דרך המשי היהודית מיזם עולמי לאיתור רוב האתרים והמקומות החשובים ב"דרך המשי היהודית" בחמש מדינות באסיה, טיפוח ושדרוג חלק מהאתרים, איסוף מידע והפיכתו לנגיש לתיירים.

היום הגעתי למסיבת עיתונאים במתחם אקספו תל אביב, כדי להכיר את המיזם העולמי והחשוב ,דרך המשי היהודית, פרוייקט חשוב לעם היהודי, ולשמירה על תרבות והשורשים של העם היהודי גם בעולם,מאוד מרגש לראות את התרבות היהודית במגוון ארצות בעולם איך היא נשמרה בכל כך הרבה שנים,והכל מאוחד דרך האתר World Jewish Travel  המשיק פורטל תוכן  ייעודי  אודות האתרים היהודים במדינות  דרך המשי ההיסטורית-"TripAdvisor" יהודי.  בשלב ראשון משולבות באתר המדינות:

תורכיה, הודו, אזרבייג'ן, גיאורגיה ואוזבקיסטן

בקרוב יצטרפו למיזם סינגפור ומדינות נוספות בדרך שבין איטליה לסין

הפורטל  המותאם גם למובייל ומעודכן און ליין באופן תמידי, מציע מידע מפורט אודות בתי הכנסת, הרובעים היהודים, הבתים והמרכזים היהודיים  ועוד.

בקרוב תתווספנה מסעדות יהודיות כשרות.

https://www.worldjewishtravel.org/dynamic-page/?id=43238

מיזם  עולמי:  פרויקט דרך המשי היהודית של World Jewish Travel  לאיתור  איסוף והנגשת רוב האתרים והמקומות החשובים, הבתים והמבנים הייחודיים, המוזאונים, האנדרטאות, בתי הכנסת ובתי הקברות  ב"דרך המשי היהודית" , באסיה בעיקר, יוצא לדרך.

הפרויקט המתקיים כיום,  בחמש מדינות באסיה, כולל  טיפוח ושדרוג  חלק מהאתרים , איסוף מידע  חשוב למטיילים, כמו: סיורים ייחודיים, מופעים וספרים דיגיטליים וריכוזו בפורטל חדש בתוך הפלטפורמה הדיגיטלית. כל מטייל  שירצה  לחוות מחדש את החוויה היהודית   ולבקר באטרקציות היהודיות, יוכל לקבל גישה מיידית לכל המידע החשוב ב- "TripAdvisor" היהודי   החדש ולתכנן מראש את הטיול. המטיילים יוכלו למצוא רשימת מסעדות נגישות ורלוונטיות, מלונות נוחים ורשימות מדריכי טיולים בעלי ידע  רב על הקהילות היהודיות שחיו בדרך המשי בעבר.

פרויקט דרך המשי היהודית  כולל 15 ערים בחמש מדינות שונות,  בהן חיו יהודים, נוצרים ומוסלמים לאורך דרך המשי.  בפורטל החדש כלולות הערים החשובות ביותר: איזמיר–תורכיה, טיביליסי– ג'אורגיה, 

באקו–אזרביג'אן, בוכרה– אוזבקיסטו  וקוצ'ין– הודו.

הסכמי אברהם  החדשים ,  פתחו דלת חדשה למזרח  ועודדו מדינות מוסלמיות רבות לשתף פעולה ולקדם את המסעות לדרך המשי היהודית.

מדובר במיזם תיירותי ותרבותי חדש, בשיתוף המדינות והשגרירויות בארץ ובמדינות המדוברות, שמטרתו לספק מידע אודות האתרים היהודים לאורך דרך המשי ולהעשיר את התוכן היהודי וההיסטורי עבור המטיילים במדינות אלו.  כך לדוגמא יוכלו המטיילים, לקבל בפורטל קישור לבלוגים וספרים דיגיטליים על סיפורה היהודי של כל עיר ועיר.  הפורטל,  בו מעורבות , בשלב זה , חמש מדינות, כולל בחלק גדול מהן גם מידע על שיפוץ, שדרוג, שילוט מחדש, בניית מסלולים, בתים ומבנים של אתרים הקשורים לחיי היהודים בעבר בדרך המשי היהודית.  הפורטל החדש מעודכן און ליין באופן תמידי , על ידי כל השותפים לפרויקט.

