סינמטק תל אביב עד אליך: מפגשים קולנועיים לילדים ולמבוגרים בזום, שעות סיפור לקטנטנים וסרטים לצפיה חופשית בסינמטק VOD לילדים ולמבוגרים בשיתוף עם סרטי 'רד קייפ' וסרטי 'נחשון'

סינמטק תל אביב עד אליך:

מפגשים קולנועיים לילדים ולמבוגרים בזום, שעות סיפור לקטנטנים וסרטים לצפיה חופשית בסינמטק VOD לילדים ולמבוגרים בשיתוף עם סרטי 'רד קייפ' וסרטי 'נחשון'

לתכניות למבוגרים לחצו כאן

לתכניות לילדים לחצו כאן

מפאת המצב, סינמטק תל אביב ממשיך לעשות ככל שביכולתו לאפשר הפוגה תרבותית למשפחות. הסינמטק מציע מפגשי זום קולנועיים לילדים ולמבוגרים ובמקביל צפייה במגוון סרטים לכל המשפחה דרך סינמטק VOD. בשיתוף סרטי 'רד קייפ' ו- 'סרטי נחשון'.

באתר סינמטק תל אביב ניתן למצוא חלוקה לתכני ילדים ומבוגרים, כאשר מבין התכנים שניתן למצוא:

לילדים: סרטי הקומדיה הראשונים – מפגש בזום לכל המשפחה (שלישי, 24.10 בשעה 17:00) ; בתיה לא עפה – שעת סיפור בזום (חמישי 26.10 בשעה 17:00) ; חידון הארי פוטר למשפחות – אירוע בזום בהנחיית חברי הפודקאסט "אוכלי סרטים" (26.10 בשיה 19:00) ; מפגש עם השחקנית והמדבבת עדי ארד – אירוע בזום (28.10 בשעה 11:00)

סרטים לצפייה בחינם בשיתוף סרטי רד קייפ: לרקוד – לגילאי 5+ | לב של אש – לגילאי 5 + | אדום כמו השמיים – לגילאי 8 + | אגדת ויפלאלה – לגילאי 8 + בעיניים שלנו – לגילאי 11 + | הילדה מההימלאיה – לגילאי 11 + | פליקס וסיפור הסקסופון – לגילאי 8 + | בראם חסר מנוח – לגילאי 8 + | הנסיכה הגנובה – לגילאי 5+ | אבא אווזה – לגילאי 5 + | אמה, הזאב והאריה הגדול – לגילאי 7 +

למבוגרים: היד של קטיה – הקרנה + שיחה בזום של יאיר רוה עם הבמאי תום שובל (שלישי, 24.10 בשעה 20:00) ; מסלאח ועד טוביה – חיים טופול בקולנוע – אירוע בזום (25.10 בשעה 19:00)

סרטים למבוגרים לצפיה חופשית: קצפת ודובדבנים, 2019, ישראל, בימוי גור בנטביץ' | עצבני ומהיר: הסיפור של פאסט מיוזיק והפטיפון, 2022, ישראל, בימוי: עמית איצקר | 10 אחוז ילדה שלי, 2015, ישראל, בימוי אורי בר-און | תל אביב, 2021, ישראל, בימוי מרב פרחומובסקי | ג'ו + בל, 2011, ישראל, בימוי רוני קידר | עוד צעד אחד, 2022, צרפת, בימוי: תיירי דמזייר, אלבן טורלי | חתונתה של רוזה, 2020, ספרד/ צרפת, בימוי: איסיאר בויאין | החיוך האטרוסקי, 2018, ארה"ב, בימוי: עודד בן נון, מיכל ברזיס | זרים מושלמים, 2016, איטליה, בימוי: פאולו ג'נובזה | החגיגה של באבט, 1987, דנמרק, בימוי: גבריאל אקסל | סופי לטיני, 2014, ארה"ב, בימוי: אנטוני לוסרו | קסם הנעורים חלק 1 + 2, 2003, איטליה, בימוי: מרקו טוליו ג'יורדאנה | כל מה שתרצה, 2017, איטליה, בימוי: פרנצ'סקו ברוני | סעיף 58/4, 1996, ישראל/ אסטוניה, בימוי: פנחס שץ

כל התכנים באתר הינם ללא תשלום ובהרשמה מראש. לינק לזום ישלח לאחר ההרשמה. האתר מתעדכן בתכנים חדשים כל הזמן, כדאי להתעדכן באתר הסינמטק > https://www.cinema.co.il/

חדש בבתי הקולנוע – "חנות ספרים בפריז"

הסרט חנות ספרים בפריז, מציג מצב של חיים שגרתיים ללא התרגשות ועם הרבה אפרוריות, אלו הם חייו של וינצ'נזו המקדיש את חייו לחנות הספרים שלו, פנינה של טעם טוב בכיכר פריזאית קסומה ולבתו אלברטין, המקורקעת לבית, הוא שכח כבר מהי אהבה של אישה, וכולו מרוכז בבתו שאינה יוצאת מחדרה, ובספרים סרטים  שמקיפים אותו, מבחינתו אלו הם חייו והוא מתאים את עצמו לשגרה היומיומית, החיים שלו משתנים כאשר נכנסת לחנות הספרים שלו יולנד.

הוא עטף עצמו בקליפה מגוננת שעשויה להיסדק בכל רגע. ואכן, כשיום אחד נכנסת לחנות בסערה אשה בשם יולנד, וינצ'נזו נותר המום ומוקסם. אישיותה הסוערת של האישה מאתגרת אותו וצדדים באישיותו שנדמה כשכבר הושתקו, מתעוררים לחיים חדשים, והקליפה שעטף את עצמו מתחילה להסדק, והוא מתחיל שוב להרגיש.

סיפור אינטימי, פיוטי ונוגע ללב, שכתב מאסטרו הקולנוע האיטלקי אטורה סקולה, בכיכובם של סרג’יו קסטליטו וברניס בז׳ו.

במאי: סרג'יו קסטליטו
שחקנים: סרג'יו קסטליטו, ברניס בז'ו
איטליה-צרפת, 2021. איטלקית וצרפתית בתרגום לעברית. 95 דקות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אם במקרה רכשת את המוצר הזה, בבקשה צור קשר עם ארגון זכויות אדם" – מתוך מכתב שהוברח ממחנה כפייה בסין, תוך סיכון חיים הסרט "מכתב ממא-סאן-ג'יאה", העוסק ברמיסת זכויות האדם בסין – יוקרן בסינמטק תל אביב ב-1.2.2022

 "אם במקרה רכשת את המוצר הזה, בבקשה צור קשר עם ארגון זכויות אדם" – נכתב במכתב שהוברח ממחנה כפייה בסין. הסיפור של המכתב יוצא הדופן, שנכתב תוך סיכון חיים ממשי, מתואר בסרט "מכתב ממא-סאן-ג'יאה", העוסק ברמיסת זכויות האדם בסין. הסרט יוקרן ביום שלישי, 1.2.2022 בסינמטק תל אביב. הוא ילווה בהרצאת מבוא קצרה ולאחריו יתקיים שיח עם הקהל.

"אדוני, אם רכשת במקרה את המוצר הזה, בבקשה ממך שלח את המכתב לארגון זכויות אדם עולמי. אלפי אנשים כאן, הנרדפים בידי המשטר הקומוניסטי בסין, יודו לך ויזכרו אותך לעד". כך נפתח מכתב שהתגלה במתנה שנקנתה בארה"ב.

גילוי המכתב יצר הד תקשורתי בעולם והסיפור המיוחד מובא בסרטו של במאי קנדי. הסרט מציג סיפור נוגע ללב על אומץ לב וגבורה של רבים, הכלואים במחנות עבודה, בתי כלא ומחנות כפייה ברחבי סין, בהם אויגורים, אסירי מצפון ומאמיני הפאלון גונג.

מדובר באסירים הנמקים במחנות עבודה בכפייה, מרביתם ככולם כלואים בגלל שהתריעו על עוולות ורשע, או בגלל שסירבו לוותר על אמונתם. הסרט היה מועמד לאוסקר בשנת 2019 וזכה עד כה ב-12 פרסים בפסטיבלים שונים.

פרומו לסרט: https://youtu.be/CvbJBgPv5uM

הסרט יוקרן בסינמטק תל אביב ביום שלישי ה-1.2.22 בשעה 19:00.

לרכישת כרטיסים - אתר הסינמטק: https://bit.ly/3rmyRdt

או בטלפון: 6876*

 

חדש בבתי הקולנוע - הסרט "פחד" אגדה על זמנית על פחד, קבלה וסובלנות

הסרט "פחד" נציג בולגריה לאוסקר 2022

אחד הלהיטים הגדולים של פסטיבל הסרטים בחיפה

פרס הסרט הטוב ביותר – פסטיבל הלילות השחורים בטאלין, אסטוניה

פרס שושנת הזהב בבולגריה לסרט ולשחקנית הטובים ביותר

ציון לשבח לצילום פסטיבל לוס אנג'לס

פרס חבר השופטים לשחקנית - פסטיבל הבינלאומי של קזאן- רוסיה 

הסרט הטוב ביותר - פסטיבל הקולנוע הבולגרי בפריז

הוזמנתי להקרנה בסינמטק של הסרט הנהדר "פחד", סרט על התמודדות עם דעות קדומות, על הצגת הפליטים ועל מבט אישי אל הפליט כאדם עם רצונות, שאיפות, התמודדות ופחדים, בהחלט אפשר ללמוד רבות על סובלנות וחמלה כלפי האחר ולעצור ולהתבונן דרך הסרט על החיים, על אהבה, חיבור ובדידות, סבטלה גיבורת הסרט היא אישה אמיצה ונחושה, שנאלצת להתמודד לבד עם בעיות היום יום ומרגישה בדידות, היא מאבדת את מקום עבודתה כמורה בכפר השוכן על גבול בולגריה טורקיה. ויום אחד, במהלך ציד ביער, היא נתקלת בבאמבה, פליט אפריקאי המנסה להגר לגרמניה, מפגש שיגרום לשינוי עוצמתי בחייה.

