זמן קריאה - בחורף לא צחקנו מאת זיוה בקמן - פלמהפט

לעיתים החיים מביאים אותנו להתמודדויות לא פשוטות, שכול,אובדן היקר לנו מכל.
קשה מאוד להתרומם ולהחליט שהחיים חזקים מכל, ולראות את המציאות החדשה
ובעיקר להסתכל לה בעיניים ולהתמודד.
מחברת הספר בחורף לא צחקנו ד"ר זיוה בקמן - פלמהפט, חוותה אובדן
של בעל במלחמת ששת הימים, בעלה נשרף למוות וכתוצאה מהטראומה
היא הפילה את תינוקם.
בחורף לא צחקנו ספר קולח ומרתק , רומן אוטביוגרפי אמיץ, חושפני
ורגיש, שמתחיל בפולין ובליטא וממשיך בפלסטינה בישראל,
ומסתיים בארצות הברית.
זהו סיפורה של אישה אשר אישיותה טבועה בכל שורה ומילה בספר.
דמותה מתובלת בעצב קיומי, אבל הספר גם מציג דמות חזקה
ודעתנית בשילוב עדינות רבה,התחשבות בזולת וכבוד למין הנשי.
הספר סוחף את הקורא בסיפור הקשה על ילדותה,האובדנים
הגדולים שחוותה,מערכות היחסים עם אנשים כריזמטיים ויודעי
שם שלתוכן נסחפה ומשמשים רקע לדמותה.

לזיוה בקמן-פלמהפט סיפור חיים שהמציאות בו עולה על כל דמיון.

כילדה חיה בצילה של אם שסבלה, בעונת החורף,

מדיכאונות חוזרים ונשנים, כאשה ידעה אהבות גדולות וייסורים, תמימות וציניות,

צער עמוק והתגברות על אובדנים קשים מנשוא.

היא עברה הפלה מלאכותית אצל רופא "קצב" שהרס את סיכוייה ללדת,

והתאלמנה במלחמת ששת הימים .

בין לבין, הספר מתאר את בואה של משפחת אביה לארץ במסגרת העלייה השנייה,

סיפורים גורליים ומעשי תעוזה שהתרחשו  תחת עיניהם הפקוחות של הבריטים

ששלטו בארץ בהיותה ילדה, כולל הברחת דודותיה ניצולות השואה ארצה

, והיותה "ילדת עוגות" אותן נשאה לפגישות סודיות של תא ההגנה.

הספר מכיל זיכרונות מתוקים של ילדות פשוטה ותמימה בתקופה רוויה

ברומנטיות ואידיאליזם, וסיפורים על שכונה תל אביבית על מאורעותיה הטרגיים

כמו התעללות, נטישה, אי שפיות ומעשה אובדני, והדרך בה דאגו השכנים איש לרעהו.

קטע מתוך הספר,
 

אימא שוב עצובה. מבט עיניה היפות מעורפל והיא בוהה בזגוגית החלון.

רק לפני שבועות מספר, כשימי הקיץ עוד היו שטופים בשמש ועונת

הרחצה טרם תמה, אימא לקחה אותי ואת אחותי מרים לים.

מדי יום הלכנו לשם. "הים עושה לנו טוב," היא אמרה בעליזות.

בימים החמימים השמחים ההם היא לבשה את שמלות הקיץ הפרחוניות שלה,

אבל היום היא עטופה בחלוק ישן ודהוי.

נראה שרק אתמול היא שיחקה אתי כשהתחבאה מאחורי הווילון אותו הסיטה,

השתעשעה והעמידה מולי פרצופים מצחיקים.

אבל היום פניה חיוורים ואפורים כמו היום הסגרירי המבשר על בוא החורף.

חורף שאין בו צחוקים. אני קטנה. אולי בת שלוש. אבל למרות גילי הרך

אני מרגישה איך הימים הולכים ומתקצרים ואיך אמי האהובה הולכת ושוקעת,

כמו בכל שנה בחורף, בתהום של עצב וכאב.

טיפות הגשם מכות בחלון ואני פוחדת מהזמן החולף, כי בחורף אימא חולה.

איני מבינה מה זה רופא עצבים, אבל אני שומעת שלשם היא הולכת.

איני מבינה מהו הלם חשמלי, אבל אני שומעת שזה מה

שעושים לאימא כשהיא הולכת לרופא.

אני יודעת שאימא תשכב במיטה בימים הקרבים ובאים.

שהיא תבכה, ושאהיה אתה לגמרי לבדי.

בחורף לא צחקנו

מאת:זיוה בקמן-פלמהפט

הוצאת אוריון

320 עמודים, 69 ש"ח.

מחברת הספר ד"ר זיוה בקמן - פלמהפט נולדה בתל-אביב בשנת 1944,

בעלת תואר דוקטור במדעי המדינה ומלמדת מזה 28 שנים בקווינס קולג'

בניו-יורק, נישאה לעו"ד אמריקאי ,וילדה את בתה היחידה

ומתגוררת בניו-יורק.

אחד מהדברים היותר חשובים שעשתה לחמה למען זכויות אלמנות צה"ל

והובילה את המאבק נגד משרד הבטחון על החלטתו להפסיק תגמולים

חודשיים לאלמנות מלחמה ללא ילדים.