המוטיבציה שמניעה את המדינות המשתתפות בפרויקט , אינה מונעת רק מטעמים תיירותיים או תרבותיים. עבור המדינות הללו, זו  גם הזדמנות לקדם סובלנות ולצמצם תופעת האנטישמיות.

השותפות הלאומית כוללת את:  קרן קרייתי  איזמיר- טורקיה, הבית הישראלי של גאורגיה, מועצת התיירות הלאומית של אזרבייג'ן, מועצת התיירות הלאומית של אוזבקיסטן ותיירות קראלה הודו.

הפורטל מעודד תיירות יהודית , בעיקר ישראלית ובכך מעניק למדינות אלו תמריץ לשמר, להשקיע ולשפר את התשתיות של אתרי המורשת היהודית במדינותיהן .

בימים אלה, מתקיימים דיונים על בנייה או שיפוץ של מרכז תרבות או מוזיאון יהודי שינציחו את התרומות היהודיות לאיזמיר ולבוכרה בקרוב  יתווספו ערים נוספות , כמו סינגפור ומדינות נוספות בדרך שבין סין לאיטליה.

ג'ק גוטליב, נשיא ומייסד World Jewish Travel :  "המיזם הייחודי שהקמנו מהווה למעשה מעין TRIP

 ADVISOR יהודי המסייע ליהודים מישראל ומהעולם להתוודע לאתרים היהודים ברחבי הגלובוס ולהנות מחוויה תיירותית, תוך חיבור לשורשים ולתרבות היהודית. בעקבות הסכמי אברהם, הישראלים מגלים

מדינות חדשות וחוזרים לטייל במדינות שהיו פחות נגישות עבורם. כך נוצר צורך במידע איכותי, במיוחד אודות אתרים יהודיים, שהביקור בהם מעניק חוויה מקומית אותנטית.

עד כה התמקדה WJT בתיירות המורשת היהודית באירופה. כעת מפנה WJT את תשומת לבה לסיפור היהודי הנשכח של אסיה והמזרח הקרוב – דרך המשי היהודית"

"דרך המשי" ההיסטורית הייתה נתיב סחר עתיק שהשתרע מסין במזרח לאיטליה במערב.

בנוסף להעברה ושינוע של סחורות, המסלול תרם רבות לחילופי תרבות, פוליטיקה ודתות.  ההיסטוריה היהודית הענפה, השזורה גם היא במדינות אלו , השאירה בה את חותמה עם אתרים היסטוריים יהודיים רבים הפזורים במדינות, מקומות ייחודיים לדת היהודית ואתרים הקשורים לחיי הקהילות היהודיות שחיו  על נתיב דרך המשי.

ארגון World Jewish Travel  הוקם כמלכ"ר בשנת 2011, על ידי ג'ק גוטליב הפועל, ללא לאות , במטרה לחזק את השורשים התרבותיים והיהודיים של העם היהודי במדינת ישראל ובתפוצות.

דוגמאות לאתרים יהודיים בדרך המשי היהודית במדינות המשתתפות:

הודו- קוצ’ין

הקהילה היהודית בקוצ'ין:

קרדיט צילום: כריסטבל לובו

יהדות עתיקת יומין עם שורשים אשר נטען, כי הם מתקופתו של שלמה המלך. יהדות זו התיישבה לראשונה בקראנגנור-  עיר נמל השוכנת כ-18 ק"מ צפונית לעיר קוצ'ין. מרכז חיי היהודים היה בית הכנסת שהיווה הרבה יותר ממרכז דתי, זה היה  מרכז אליו התנקזו חיי היומיום וטקסי מעגל החיים ואף התנהלו שם ניסיונות ליישוב סכסוכים.