ההחלטה לעזור לו תציב אותה בעימות חזיתי מול הכפר. סיטואציות אבסורדיות, קומיות וטרגיות ישנו את חייה כשהיא שוברת מחסומים של בדידות, צרות-אופקים
וחשש מזרות ומגלה עולם של רגשות מעבר לפחד.

"פחד" מציע מבט רענן על בעיית הפליטים באירופה. הסרט, שצולם בשחור-לבן מהפנט, מטפל בנושא הרלוונטי בשלוב של הומור נוקב וקלילות משועשעת ומעוגן במשחק מצוין.

מצורף לינק לטריילר:  https://www.youtube.com/watch?v=LI-N-sWnFFM

הפקה: אסן ולאדימירוב

תסריט ובימוי: איוואילו חריסטוב Ivaylo Hristov

צילום: אמיל כריסטוב Emil Christov

מוסיקה: קיריל דונצ'ב Kyril Donchex

עריכת סאונד: סבלטוזר גאורגייב

עיצוב: מירה קאלנובה

עריכה: תומה וסארוב

שחקנים:

סווטלנה ינצ'בה, מיכאל פלמינג, איוון סאבוב, סטויאן בוצ'ב

Svetlana yancheva' Michael Fleming , Ivan Savov, Stoyan Bochev

בולגריה 2020, שחור לבן, 100 דקות

בולגרית ואנגלית, תרגום לעברית

החל מ- 18 לנובמבר בסינמטק תל אביב וברחבי הארץ

הפצה בישראל - סרטי נחשון בע"מ

איווליאו חריסטוב

יליד סופיה, בולגריה, 1955. בוגר האקדמיה הלאומית לתיאטרון ואמנות הקולנוע.

שיחק במעל ל - 50 תפקידים בתיאטרון, ומעל ל - 20 תפקידים בקולנוע. ביים 25 מחזות וזכה בפרסים רבים. מלמד משחק באקדמיה הלאומית לתיאטרון ואמנות הקולנוע בסופיה.

כתב את הספר "שחקן בקולנוע" .

אחד המייסדים של פרס התיאטרון הבולגרי אסקר.

ביים שלושה סרטים באורך מלא  וסרט אחד בשיתוף פעולה עם במאי נוסף.

כולם זכו בפרסים רבים בבולגריה ובעולם.

שיחה עם חריסטוב

"תמיד גיליתי עניין באנשים שמצאו את האומץ לעמוד על שלהם ולהגן על השקפתם".

מתוך שיחה עם חריסטוב בפסטיבל טאלין.

ש: הרעיון לתסריט עלה במוחך לאחר שהיית עד לאירוע דרמטי, פליטים שעברו ברכב מסחרי דרך בולגריה ונעצרו ממש לפנייך. איך השפיעה חוויה זו על כתיבת התסריט?

ת: כבר כמה שנים שכמה חברים ואני מבלים את חופשת הקיץ שלנו בכפר ליד הגבול עם טורקיה. ערב אחד, לאחר האירוע שהתרחש עם הפליטים, ישבנו לאכול ארוחת ערב במסעדת המלון וכמובן ששוחחנו על מה שקרה. זו לא הייתה שיחה רצינית, להיפך,  צחקנו על זה. כדרך שיחה בין חברים שכמות הצחוקים בה תלויה בכמות הברנדי שאתם שותים.

גם אני התלוצצתי אבל הרגשתי שמשהו לא נכון. משהו נתקע לי במוח והחזיר אותי כל הזמן אל רכב הפליטים. מה שהתרחש לנגד עיניי נראה כמו לקוח מסרט. כל התמונה התרוצצה במוחי, האור הזוהר מהאספלט על הכביש שהגיע מנצנוץ מכונית המשטרה, אורות הניידות , פתיחת דלת הרכב ובפנים גברים מזיעים, נשים עם בורקה על ראשן, ילדים עם עיניים מבוהלות. ולפתע בין כל השוטים הרצינים הללו, הופיעו פנים מלאות אימה. ואז הבנתי שמה שהטריד את מחשבותיי היה תחושת הבושה. חשתי אשמה מהפחד... הפחד שהרגשתי כשראיתי את הרכב עם הפליטים בתוכו. לא היו שם סימפטיה או רצון לעזור, אלא פחד. כדי להתגבר על הפחד הזה כתבתי את התסריט וכולי תקווה שהסרט יעזור לאנשים אחרים גם כן.

למען האמת, נושא הפליטים הוא ברקע, הוא משמש כסביבה ההכרחית ממנה צומחת העלילה שמעלה את שאלת הניגוד בין היחיד והחברה. תמיד גיליתי עניין באנשים שמצאו את האומץ לעמוד על שלהם ולהגן על השקפתם. לא משנה מה המחיר שהם ישלמו על כך. הגיבורה של הסיפור עוברת שינוי משמעותי, מאישה בודדה ומובטלת , מורה פרובינציאלית, לאישה שמעזה לומר לנציגי השלטון בראש מורם "בהתאם לחוק, המדינה זו אני!"

ש: מה הדעה האישית שלך על משבר ההגירה באירופה? מה צריכה להיות העמדה של בולגריה בנושא? האם אתה חשוב שפחד הוא סרט פוליטי?

ת: מעולם לא האמנתי בבניית גדרות. יתרה מכך, זה מקומם אותי. כולנו זוכרים חומה שחילקה את העולם ל-2 ואז היא נפלה. זה לקח שנים אבל בסוף היא נפלה. אבל החומות בראשם של בני אדם הם הבעיה הגדולה ביותר ולצערי פוליטיקאים מלבים את הפחד הזה. אני שונא תוקפנות ופוליטיקה המכוונת לשנאת זרים. במובן הזה "פחד" הוא סרט פוליטי.

ש: בסוף הסרט אתה מגלם דמות מסתורית שמלווה את סבטלנה ובאמבה במסע שלהם מחוץ לכפר. נראה ששתי הדמויות החיוביות בסרט נזרקות מחוץ לסיפור. האם זו אמירה על בולגריה של היום?

ת: אפשר לומר שההופעה שלי בסרט היא קריצה, בדיחה שלי עם עצמי. אני כתסריטאי שם מכשולים מול הדמויות שלי לאורך כל הסרט ומציב להן מלכודות. מצד שני, אני דואג להם בתקווה שאהבתם תתרחש כאן ועכשיו. אבל בזה נכשלתי ולכן אמרתי להן "נמאס לי, זה עלה לי עד כאן!" ואני מאפשר להם לחפש אחרי האושר שלהם במקום אחר בעולם, במקום יפה יותר וידידותי יותר. אפריקה, אמריקה או אפילו אנטרקטיקה.

ש: האם יש לך חשש איך יוכל הסרט שלך להגיע לקהל במהלך המגפה העולמית?

ת: כמובן, אני חושש מאד. עבורי הקולנוע ממשיך להיות אמנות, לא תעשייה. ואני מאמין שבתי הקולנוע יכולים לייצר את השיח הרציני בין הצופים. בתי קולנוע סגורים הם מראה מאד עצוב, אבל אני אופטימיסט, ועם גילוי החיסון אני אומר הידד למדענים!

ש:האם אתה מפתח סרט חדש? אם כן, במה הוא עוסק?

ת: כמו אנשים רבים בעת הזו, הייתי תקופה ממושכת בבית וישבתי מול המחשב שלי. הצלחתי לכתוב כמה תסריטים... באחד מהם אני בוחן את התפרקות המשפחה והתוצאות של זה. אבל ייקח זמן עד שנצלם את הסרט הזה. בוא נקוה שנהיה בריאים.

 

 

 

 

 

חדש בבתי הקולנוע – התקופה היפה בחיי סרטו של ניקולא בדוס…

הוזמנתי להקרנה חגיגית בסינמטק של הסרט החדש "התקופה היפה בחיי", סרטו של ניקולא בדוס,זוכה שני פרסי סזאר לתסריט , ולשחקנית המשנה,מועמד ל- 11 פרסי סזאר בהם לסרט, במאי, שחקן ושחקניות, מועמד ל- 4 פרסי כדור הבדולח, לסרט לשחקן ולשתי השחקניות הראשיות.

