטב קיסר לירקות חתוכים יצא טעים, ונוח מאוד שהרוטב לסלט כבר בפנים.


הטונה מכילה ריכוז גבוה מאוד של חלבון  וריכוז נמוך מאוד של שומן, מדובר על מוצר מזון פופולארי מאוד בעיקר בקרב ספורטאים המעוניינים לבנות את מסת השרירים שלהם מבלי לצבור שומן מיותר,כמו כן יתרון בריאותי חשוב נוסף הנזקף לזכותו של דג הטונה קשור לתכולת האומגה 3  הקשורה להשפעות בריאותיות חיוביות.