העיירה היהודית ההיסטורית:

לב ליבה של הקהילה היהודית של קוצ'ין ששגשגה בעבר, ידועה בקסמה, ובבית הכנסת פרדסי מהמאה ה-16. בעבר השכונה הייתה זרועה בתים יהודיים וחנויות,  שכיום נמצאות בעיקר בבעלות מוסלמים. חלק מחלונות הברזל והקירות החיצוניים משמרים את עיטורי המגן דוד שלהם. בית הכנסת קדובומבאגם אליו ניתן להגיע במרחק נסיעה, מוסתר מאחורי חנות צמחים

"פרחי קוצ'ין" שמשלבת חמסות על השלט שלה.

בית כנסת פרדסי:

בית הכנסת פרדסי נבנה בשנת 1568 לספירה על ידי סמואל קסטיאל, דוד בלילה ויוסף לוי עבור הקהילה היהודית הפרדסית הפורחת בקוצ'ין. מדובר בבית כנסת מפואר, בין העתקים ביותר ביותר באימפריה הבריטית לשעבר והיחיד מבין שבעה בתי כנסת שנבנו ב"עיירת היהודים" שעדיין פעיל כיום. כיום בית הכנסת הפאראדסי הוא בית הכנסת המתפקד היחיד בקוצ'ין בהתאם למסורת ההינדית,  בו המתפללים נדרשים להיכנס יחפים . בבית הכנסת פרדסי כמה כתרי זהב שהתקבלו כמתנות, נברשות זכוכית בלגיות ובימה עם מעקה מפליז. רצפת בית הכנסת מורכבת ממאות אריחי פורצלן סיניים מהמאה ה-18, מצוירים ביד, שכל אחד מהם ייחודי.

בית–הכנסת קאדאבאמבאגאם

קרדיט צילום: קרדיט Keralas ministry of tourisum

ממוקם בקוצ'ין, דרום הודו. נבנה ב-1544-1539, עוטר במאה ה-18-17
עץ טיק מגולף ומצויר. בית הכנסת נבנה בידי בני הקהילה הוותיקה, הידועים בכינוי מאלאבארים, והיה אחד משמונה בתי-כנסת באזור. מאפיין ייחודי של בית-הכנסת הוא קיומן של שתי תיבות: האחת שימשה בשבתות ובחגים והיתה ביציע עזרת הנשים והופרדה ממנו בסבכה. האחרת, לתפילות היומיום, ניצבה במרכז האולם. בית-הכנסת פנה לכיוון דרום-מערב, אל ירושלים. מסביב לתיבה התחתונה ולאורך הקירות הונחו ספסלי עץ; הרצפה כוסתה בשטיחים ובמחצלות, והמתפללים התהלכו עליהם יחפים

העתק שלו נמצא במוזיאון ישראל בירושלים

https://www.imj.org.il/he/collections/199804-0

בית הקברות היהודי בקוצ'ין,

נקרא גם גן שלום, הוא חלק מבית הכנסת הפאראדסי והיה בעבר אחד מבתי הקברות המרכזיים ליהודים המתגוררים בעיר. כיום, בית הקברות ברובו זמין למבקרים דרך שער הפלדה. חברי הקהילה היהודית הקטנה בעיירה עדיין קבורים שם.

בית הכנסת והמוזיאון של צ'נדמנגלאם

אחד מבתי הכנסת הידועים העתיקים ביותר שנבנו על ידי יהודי מלאבר, ומתוארך לשנת 1100 לספירה, אם כי מבנה בית הכנסת עצמו מתוארך לשנת 1420 לספירה או 1614 לספירה, מה שהופך אותו לבית הכנסת העתיק ביותר בחבר העמים הבריטי. מצבה שמוצאה משינגלי אוחסנה בבית הכנסת והיא מוצגת כעת בחצר שלפניו. מצבה זו עם הכיתוב של שרה אימנו היא השריד היהודי העתיק ביותר שנמצא בהודו, המתוארך לשנת 1270 לספירה. כיום בית הכנסת משמש כמוזיאון לסגנון חיים של יהודי קראלה עבור פרויקט שימור של ממשלת קראלה, בית הכנסת שוחזר ויש בו תערוכה הפתוחה למבקרים.