דמיינו שיכולתם לחיות מחדש את היום המאושר בחייכם ?
חייו של ויקטור (דניאל אוטיי) נטענים באנרגיה מחודשת כשמוצע לו לשחזר אירוע מן העבר, על סט קולנועי מושקע ועם צוות שחקנים מיומן.
ויקטור, שנזרק ע״י אשתו מהבית, נענה להצעה ובוחר לחיות מחדש את התקופה היפה בחייו, אותו שבוע בו פגש את אהבת חייו . צפיתי בסרט , צחקתי, נהנתי מהשנינות, וגם מהסצנות המושקעות, ובעיקר מהתובנות שאתה מקבל תוך כדי צפייה, על החיים, על הרגעים המאושרים,

ואיך רגע של משבר יכול להפוך לצמיחה ועלייה, הרבה פעמים אנחנו נכנסים לרוטינה בחיינו, ולא מעריכים את הטוב , ויקטור סבל מקשיים והדחיק הרבה, וכתוצאה מכך נכנס למשבר, ברגע שנכנס ניצוץ העבר הוא נזכר בחיים הקודמים שלו והתחיל לחיות במלוא מובן המילה, ממליצה לצפות בסרט.

סרטו של ניקולא בדוס, בכיכובם של דניאל אוטיי, פאני ארדן, גיום קאנה ודוריה טילייה הוא שיר הלל רב קסם ומבדר במיוחד לאומנות הקולנוע, לחברות ולאהבה .
"אוטיי וארדן נפלאים בקומדיה רומנטית שנונה, סקסית ומקורית. עשייה קולנועית נדירה " The Hollywood Reporter

טריילר https://youtu.be/a7-Lm8luHXY

יוצרים
בימוי ותסריט ניקולא בדוס Nicolas BEDOS
צילום ניקולא בולדוק Nicolas BOLDUC
עריכה אנני דנשה Anny DANCHÉ
פלוראן וסול Florent VASSAULT
מוזיקה מקורית ניקולא בדוס Nicolas BEDOS
אן סופי ורסניאן Anne-Sophie VERSNAEYEN
עיצוב הפקה סטפן רוזנבאו ם Stéphane ROZENBAUM
הפקה פרנסואה קראוס François KRAUS
דני פינו-ולנסיאן Denis PINEAU-VALENCIENNE
שחקנים
ויקטור דניאל אוטיי Daniel AUTEUIL
אנטואן גיום קאנה Guillaume CANET
מרגו דוריה טילייה Doria TILLIER
מריאן פאני ארדן Fanny ARDANT
פייר פייר ארדיטי Pierre ARDITI
פרנסואה דני פודלידה Denis PODALYDÈS
מקסים מיכאל כהן Michaël COHEN
אמילי ז'אן ארנה Jeanne ARÈNES

צרפת 2019 . צרפתית בתרגום לעברית ולאנגלית, 110 דקות .
החל מתאריך 22.7 בסינמטק תל אביב ו בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ .
הפצה בישראל סרטי נחשון ורד קייפ.

קרדיט צילומים: סרטי נחשון ורד קייפ, סינמטק

החל מ-10.10.19 בבתי הקולנוע הסרט "מועדון הנשים השקופות"-(Les Invisibles) סרטו של לואי ז'וליאן פטי...

חדש בקולנוע הסרט הצרפתי המקסים "מועדון הנשים השקופות"-(Les Invisibles) סרטו של לואי ז'וליאן פטי, קומדיה דרמטית, מרגשת, מצחיקה ומעוררת מחשבה שתעלה בבתי הקולנוע ב 10 באוקטובר.

הסרט מביא לצופה את סיפורן של חבורה של עובדות סוציאליות ומטפלות מסורות המחליטות לפעול לאחר שהעירייה החליטה לסגור את בית המחסה לנשים על הקצה, נשים שקופות שאינן מקבלות יחס הולם מהמדינה, נשים שחיות מיום ליום, ועוברות חיים קשים ללא מגורים הולמים, פרנסה וכסף ליום יום, פשוט שורדות את החיים, עם עצב רב בלב, וקושי רב, חיים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להכיר או לחוות ביום יום.

העובדות הסוציאליות והמטפלות המקסימות והאנושיות שרואות את אותן נשים מעבר להיותן שקופות, מחליטות לעשות מעשה אמיץ ולשמור על בית המחסה פתוח,וכדי לעזור לנשים הללו כל האמצעים כשרים, נשות המקצוע המסורות יעשו כל שביכולתן, ינסו להפעיל קשרים, לכופף את האמת וגם לשקר, והכל כדי לסייע לחבורת הנשים המדליקה, עם מגוון סיפורים אנושיים, מפתיעים, מרתקים, מרגשים ומורכבים ולעיתים מצחיקים ומשעשעים.

ממליצה מאוד לקחת פסק זמן , ופשוט לראות את הסרט המרגש הזה, של הבנה שאפשר לעשות שינוי גם במקומות שאבדה בהן התקווה, לכל אחד מגיע משיהו אחד שמאמין בו, ואז השמיים הם הגבול....

הסרט בכיכובן של דבורה לוקומואנה, נעמי לבובסקי, קורין מאסיירו, ואודרי לאמי, וזכה לביקורות נלהבות בצרפת ולהצלחה אדירה עם למעלה ממיליון וחצי צופים, כשהאירועים על המסך התכתבו עם מחאת האפודים הצהובים.

קולנוע חדש

ז'אנר:  קומדיה דרמטית.
הקרנה: בבתי הקולנוע מה 10 באוקטובר.
אורך הסרט: כ- 102 דקות
שפה:  דובר צרפתית, עם כתוביות לעברית ולאנגלית.
קרדיט תמונות באדיבות קולנוע חדש.
לצפייה בטריילר
אודות הסרט
הרעיון לסרט צמח בעקבות סרט דוקומנטרי וספר שכתבה ידידתו של הבמאי קלייר לג'וניי אודות הנשים השקופות השורדות ברחוב. ראיונות ושיחות עם שלל דמויות צבעוניות ומרתקות. אלה סיפורים אנושיים, מפתיעים, מרתקים, מרגשים מורכבים ולעיתים מאד מצחיקים ומשעשעים. הבמאי לואי-ז'וליין פטי, אומר שהוא מצא בהן דמויות קולנועיות וכך נוצר הרצון ליצור יצירה על נשים שבקצה גם הנשים ברחוב וגם העובדות הסוציאליות שלא מקבלות את הבמה הראויה להן.
המטרה של במאי הסרט וכל השותפים היתה להביא את הנשים שבקצה אל מרכז הבמה. לא יותר נשים שקופות. אבל כדי להביא את הסיפור בצורה הנכונה ביותר בחר הבמאי בקומדיה, ולהביא למסך סרט שגם אם הוא עוסק בדמויות המתמודדות עם החיים בדרך לא קלה הוא מלא תקווה, ערבות הדדית. סרט שיגרום לצופים לחבב את הנשים הללו, לחוש אהדה רבה אליהן ולהזדהות, באמצעות רגעים רבים של הומור, צחוק ורגש.
בסרט הוא משלב בין שחקניות מקצועיות ומוכרות בהן אודרי למי, קורין מסרו, נעמי לבובסקי, דבורה לוקומואנה ושרה סוקו, לצד שחקניות לא מקצועיות.
למעלה ממאה וחמישים נשים עשו אודישנים. נשים שהתנסו בחיי הרחוב ועתה הן מצאו חיים חדשים, חלקן במקלטים חלקם שינו את חייהן.
50 נבחרו ומבחנים נוספים נעשו לאלו שהוחלט שישחקו דמויות בולטות יותר. במשך חודשיים שלמים של צילומים הן התחבאו מאחורי דמויות שונות, שמותיהם האמיתיים שונו והן הפכו לאדית פיאף, בריז'יט מקרון, ליידי די, סימוןו וייל ועוד ורסיות על דמויות מוכרות מן החיים ומהתרבות הצרפתית. רק שתי שחקניות מקצועיות היו בין הנשים על הקצה, שהן פיתוח של דמויות מן הסרט הדוקומנטרי.

חדש בקולנוע הסרט "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר

צפיתי בהקרנת בכורה של הסרט המקסים והמרגש "אפשר לנשום בשקט" סרטה של איזולד אוגדוטיר , סרט של מציאות חיים של אישה שנאלצת להתמודד עם קושי כלכלי גדול, ובכל זאת מוצאת מוצא ופתרון כמו שאומרים גם שהכי חשוך בחיים יש איזה פינה קטנה עם ניצוץ אור קטן שמציל אותנו, ומרגש היה לראות את מערכת היחסים שנרקמה בינה לבין אדג'ה פליטה שנמצאת באיסלנד, ופשוט לראות איך הקשר שלהן יוצר נאמנות ואחוה מיוחדת במינה, סרט שמעורר הרבה מחשבה על מצבם של הפליטים גם בארצנו, וגם על הקשיים הכלכליים שאנשים חווים.

כמו איסלנדים רבים, גם לארה מתקשה להתאושש מהמשבר הכלכלי ונאבקת להבטיח חיים יציבים לבנה,

היא מתחילה לעבוד במסוף ביקורת הדרכונים של שדה התעופה המקומי, ביום חורפי אחד, לאחר שהיא מזהה דרכון חשוד, נעצרת פליטה מגינאה-ביסאו בשם אדג'ה.

הימים חולפים והגורל מפגיש ביניהן שוב והשתיים יוצרות קשר חרף הפערים, כאשר לארה ניצבת מול החלטה גורלית, ידידתה החדשה מתגייסת לעזרתה.
בסרטה הארוך הראשון, שוזרת איזולד אוגדוטיר סוגיות גלובליות של הגירה וזכויות אדם לכדי דרמה אנושית ומרגשת, שזיכתה אותה בפרס הבימוי בתחרות הבינלאומית של פסטיבל סאנדנס.
טריילר : https://youtu.be/O_Qyn4Aknkk
זוכה פרס הבימוי בקטגורית דרמה – פסטיבל סאנדאנס
זוכה בפרסים בפסטיבלים של אתונה, גטבורג, המפטונס, פרובינסטון, טרברס סיטי.
הוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים
במאית : איזולד אוגדוטיר Isolde Uggadottir
צילום: איטה זברוניץ- זאי ןIta Zbroniec-Zaj
עיצוב הפקה: מרתה לואיזה מאקוגה Marta luiza Macuga
עריכה: פרדריק ברוס Fredrique Broos
מוסיקה : גיזלי גאלדור Gisili Galdur
הפקה : סוקי מלמקוויסט Suki Malmquist
שחקנים:
לארה:  כריסטין תורה הראלדסדוטיר, Kristin Thora Haraldsdottir
אדיה: באבטידה סאדיו, Babetida Sadjo
אלדר פטריק נוקבי פטורסון Patric nokkvi Petursson
איסלנד/שבדיה/בלגיה 2018. איסלנדית, אנגלית וקריאולית
תרגום לעברית ואנגלית, 102 דקות.
הפצה סרטי נחשון בע"מ
החל מתאריך 25/4/2019  בכל רחבי הארץ
קרדיט צילומים : סרטי נחשון
איזולד אוגדוטיר, היא תסריטאית ובמאית איסלנדית, סיימה לימודי תואר שני בקולנוע, באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. שם  זכתה בפרס הבמאית הטובה ביותר.
הסרטים הקצרים שלה הוקרנו בלמעלה ממאה פסטיבלים וזכו בפרסים רבים. בין הפסטיבלים בהם הוקרנו סרטיה, סאנדאנס, טלרוייד, ופסטיבל במאים חדשים/ סרטים חדשים במוזיאון המומה בניו יורק. היא היתה מועמדת לשלושה פרסי האקדמיה האיסלנדית לקולנוע וזכתה פעמיים בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר.
המגזין סקרין אינטרנשיונל הכתיר אותה : אחת הכוחות העולים הבולטים בקולנוע האיסלנדי.
זהו סרטה העלילתי הארוך הראשון.
הערות הבמאית  
"מצאתי את עצמי נמשכת לספר סיפורים של נשים, על נשים ועל מיעוטים ועל נשים בשוליים ומתוך זה אני מחפשת לצור סרטים שיש בהם סיפור המערב תחושה של ריאליזם סוציאלי. היצירה שלי בסרטים הקצרים עסקה בדמויות נשיות המתמודדות עם שאלות על מיניות "איחוד משפחתי" 2007, אמון  "מאושפזת" 2009, התמכרות "נקייה" 2010, והתמוטטות כלכלית, "רייקיוויק מהפכה" 2012 ,
בסרט הארוך הראשון שלי ידעתי שהגיבורות שלי יתמודדו עם עוני ושעוני יהיה הנושא המרכזי. רק מאוחר יותר הבנתי שאני בוחרת שאחת הדמויות הראשיות, שלי תהיה פליטה מגיניאה ביסו. 
כשפיתחתי את הדמות של האישה האיסלנדית התחלתי במקביל להתנדב בשנת 2012 בצלב האדום. שם פגשתי אישה מאוגנדה שלא רק שהתמודדה עם בעיות כלכליות היה עליה גם להיאבק עם המערכת כדי לקבל מקלט מדיני באיסלנד על רקע המיניות שלה. הפכנו במהרה לחברות. ההכרות איתה  אפשרה לי מבט לעומק למאבק שלה ולקשיים שהתמודדה איתם.. מצאתי את עצמי נסחפת ומוטרדת מן הסיפור שלה ומה שלמדתי בסופו של דבר הביא אותי למסקנה שאני חייבת להביא את החוויות שלה למסך.
המטרה שלי היתה לחבר בין שתי נשים שונות לגמרי. האחת אישה איסלנדית, אמא המתמודדת עם עוני והשנייה - פליטה שנתקעה באיסלנד בדרכה לקנדה. מאחר שזה מרגש אותי ומלהיב אותי לנסות למצוא את הדרך שבה הן יכולות ומצליחות להשפיע האחת על חיי השנייה. האתגר היה למצוא סיפור שמשרת את שתי הדמויות. ובאותה הזדמנות לשפוך אור על מצבם של מבקשי המקלט באיסלנד. שבמרבית המקרים הגיעו לשם בדרכם למקום אחר. בחיפוש אחרי חיים חדשים טובים ובטוחים יותר.
כשהתסריט החל לקבל צורה ביליתי זמן רב בקרב מבקשי המקלט במקום בו הם התגוררו. תחושה של חיים חסרי תכלית, ושל ייאוש גדול הציפה אותי וככל שהייתי מעורבת יותר הרגשתי שהסרט חייב לתת תקווה בסופו של דבר.
ב 2016 הצלחנו לגייס את התקציב ולהיכנס להפקה. צילמנו באותה עיר בה ערכתי את התחקיר ושכרתי שחקנים שהם בעצמם התמודדו עם בקשת המקלט וכל הקשיים הנלווים אליה. הם הכירו וחשו את הסיפור בצורה הטובה ביותר.
אני חבה תודה גדולה לשחקנים הראשיים שלי שלא פעם הפליאו אותי. והיו לנו גם שחקנים חובבים, חיות, ילדים והרבה שפות על הסט. ומגוון רחב של סוגי מזג אויר. לעיתים עבודת הבימוי היתה סיוט נוראי ולעיתים מענגת מאד. הרגשתי ברת מזל. אבל גם עם תחושה גדולה של אחריות. הדברים היו צריכים להיות מדויקים, נכונים, אמיתיים, כנים וישרים".
                                                                                                                                    איזולד

חדש בקולנוע זוכה ארבעה פרסים בפסטיבל קאן הסרט "הנערה" בהשראת סיפור אמיתי...

הסרט החדש "הנערה" הותיר בי הרבה מחשבות, על התמודדות בחיים, על השונה, כמה סבל עובר אדם שאינו תואם את ציפיות החברה, הסרט מספר על לארה  נערה נחושה עם מטרה מאוד ברורה, להפוך לבלרינה מקצועית, והיא מוכנה לעשות הכל כדי להצליח גם אם יש קשיים רבים בדרך שלה שאינה דרך של נערה רגילה.

בתמיכת אביה שהינו אדם מיוחד במינו ואב חד הורי לשני ילדיו, היא מתחילה ללמוד בבית ספר יוקרתי למחול ומתמסרת כל כולה למסע המפרך, תסכולי גיל ההתבגרות וחוסר הסבלנות האופייניים, הולכים וגוברים ככל שהיא נאבקת באתגרים הבלתי אפשריים שגוזר הבלט הקלאסי על גופה של מי שנולדה כבן זכר,

כן מה ששמעתם נערה בגוף של נער שכל חלומה להיות אישה לכל דבר, ויש הרבה מהמורות וקשיים בדרך, והאמת היא ממש ראויה להערצה, שאינה נכנעת ואינה מוותרת לעצמה ועוברת סבל כפול ומכופל בדרכה להיות בלרינה, ממליצה לכל אדם לראות את הסרט ולהבין כמה קשיים עוברים טרנסג'נדרים במהלך חייהם, מאוד קשה ללארה שנולדה כבן זכר ומרגישה כל חייה שהיא אישה שכלואה בגוף של גבר,

יצאתי למסע עם לארה בדרכה להפוך לבלרינה ומאוד הערכתי והערצתי אותה על הדרך, שאפו...