מוזיאון בית הכנסת צ'נדמנגלאם

מציג את חייהם וטקסיהם של יהודי קראלה שהיו מאמינים נחרצים וחיו בקשר הדוק עם החברה המקומית. בית הכנסת ממוקם בתוך חומות גבוהות המקיפות אותו, תומכים בו שני עמודי אבן עם גילופים מורכבים. מיקומו של ארון הקודש הוא על הקיר מעבר לדלת, זוהי יצירת אמנות יפהפייה מעץ טיק עם תמונות מגולפות. על לוחות העץ שעל הגג מגולפים תמונות של לוטוס אשר צוירו ביד, משני צידי הבימה שתי שורות ספסל ויש גרם מדרגות לולייניות שמסייע לעלות לבימה השנייה.

בית הכנסת פארבור

בית הכנסת בפאבור הוא אחד הגדולים והשלמים מבין בתי הכנסת היהודים במדינת קרלה בהודו. בית הכנסת ממוקם בעיר צפון פראבור, הוא נבנה על ידי יהודי קוצ'ין. במשך השנים הוא נהרס ושוקם מספר פעמים. מתחם בית הכנסת הנוכחי מתוארך לשנת 1615לספירה, אך הוא נבנה על גבי בניין ישן בהרבה, שלפי ההערכות נבנה בשנת 750 לספירה או 1105 לספירה. דבר שהופך אותו לאחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בהודו ובחבר העמים הבריטי. בית הכנסת הזה הוא תוצאה של שילוב יפה של עיצוב אדריכלי יהודי וקראלה. הבימה המקורית (במה מוגבהת או דוכן לקריאת התורה) וארון הקודש פורקו והועברו לישראל בשנות ה-90 והבעלות על בית הכנסת הועברה לממשלת קראלה בשנת 2009. במסגרת המוזירי. פרויקט מורשת שאורגן ומנוהל במשותף על ידי מחלקות התיירות והארכיאולוגיה של קראלה, הבניין עבר שיפוץ מהותי בין השנים 2010 ו-2013. כיום, בית הכנסת פאראבור ידוע כ"מוזיאון ההיסטוריה של יהודי קראלה

בית הכנסת "שער הרחמים" במנדבי

חגג 200 שנה להיווסדו בשנת 1996, במשך כל תקופה זו שנה שמר בית הכנסת על כל ריהוטו ועל כל מסורות "בני ישראל".  כגון, כיסוי כיסאות לאליהו הנביא וקיום טקסי ברית מילה.

בית הכנסת "מגן חסידים"

בית הכנסת הגדול ביותר של 'בני ישראל'.  הוא מושך אליו משפחות רבות מהפרברים, שם אין להם בית כנסת. כל בתי הכנסת – של היהודים ושל הבגדדיים – הם אורתודוכסיים, פרט לבית הכנסת "רודף שלום".

בית כנסת "רודף שלום"

כבר יותר מ-75 שנה נמצא בשימוש ה-Jewish Religious Union, התפילות בו, נעשות במיוחד באנגלית והוא מושך אליו בעיקר את המשכילים ואת בעלי המקצועות החופשיים בקרב "בני ישראל". בסוף 1992, הטילו טרוריסטיים הינדים, אנטי מוסלמים, בטעות, פצצה על "רודף שלום" והוא נהרס.

קולקאטה (כלכותה)

שימשה בעבר כבירת הודו והיוותה מרכז חשוב לסוחרים יהודים ולתעשיינים בגדדים, שלעתים קרובות היו מקושרים הן בקשרי מסחר והן בקשרי משפחה עם נשות בגדד של מומבאי. בעיר קולקאטה  שלושה בתי כנסת מן המאה ה–19: “נוה שלום", "בית אל", ו"מגן דוד". כולם מצויים בקרבת מקום זה לזה, בשוק הסיני.