הרקע לסרט
בהשראת סיפור חייה של הרקדנית הטרנסג'נדרית הבלגית נורה מונסקור. מאמר שקרא לוקאס דונט על סיפורה הוביל לקשר הדוק וחבורת אמיצה בין השניים. מתוך היכרותם נתנה נורה אמון מלא בדונט, שיספר את סיפורה תוך נאמנות לאמת שלה.
לצפייה בטריילר: http://https://youtu.be/VCLC2vbWCsg
זוכה ארבעה פרסים בפסטיבל קאן
מצלמת הזהב לסרט הביכורים הטוב ביותר.
פרס לומייר מטעם תא העיתונות הזרה בצרפת לסרט הפרנקופוני.
פרס המשחק בתחרות Un Certain Regard.
פרס הביקורת (Fipresci) לסרט הטוב ביותר Un Certain Regard.
פרס האקדמיה האירופאית לתגלית השנה.
מועמד לגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר
זוכה 4 פרסי האקדמיה הבלגית לקולנוע – המגריט
בהם לסרט הפלמי הטוב ביותר, לשחקן ראשי ושחקן משנה ולתסריט. .
מועמד לפרס הסזאר לסרט הזר הטוב ביותר.
 מועמד לפרסי האקדמיה האירופאית לסרט ולשחקן הטובים ביותר.
פרס סרט הביכורים הטוב ביותר בתחרות לסרטי ביכורים בפסטיבל לונדון.
פרס הסרט הטוב ביותר - פסטיבל סאן סבסטיאן.
פרס הסרט האירופאי הטוב ביותר - פסטיבל סאן סבסטיאן.
פרס המשחק - פסטיבל שטוקהולם.
פרס הסרט הטוב ביותר - פסטיבל ציריך.
פרס המשחק - בחירת המבקרים של ניו מקסיקו.
פרס המשחק בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של אודסה
מועמד לפרס האקדמיה הספרדית לסרט האירופאי הטוב ביותר.
יוצרים:
בימוי ותסריט:               לוקאס דונט  Lukas  Dhont
תסריטאי שותף:            אנג'לו דייסנס  Angelo Tijssens
צילום:                           פרנק ואן דר אדן  Frank van den Eeden
עריכה:                          אלאן דהסובאג'  Alain Dessauvage
כוריאוגרפיה:                 סידי לרבי שרקוואי  Sidi Larbi Cherkaoui
עיצוב אמנותי:               פיליפ ברטין  Philippe Bertin
עיצוב תלבושות:            קתרין ואן ברה  Catherine Van Bree
מוזיקה:                        ולנטין חג'ג'  Valentin Hadjadj
הפקה:                          דירק אימפנס  Dirk Impens
שחקנים:
לארה:                           ויקטור פולסטר  Victor Polster
מתיאס:                         אריה וורטהאלטר  Arieh Worthalter
מילו:                             אוליבייה בודר Olivier  Bodart
לואיס:                           טיימן גוברץ  Tijmen Govarets
ד"ר נארט:                     קתלין דיימן Katelijne Damen
ד"ר פסקל:                    ולנטין דהננס  Valentijn Dhaenens
כריסטין:                        מגלי אללי  Magali Elali
בלגיה 2018, 104 דקות. צרפתית ופלמית, תרגום לעברית ולאנגלית.
החל מ - 14/3 בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ, בהפצת סרטי נחשון.
במאי הסרט לוקאס דונט על הרקע לכתיבת התסריט
"במהלך ילדותי, רצה אבי שאהיה נער צופים. מדי שבועיים הוא היה לוקח את אחי ואותי ומוריד אותנו במקום בו היינו עושים פעילות עם ילדים אחרים: משחקים בבוץ, קמפינג.
שנינו שנאנו זאת והעדפנו לשיר, לשחק ולרקוד. הרגשנו שכך אנחנו מבטאים את עצמו בצורה הכי נכונה. עם הזמן, הרבה אחר כך, גילינו שהדברים הללו נחשבו  "דברים של בנות". עלתה בי המחשבה, איך ייתכן שבתור בן זה מה שאני אוהב? לבסוף, מפני שלא רציתי שילעגו לי הפסקתי לעשות את זה.
שנים רבות אחר כך, כשהתחלתי את לימודי הקולנוע, קראתי מאמר בעיתון על נערה צעירה. היא נולדה בגוף של נער, אבל היתה משוכנעת שהיא בעצם נערה על אף שהמבנה הביולוגי לא תאם את ההרגשתה. ההערצה שלי כלפיה הייתה מיידית. מיד גיליתי את התשוקה שלי להראות דמות כזו, מלאה בלהט, צעירה אמיצה שאתגרה את החברה שבה מין ומגדר קשורים בקשר הדוק.
וכך החלה העבודה על "נערה", מתוך הרצון שלי לומר איזשהו דבר על איך אנחנו מתייחסים למגדר, לנשיות מול גבריות, אבל בעיקר על המאבק הפנימי של גיבורה צעירה שמעמידה את הגוף שלה בסיכון כדי להפוך לאדם שהיא רוצה להיות. מה שתפס אותי זה הרצון החזק שלה להגיע אל האני העצמי שלה בגיל 15, תהליך שאצל אחרים נמשך לאורך חיים שלמים."
אודות הבמאי לוקאס דונט
נולד בגנט, בלגיה בשנת 1991. סיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות KASK  בגנט. סרטיו הקצרים "גופות אבודים" ו"אין סוף" זכו בפרסים רבים. סרטו "אין סוף" אף הגיע לתחרות האוסקר ב- 2015. במהלך לימודיו הוא התרכז בסרטים עלילתיים אבל גם בדוקומנטריים. ב2016 הוא קיבל תמיכה מסינפונדסיון בפסטיבל קאן כדי לפתח את סרטו העלילתי "נערה". הסרט כולל אלמנטים אותם חקר בעבר כמו מחול, מעברים אישיים ושאלות של זהות. דונט עבד עם הכוריאוגרף יאן מרטנס, איתו הוא חתום על מופע הנקרא "האנשים הפשוטים".
אודות השחקנים
ויקטור פולסטר – לארה
לאודישנים לתפקיד של לארה הגיעו מעל לחמש מאות מתמודדים ומתמודדות, בנים, בנות וטרנסג'נדר בגילאי 14-17, אבל לא נמצא השחקן או השחקנית שיוכלו גם לשחק וגם לרקוד. אז החליט הבמאי לעשות את האודישנים לרקדנים ולרקדניות, וכך נמצא ויקטור פולסטר שלוהק לתפקיד הראשי.
פולסטר נולד ב - 2002 בבריסל, לאחר מספר קורסים למשחק בגיל מאד צעיר החליט ללמוד בלט קלאסי והצטרף לבית הספר המלכותי באנוור. לאחר שהופיע בקליפ של Vegas קיבל הצעות מהבלט הואלוני ומבית האופנה דיור וזכה במספר תחרויות בלט. זו הופעת הבכורה שלו בקולנוע.
אריה וורטהאלטר – אביה של לארה
עם סיום לימודיו באקדמיה לתיאטרון החל לעבוד בתיאטרון. לאחר שעבד תחת בימויים של כמה מגדולי במאי התיאטרון בבלגיה, החל להופיע בקולנוע. הופיע בסרטיו של הבמאי הבריטי ג'יימס ווטקינס "חטופה" ו"יום הבסטיליה", בביוגרפיה על מארי קירי, ובסרטים בלגיים, צרפתיים ובינלאומיים רבים. שולט בצרפתית, פלמית אנגלית וגם דובר עברית.
סידי לארבי שרקאווי - כוריאוגרפיה
את הכוריאוגרפיה בסרט יצר הכוריאוגרף והרקדן הבלגי. יליד אנטוורפן, אמו פלמית ואביו ממוצא מרוקאי. למד בבית הספר למחול ולתנועה של אנה תרזה דה קרסמקר, מי שמחשבת לכוריאוגרפית הבלגית המובילה ומנהיגה את להקת המחול Rosas. שרקאווי החל כרקדן ג'אז והיפ הופ וגם הציג יצירות משלו. הוא יצא את הכוריאוגרפיה למחזות זמר ולמופעים וגם ליצירות מחול ברמה הגבוהה ביותר. שיתף פעולה עם להקות המחול הנחשבות בעולם כמו אקרם חאן ולהקות נוספות. כיום נחשב שרקאווי לאחד היוצרים הבלגיים החשובים בעולם ומשנת 2015 מנהל אמנותית את הבלט הפלמי המלכותי. הופיע בארץ כרקדן בבלטc de la b  ביצירתו של אלן פלטאל "משהו קטן על באך". בלהקה פלמית זו גם קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו ליצור. בארץ הוצגו שני מופעים בלתי נשכחים שלו כיוצר: "סוטרה" ו"טזוקה". 

כל מה שתרצה סרטו של פרנצ׳סקו ברוני

צפיתי אתמול בסינמטק בהקרנה של הסרט האיטלקי הנפלא "כל מה שתרצה", סרטו של פרנצ׳סקו ברוני,


זהו אחד מהסרטים שאני אזכור לזמן רב, סרט שמשאיר את חותמו אצל הצופה, סרט חכם,מבריק ובעיקר אנושי, ג'ורג'ו הוא משורר נשכח החי לבדו ברומא, אלסנדרו צעיר ממנו בששה עשורים ומבלה את ימיו בבטלה בחברת חבריו הפרחחים.


השניים, הבאים משני קצוות שונים שיתכן ולא היו נפגשים לעולם, מקבלים הזדמנות להתחלה חדשה, כאשר אלסנדרו מתבקש ללוות את המשורר בטיוליו אחר הצהריים, לאט לאט מוצא ג'ורג'ו את המפתח לליבו של הצעיר, קסם הנעורים מעורר את זכרונות העבר...


וההרפתקה לא מאחרת לבוא.


אהבתי לראות את הדרך שאלסנדרו עשה, גורג'ו המשורר הצליח להגיע אליו ולגעת לו בלב, ומבחור שמעביר את חייו בבטלה ותסכול הוא התחיל לראות את החיים בצורה שונה, צפיתי והתמוגגתי מהשיח בינהם, מהמשחק המצויין של ג'ורג'ו הקשיש שהעלה אצלי הרבה חיוכים, וגם אני התרשמתי מחוכמתו ולקחתי אליי את מילותיו, צריך פשוט לצפות בסרט כדי להבין, כמה הסרט חשוב לכל אדם, ולהנות מרגעים נפלאים במהלכו, אני ממש אהבתי וממליצה מאוד מאוד על הסרט, "כל מה שתרצה", סרט פשוט כובש.
פרנצ׳סקו ברוני הותיק חתום על כמה מהתסריטים של פאולו וירזי (ביניהם ״הון אנושי״ המצוין). כאן, בסרטו השלישי והכובש כבמאי, הוא מצליח להתבונן בפערי הדורות מבלי להיכשל בקלישאות ומציע מבט אנושי וחם על האופן שבו העבר עדיין נוכח בהווה של איטליה.
"יצירה מקרבת לבבות ומרגשת, מלאת חיבה,
הומור והפתעות על הצעירים של ימינו והסבים שלהם"
Cineuropa
לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/QTdjaLN9ldw
איטליה 2017 , 106 דקות איטלקית תרגום לעברית ואנגלית
הפצה בישראל סרטי נחשון
החל מתאריך 16 באוגוסט בבתי הקולנוע בכל רחבי הארץ.
היוצרים:
רעיון, תסריט ובימוי: פרנצ'סקו ברוני                  Francesco Bruni
צילום: ארנלדו קטינארי                                        Arnaldo Catinari
הפקה: בפה קסצ'טו                                                Beppe Caschetto
עיצוב הפקה: רוברטו דה אנגליס                          Roberto De Angelis
מוסיקה: קרלו וירזי                                                                Carlo Virzì
עריכה: צ'צ'ילה זאנוזו                                           Cecilia Zanuso
שחקנים:
ג'ורג'יו: ג'וליאנו מונטאלדו                                    Giuliano Montaldo
אלסנדרו: אנדראה קרפנזנו                                    Andrea Carpenzano
ריקרדו: ארטורו ברוני                                           Arturo Bruni
טומי: פרופיציו עמנואלה                                        Propizio Emanuele
קלאודיה: דונטלה פינוקריו                                    Donatella Finocchiaro
לאורה: רפאלה לברוני                                           Raffaella Lebboroni
על הסרט:
הרעיון לסרטו השלישי באורך מלא של התסריטאי עטור הפרסים פרנצ'סקו ברוני עלה בעקבות הטיפול באביו והעיסוק בזכרון ושכחה, מעבר לכך זו הפקה מאד משפחתית, בתפקיד אחד הנערים מופיע בנו, זמר הראפ האיטלקי ארטורו ברוני, שכבר שיתף פעולה עם אביו. גם אמו של ארטורו ורעייתו של פרנצ'סקו, רפאלה לברוני, מופיעה בסרט באחד התפקידים. ברוני מרבה לשתף פעולה עם הבמאי פאולו וירזי וכתב עמו את התסריט המצוין לסרט "הון אנושי". את המוסיקה לסרט כתב קרלו וירזי, אחיו של פאולו והמלחין של סרטיו.
אודות הבמאי פרנצ'סקו ברוני
יליד רומא, גדל בליבורנו והחל את הקריירה שלו בשנת 1991 כתסריטאי שותף בשורה של סרטים. היה שותף לכתיבת 43 תסריטים, בהם הסרט "הון אנושי" של פאולו וירזי עליו זכה בפרס דויד דונטלו. עם פאולו וירזי שיתף פעולה בשורה ארוכה של סרטים נוספים.
בין היתר עבד גם עם ספייק לי, עמו כתב את התסריט לסרט "הנס של סנטה אנה".
ברוני כתב סדרות רבות לטלוויזיה בהם המפקח מונטאלבנו והמפקח לוקה קוולי ואת סרט הטלוויזיה "תעלת החופש".
סרטו הראשון כבמאי הוצג בפסטיבל ונציה 2011 וזיכה אותו בפרס הראשון לסרט עלילתי. בהמשך זכה גם בשני הפרסים החשובים באיטליה לסרט ביכורים פרס דויד דונטלו (האקדמיה האיטלקית) ופרס נוסרטו דאג'נטו (איגוד המבקרים).
ברוני מרצה בבית הספר הגבוה לקולנוע ברומא. ב-2012 נבחר לכהן כיו"ר חבר השופטים של פסטיבל הקולנוע ברומא. בשנת 2013 הוא נבחר לעמוד בראש האיגוד הראשי של התסריטאים באיטליה הנקרא 100 סופרים.
אודות השחקן ג'וליו מונטאלדו:
שחקן, במאי יוצר ואיש קולנוע בן 88.
בגיל 20 הבמאי קרלו ליצאני ליהק אותו לסרט "אכטונג, בנדיטי!". הוא עבר לרומא ושיחק בקולנוע ובתיאטרון. והפך לעוזר במאי ליוצרים כמו סרג'יו לאונה, גי'לו פונטקורבו, פרנצ'סקו רוסי ועוד. בשנת 1960 ביים את סרטו הראשון על הפרטיזנים באיטליה. הסרט השתתף בפסטיבל ונציה בשנת 1961. סרטו השני משנת 1964 זיכה אותו בפרס בפסטיבל ברלין. באותה  שנה היה במאי הצוות השני בסרט המופת של פונטקורבו "הקרב על אלג'יר".
הוא ביים כמה סרטים איטלקיים בולטים בהם הסרט "סאקו וונצ'טי", שזיכה את אחד משחקניו בפרס המשחק בפסטיבל קאן בשנת 1971 וממנו לקוח שירה המפורסם של ג'ון באז "הבלדה על סאקו וונצ'י" שכתב אניו מוריקונה. בשנת 1980 יצר סדרת טלוויזיה על מסעותיו של מרקו פולו שצולמה גם בישראל, הוקרנה ב- 76 מדינות וזכתה בשלל פרסים.
בין השחקנים הבינלאומיים עמם עבד היו ברט לנקסטר, פיליפ נוארה, ג'נט לי, ניקולס קייג', ג'ון קסווטס, פיטר פאלק, שרלוט רמפלינג ועוד רבים. הוא הרבה לעבוד עם המלחין אניו מוריקונה, ועם הצלם ויטוריו סטורארו.
הוא הרבה לביים אופרות וסרטי פרסומת, בין השנים 1999 עד 2004 כיהן בתפקיד נשיא חברת ראי סינמה, באותו פרק זמן הסרטים שהפיק הפכו ללהיטים גדולים והוא זכה לפרסים ברחבי העולם ולקרדיט לצמיחתו של דור חדש של יוצרים איטלקיים. 
סרטו האחרון כבמאי "התעשיין" צולם ב- 2011 כשהוא כבר 80 וגם הוא זכה בשלל פרסים.
רעייתו ורה פסקרלו היא שחקנית ועוזרת במאי המופיעה גם היא בסרט "כל מה שתרצה". בתם היא מעצבת תלבושות שאחראית בין היתר על עיצוב הבגדים בסדרה "קסם נעורים".
לצידו של ג׳וליו מונטאלדו מככב אנדראה קרפנזנו, בן 23, בהופעת בכורה כובשת שכבר סימנה אותו כאחד הכוכבים העולים של הקולנוע האיטלקי ומצטלם בימים אלה  בתפקיד הראשי בסרט il campione  לצידו של כוכב הקולנוע האיטלקי סטפנו אקורסי.
קרדיט תמונות: סרטי נחשון

סרט חדש בבתי הקולנוע "לאמץ אלמן" סרטו של פרנסואה דזאניה...

הוזמנתי לסינמטק בתל אביב, כדי לצפות בקומדיה הצרפתית "לאמץ אלמן", הוברט ז'אקין התאלמן לאחרונה וגר לבד בדירתו הענקית. יום אחד, בעקבות רצף של אי הבנות הוא מוצא את עצמו מציע חדר למנואלה, סטודנטית הרפתקנית ותוססת המחפשת דירת שותפים.

היא אפילו מצליחה לשכנע אותו לחפש עוד דיירים: מריון, אחות ביישנית ופול-ז'ראר, עורך דין גרוש טרי, שנה ייחודית ומלאת הפתעות מחכה למשפחה הלא צפויה הזו וכך הוברט סוף סוף מוצא מחדש את האושר!

ממש אהבתי את הסרט "לאמץ אלמן", קומדיה מצחיקה אבל עם המון מוסר השכל, סרט שאתה צופה בו ופשוט נהנה מכל רגע, ריחמתי על הוברט על חייו כאלמן בודד, אהבתי את השינוי שהוא עבר ואת השמחה והקלילות שהכניס לחייו  עם כניסתה של מנואלה לחייו,

למרות שהיו רגעים שאינם צפויים אך כל כך מצחיקים, כך שהרגעים הללו נותנים הרבה חומר למחשבה לכל אחד, ומסקנה שהכנסת קלילות וזרימה יכולה להביא הרבה הפתעות טובות והרבה כיף לחיים,

"קומדיה גדושה בכל טוב, חסד וקלילות"
 L'express
יוצרים:
בימוי: פרנסואה דזאניה François Desagnat
תסריט: פרנסואה דזאניה François Desagnat, ז'רום קורקו Jérôme Corcos,
קתרין דיאמאן Catherine Diament, רומן פרוטה Romain Protat
בעקבות רעיון של ז'רום קורקו Jérôme Corcos ורישאר פזה Richard Pezet.  
צילום: וינסנט גאלו Vincent Gallot
עריכה: ביאטריס הרמיני Beatrice Herminie
מוזיקה מקורית: פביאן כאהן Fabien Cahen
הפקה: של ז'רום קורקו Jérôme Corcos ואנטואן פזה Antoine Pezet
שחקנים:
הוברט: אנדרה דוסולייה André Dussollier,
מנואלה: ברנג'ר קרייף Bérengère Krief,
פול ז'ראר: ארנו דוקרה Arnaud Ducret,
מריון: ז'וליה פייאטון Julia Piaton
לצפייה בטריילר:
https://youtu.be/2edutdUJvbo
קומדיה, 97 דקות
צרפתית, תרגום לעברית ואנגלית
החל מתאריך 7 ביוני 2018 בבתי הקולנוע הנבחרים ברחבי הארץ
הפצה בישראל עדן סינמה
ראיון עם הבמאי פרנסואה דזאניה:
ש: איך נוצר הפרויקט?
ת: בהתחלה פנו אלי כדי לביים סרט אחר שהופק על ידי אותה חברה. קראתי את התסריט, והוא נראה לי מאד מעניין. התחלנו לדבר, ואז מנהל החברה אמר לי אנחנו רוצים לדבר איתך גם על דבר נוסף. מדובר היה ברעיון של רישאר פזה שליווה אותי בראשית דרכי. הוא הציג בפני את התקציר שמבוסס על רעיון של ז'רום קורקו והוזכר שמו של השחקן אנדרה דוסולייה לתפקיד הראשי. טוב, קשה לסרב כשמדובר בשחקן הזה. זו הזדמנות נדירה לעובד עם שחקן כזה. הועלתה גם האפשרות של ברנג'ר קרייף שהכרתי כבר קודם, ומאד רציתי לעבוד איתה. כך שעם הרעיון והצוות זה נראה רעיון נהדר לעשות את הסרט. נתתי את הסכמתי, ותהליך הכתיבה החל.
ש:  מה עניין אותך במיוחד בתסריט?
ת: התחושה שלי היתה מאד חיובית. הבנתי שיש כאן אפשרות לספר סיפור מעניין ושונה. בתחילה הוצג לי הרעיון של חיבור בין אלמן שנמצא בנקודה מאד לא מאושרת בחייו וסטודנטית צעירה שמנסה לפתור את הבלגן בחייה. זה היה הבסיס אני ראיתי בכך סיפרו על גבר שמעולם לא היה לו ילד והנה הוא הופך לאב. זה נראה לי מאוד משעשע לבנות חיי משפחה מלאים בתוך שנה. אני מאד נמשך לסיפורים על יחסים במשפחות. ביימתי את השחקנים כאליו הם משחקים את האב הבת שלו או אחיה ואחותה.
ש: האם עשית שינויים בתסריט?
ת: מיד כשקראתי את הגרסה הראשונה, היו לי הערות והבאתי רעיונות משלי. דנתי בהם עם התסריטאית קתרין דיאמאן, וחשבנו יחד. המטרה היתה לכתוב את התסריט שאני ארצה לצלם. אז הייתי מעורב בכל תהליך הכתיבה. בסופו של דבר, דרך אותן שיחות הצלחנו להתגבר על כל מיני קשיים. התסריט שופר ובעקבות העבודה המשותפת והחברית בין כל הכותבים.
ש: על אף שזו קומדיה הסרט עוסק בנושאים רציניים, כמו בעיות מגורים ועוד.
ת: אני אוהב לגעת בנושאים רציניים בדרך קומית. אני חשוב שזו העוצמה של הקומדיות הבריטיות, כמו "ללכת עד הסוף" או סרטים של ריצ'רד קרטיס. אני לא אוהב סרטים שרק באים לספר איזה סיפור חברתי או רוצים לדון במקרה של אי צדק וזהו זה. לדעתי הנושאים לא חייבים להשתלט על הסרט הם רק מעניקים לו את התמיכה הריאליסטית.
ש: ספר לי על הבחירה בדירה.
ת: חשבנו אם נצלם בדירה קיימת או לא. המקום הזה הוא מרכזי מאוד מבחינת העלילה וההתרחשות. היה חשוב שנרגיש שמיד שאנחנו בדירה בבניין שתוכנן על ידי האדריכל האוסמן, בבניין גדול, וביקשנו מן המעצב לעצב אותה כך. התפאורה היתה חייבת להיות דמות בפני עצמה. דרך הצל שמשאירה אשתו של הוברט. היה גם חשוב למלא את החדרים של הדירה הגדולה הזו של הזוג הזה חשוך הילדים. חדר העבודה של אשתו של הוברט הפך לחדר של מריון, המשרד של הוברט הפך לחדר של פי. ג'יי. והסרט מביא את החששות של הוברט מהשינויים שיביאו השותפים החדשים שלו.
ש: מה היו הבחירות שלך בבימוי?
ת: זה הסרט השני שאני עושה לבדי. רציתי לתת זיהוי לסרט, אבל חלק גדול מכל התוכניות הגרנדיוזיות שלי לתת לו את הזיהוי המיוחד נשרו בשלב העריכה. לבסוף נשאר הדבר החשוב ומה שרצינו בעצם לומר. צילמנו הרבה לונג שוטים שעוזרות לצופה לעקוב אחרי הדמויות ולהיות עמן הכי קרובים שניתן, והשתמשנו בכל פינה של הדירה.
ש: מה לגבי המוסיקה בסרט? איך בחרת אותה?
ת: זו הפעם הראשונה שאני משתף פעולה עם פביאן כאהן. היה לי ברור מאד מה אני רוצה בפסקול מוסיקה ברוח של רוב סימונסן, מלחין אמריקאי צעיר שכתב לאחרונה לסרטים רבים. ואמרתי לעצמי "זה הצבע של המוסיקה שאני רוצה לסרט הזה", מאד מינימליסטי, קצת לכיוון פולק, תערובת של פסנתר וגיטרה. קיבלתי כל מיני הצעות ממוסיקאים שונים שהכרתי וגם כאלה שלא ואז גילתי את המוסיקה של  פביאן. שמעתי שני קטעים שממש התאימו לי נפגשנו וגיליתי שאנחנו בני אותו גיל וחולקים אותם רעיונות. מאד מהר יצאנו להרפתקה ביחד. פביאן החל לעבוד על הנושאים המוסיקליים לפני הצילומים. ואז ביקשתי ממנו שימתין, וימשיך לאחר שיראה את חומרים שצילמנו. כשחזרנו לעבוד נוכחתי שהיו קטעים של פביאן שכבר התאימו בדיוק למה שרציתי, ולשאר הקטעים עשינו התאמות קלות.
ראיון עם השחקן אנדרה דוסולייה
ש: איך הגעת לפרויקט?
ת: התפקיד הוצע לי בתחילה על יד המפיק, הוא יצר איתי קשר עוד לפני שהתסריט נכתב. ואני שמח שזה יצא לפועל. עבר הרבה זמן שיצא לי לשחק בסגנון שאני אוהב מאז שהתחלתי את הקריירה בקומדיה. הופעתי בהרבה סרטים בהם היתה אווירה מוזרה, מותחנים, דרמות, אבל התגעגעתי לקומדיה. זה גם תמיד נחמד לעבוד עם במאים צעירים, ובמיוחד בנושא שנוגע להרבה אנשים, כמו הבדידות. גם השחקנים הנוספים הם כאלה שרציתי לעבוד איתם, והיה מאד נעים איתם למרות הבדלי הדורות.
ש: איך אתה מתאר את הדמות של הוברט?
ת: הוא אלמן זקן ונרגן שנפגש בסצינה הראשונה עם עולם שהוא לא מכיר וגם לא רוצה להכיר ואפילו לא יכול לדמיין לעצמו, אבל מאפשר לו בסופו של דבר להכניס שמחה לחיים שלו.
קרדיט צילומים:עדן סינמה.

הפרעה בקצב בלב סרטו של בוריס חלבניקוב החל מ-11.1.18 בבתי הקולנוע....

הוזמנתי לסינמטק בתל אביב כדי לצפות בסרט החדש "הפרעה בקצב הלב" של בוריס חלבניקוב, גיבור הסרט הינו אולג פרמדיק צעיר ומוכשר,

אשתו קטיה עובדת כאחות בחדר מיון בבית החולים וחיי שניהם נסובים סביב החולים, קטיה אוהבת את אולג אבל נמאס לה שהוא מתעניין יותר בחולים מאשר בה והיא מבקשת ממנו גט, בעיקר מזה שהיא מרגישה שהיא מוזנחת בקשר ואולג מאוד מרוכז בעצמו ובעבודתו.

כאשר מגיע מנהל חדש ונוקשה ליחידת הפרמדיקים וקובע חוקים חדשים בעבודה, הלחץ מתחיל לתת את אותותיו עם כל הפרמדיקים אבל את אולג החוקים החדשים לא מעניינים, והוא יעשה הכל כדי להציל את החולים שלו, מה שמביא אותו לעימות עם הבוס החדש, המשבר בעבודה מתנגש עם המשבר האישי איתו הוא מתמודד, בין הטיפול בחולים, השינויים במערכת הבריאות וכמויות האלכוהול שאולג שותה, על אולג וקטיה למצוא דרך חדשה אחד אל השני.

סרט מקסים ביותר שנותן מראה מרתק על פרמדיק אחד שעוזר לחולים בכל דרך גם אם לעיתים זה עולה לו ביוקר, בסרט רואים את מצבם של החולים, את הצד השני שמטפל בהם, מציאות ברוסיה של חדש מול ישן, של חספוס מול עדינות, עבודה קשה שלוקחת הרבה אנרגיות גם גופניות וגם נפשיות, סרט שנוגע בלב של הצופה, צחקתי, התרגשתי, ובעיקר נהניתי מכל דקה, ולא הרגשתי איך עבר הזמן.

לצפייה בטריילר עם כתוביות לעברית:
https://youtu.be/cTZvPQIIqeA

הסרט "הפרעה בקצב הלב סרטו של בוריס חלבניקוב,

זוכה הפרס הראשי בתחרות "כרמל" בפסטיבל הסרטים חיפה 2017

זוכה פרס השחקן בפסטיבל קרלובי וארי

זוכה פרס השחקן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בשיקגו

זוכה פרס חבר השופטים בתחרות אסיה פסיפיק

זוכה שלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסאחלין,לסרט, לשחקן ופרס חביב הקהל

זוכה פרס השחקן בפסטיבל הקולנוע הרוסי בסוצ'י

יוצרים

בימוי:    בוריס חלבניקוב             

תסריט: נטליה משכנינובה         
ובוריס חלבניקוב                                    

צילום: אלישר חמידחודזאב         

עריכה: איוואן לבדב                                             
ויוליה בטלובה                           

עיצוב: אולגה חלבנוקובה                       

הפקה: סרגיי סליינוב                  

שחקנים

אולג:     אלכסנדר יטשנקו                      

קטיה:    אירינה גורבצ'בה                                       

ניקולאי שרייבר                                        

סרגיי נסדקין

רוסיה, פינלנד, גרמניה 2017, 116 דקות.
הסרט דובר רוסית עם כתוביות לעברית ולאנגלית.

הפצה בישראל קולנוע חדש,
החל מתאריך 11 לינואר בסינמטק תל אביב, בקולנוע כוכב רמת השרון ובבתי הקולנוע הנבחרים ברחבי הארץ.

הערות הבמאי בוריס חלבניקוב

בימינו האדם נעשה מעורב הרבה יותר בחיים הציבוריים, ולהביע עמדה בנושאים כמו: פוליטיקה, אקולוגיה, נדבנות, פוטין, אופוזיציה, אוקראינה, טראמפ, משבר כזה או אחר בעולם. אנשים רבים במהלך היום יושבים מול הרשתות החברתיות מנסים למצוא הגיון כל שהוא במה שמתרחש בעולם היום ולמצוא תשובות לשאלות שהועלו.

מרוב עומס האינפורמציה האנשים מתחלקים לאטומים קטנים. לכן בעיני, חשוב מאד לדבר על אדם שעסוק קודם כל בחיים שלו עצמם והאירועים אותם הוא עובר, ובנוסף הוא מתעניין באופן מפורט בחייהם (הבריאותיים) של אנשים אחרים. הגיבור שלנו לא רואה את  האירועים בעולם כחשובים במיוחד. הדברים החשובים לו הם נושאים של חיים ומוות. עכשיו או לעולם לא, זה הוא או אף אחד אחר לא.

יש איזה טרנד בחברה המודרנית של היום להינעל על הנושאים המשותפים לכולם כל הזמן ולהרבה אנשים יש התמכרות שכזו המסתיימת בדרך כלל בהערות נזעמות ברשתות החברתיות. זה נותן לאותם מתדיינים את תחושה שהם מילאו את המשימה שלהם בחיים ובעולם, אבל יש דברים חשוב מאד והרבה יותר הנקראים "להתחיל מעצמך". לכן חשוב לי כל כך לתאר איך אנשים יכולים לשנות את העולם באופן פרטני. באמצעות האמצעים העומדים לרשותם ומבלי להוסיף לכך את הקהל הידידותי שלהם.

אני מתעניין באדם שמשתוקק לדעת ולעשות משהו חשוב לא בעולם הרחב, לא על מסכי טלוויזיה ארציים, אלא במסגרת המקצוע שלו, בחיים האישיים שלו. למרות כל הקשיים שהוא ניתקל בהם ולמרות שיהיו מקרים נוראיים ולא ניתנים לפתרון בסופו של דבר הכל ייפתר, ולעיתים גם לטובתו שלו.

עבורי זה סיפור על חיים מאד קשים ועבודה קשה. סיפור של אדם שלא מתמוטט בניגוד למה שניתן לצפות אלא ממשיך לחיות את חייו. זו הסיבה העיקרית מדוע היה חשוב לי לעשות את הסרט הזה.

ראיון עם הבמאי

ש: מה היה המניע העיקרי לעשות את הסרט?

ת: אני בדרך כלל לא מתכנן לעשות את הסרט כמו שהוא יוצא לבסוף. הסיפור קיבל צורה תוך כדי העבודה על התסריט. במקור הרעיון היה לצור קומדיה, אבל הכיוון השתנה לעבר דרמה כשהגיבורים "מצאו" את המקצוע שלהם.
ש: הסרט אינו מתעסק רק בבני הזוג, הוא עוסק גם בנושאים רחבי יריעה כמו התפתחות מערכת הבריאות ברוסיה, מדוע בחרת את זה כרקע לסרט?

ת: גם זה לא תוכנן מראש. כשעלינו על הרעיון שהגיבורים שלנו יהיו רופאים, התחלנו לחקור את הנושא לעומק. שוחחנו עם פרמדיקים, רופאים ומנהלי מחלקות והקלטנו את השיחות בוידיאו. לאט לאט למדנו עוד ועוד פרטים ועובדות. אותם הכנסנו למבנה הדרמטי של הסרט.

ש: האם עשיתם תחקיר בבתי חולים אמיתיים כשכתבתם את התסריט, מה היו הדברים המפתיעים ביותר שגילית בתהליך?

ת: כן, עשינו תחקיר יסודי. היו בעבודה על הסרט שבעה או שמונה יועצים, רופאים ופרמדיקים מחלקים שונים של רוסיה שעובדים בחדרי מיון. בכל מקום הם מתמודדים עם בעיות מעט שונות, אבל באופן כללי הרפורמה במערכת הבריאות השפיעה כל כולם בצורה עמוקה. כך שברגע מסוים התרכזנו בנושאים שנויים במחלוקת. לא הייתי משתמש במילים "מעניין ומפתיע" בהקשר של עובדי רפואה. כיון שיש זרם בלתי פוסק של מקרים רפואיים וטיפולים רבים שהם חוזרים על עצמם. ייתכן שמבחוץ זה נראה מסעיר, מרתק, מפחיד, במערכת עצמה האנשים חשים כמו עובדים בכל עבודה.

ש: הסרט מביא מבט על רוסיה דרך חולים שונים, לעיתים בדרך קלילה, ואפילו קומית, סגנון שאתה מתחבר אליו מאוד. האם קומדיה היא דרך נכונה להראות מציאות?

ת: אני חושב שקומדיה היא אחת הדרכים המעולות להראות מציאות, כאשר אדם מחייך ומספר בדיחות, זה הרגע בו הוא הכי נינוח. כשאנחנו מדברים על מישהו עם אירוניה וסרקזם אנחנו רואים את האדם הזה בשלמותו. אם אנחנו מתייחסים ברצינות יתר האדם הופך לדו מימדי, וזה משרת רק דבר אחד בידיו של הכותב.

ש: איפה צולם הסרט ולמה בחרת במקום הזה במיוחד?

ת: הסרט צולם בעיר ירוסלבל, זו עיר רוסית בינונית. זה היה מקום אידיאלי בשבילנו לצילומים כי היא מגוונת מבחינת ויזואלית. יש בה אזורים ישנים וחדשים, שביל הליכה ארוך לאורך הנהר וכל האלמנטים האחרים שהופיעו בתסריט.

ש: איך נולדה הדמות של אולג?

ת: היה לנו רעיון לצור דמות שהיא חלשה בצורה יוצאת דופן ומאד לא בוגרת בחייה האישיים, אולי ברמה של ילד בן 12, ובאותו זמן בחייו המקצועיים הוא מאד בוגר ובטוח ומדויק. כאילו הוא בילה יותר שנים בחייו המקצועיים מאשר בחייו האישיים. בנינו את הדמות כך שהוא יהיה מלא בסתירות.

ש: שני השחקנים נותנים הופעה חזקה, מה הביא אותך ללהק אותם?

ת: אולי פשוט זה שהם משחקים נפלא, במקרה של אלכסנדר זו הפעם החמישית שאנחנו עובדים יחד . לגבי אירינה גורבצ'בה, זו הפעם הראשונה שאנחנו עובדים יחד. חיפשתי שחקנים שיהיו דומים לדמויות במה שהם מייצגים, באישיות שלהם וברגישות שלהם. לא רציתי שהם ישחקו. רציתי שהם יספרו לנו על עצמם. כאילו אנחנו יוצרים סרט דוקומנטרי על שני השחקנים הללו.

ש:מה רצית לומר באמצעות הבוס החדש של אולג שקובע כללים חדישים?

ת: הדבר הבולט בתפקיד שלו הוא שהוא הופך להיות אסיר של הסיטואציה. של התפקיד שהוא לקח על עצמו. הוא לא רע ולא טוב. הוא אפקטיבי, מנהל שנזרק לסיטואציה הזו על ידי רפורמת הבריאות.

ש: מה לגבי המוסיקה?

ת: כשכתבנו את התסריט התסריטאית השותפה הציעה את שני השירים המופיעים בסרט. אבל לא חשבנו שהשיר ששומעים במסיבה הנערכת בבית, ייהפך לשיר הנושא. זה היה ברור לאחר שצילמנו את הסצינה. כשהסתכלתי על החומרים, הייתי בטוח לגמרי שאנחנו צריכים לשים את השיר הזה בסוף הסרט גם כן.

הפילמוגרפיה של בוריס חלבניקוב

"חיים ארוכים וטובים" 2013 - השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ברלין

"עד שהלילה יפריד בייננו" 2012

"העוזרת יצאה משליטה" 2009

"לצוף באופן חופשי"  2006 - השתתף מסגרת אוריזונטי בפסטיבל ונציה

"הדרכים לקוקטבל" 2004 - זוכה פרס פיליפ מוריס בפסטיבל קרלובי וארי, השתתף בפסטיבל טורונטו.