אזרבייג'ן–באקו

הקהילה היהודית באזרבייג'ן:

ידועה כבעלת אחת החברות האסלאמיות המתקדמות והחילוניות ביותר, ונחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר. חייתה  בה קהילה יהודית עתיקת יומין הקרויה- יהודי ההרים. יהודי ההרים מכנים עצמם בשם "ג'והור" שפרושו יהודי ושפתם היא ג'והורי – " יהודית".  לאחר שנים רבות של סגר החלו יהודי ההרים לקיים קשר עם קהילות אחרות באזור קווקז. הקהילה היהודית המשמעותית ביותר אחרי באקו נמצאת בעיירה האדומה. בתקופת שלטנו של סטאלין הוגלו הרבנים היהודים לסיביר ונסגרו כל בתי הכנסת למעט אחד הפעיל עד ימינו. נפילתו של סטאלין ב-1917 התקבלה בהתלהבות בקרב יהודי באקו, שכן משמעותה הייתה ביטול סנקציות נגד הקהילה היהודית.

מבנה בית הכנסת של יהודי ההר

קיים משנת 1945. לאחר תום מלחמת העולם השנייה קיבלו יהודי ההר מבנה עתיק במרכז העיר שיענה על צרכיהם הדתיים. המבנה שוחזר, ולאחר קבלת עצמאות אזרבייג'ן והוא נפתח מחדש בשנת 2011. כיום זהו מקום ביקור יהודי תרבותי המשמש גם כחלק מהמורשת היהודית באזרבייג'ן, מלבד ייעודו העיקרי כבית כנסת.

בית הכנסת של יהודי אירופה וגרוזיה, הממוקם בבאקו

נפתח בשנת 2003 ועוצב על ידי האדריכל אלכסנדר קרברין.  הוא נחשב לאחד מבתי הכנסת הגדולים באירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה העניקה ברית המועצות את הבניין ששימש במקור כמחסן נשק, ליהודי גאורגיה.

תיאטרון הזמר הממלכתי

נבנה במקור כבית כנסת בשנת 1901, וכיום הוא תיאטרון פופולרי למופעים מוזיקליים. בית הכנסת היה פעיל בשנים 1910-1934 והוא בנוי בסגנון התחייה היוונית. הרפרטואר של התיאטרון מורכב משירי עם, וכן מיצירות של מלחינים לאומיים שונים.

אנדרטת לוח הזיכרון של לב לנדאו

קרדיט: Azerbaijan איזרביגאן Tourism Board

אחד מטובי הפיזיקאים של ברית המועצות והפיזיקאי הראשון מבאקו שזכה בפרס נובל היוקרתי,  לב לנדאו הינו סימבול משמעותי להיסטוריה של הקהילה היהודית בבאקו. לנדאו היה נערץ כמורה והתפרסם בעולם בזכות התגליות והתאוריות הרבות אותם חקר, כמו תורת הגרעין, פיזיקת המצב המוצק, תורת השדות הקוונטיים ואסטרופיזיקה. על עבודתו פורצת הדרך בנושא חומר מעובה ובמיוחד הליום נוזלי, זכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1962.

אוזבקיסטן– בוכרה

הקהילה היהודית בבוכרה:

בימי הביניים הפכה בוכרה ללב החיים היהודיים במרכז אסיה, כאשר התיישבו בה יהודים מקהילות אחרות באזור. עד תחילת המאה העשרים, הקהילה היהודית של בוכרה הייתה הגדולה ביותר באוזבקיסטן. יהודי בוכרה היו פעילים ביצירת קשרי מסחר עם האימפריה הרוסית ומילאו תפקידים שונים בתחום המשפטים, רפואה ושלטון מקומי, בעוד שאחרים היו מוזיקאים, שחקנים ורקדנים ידועים. בעקבות המהפכה הרוסית ולאורך שנות השואה, המשיכו יהודים ממזרח אירופה להגר לבוכרה.

הבתים העתיקים הנמצאים בסכנת הכחדה, נכללו בפרויקט-World Monuments Watch לשנת 2020 כדי לעודד את התיעוד והיצירה של תקני שימור עירוני בר-קיימא לשימוש חוזר מותאם של בתי יהודי בוכרה.

בבוכרה עדיין מאות מסגדים, מדרסות, בזארים וקרוואנסרים שמורים היטב.

אתרים יהודיים–

הרובע היהודי העתיק– (מהאללה)

קרדיט World Monuments Fund

הביקור ברובע היהודי העתיק מאפשר לראות מקרוב את התרבות הבוכרית היהודית העשירה והענפה, המהאללה היהודית הישנה שכללה פעם שלוש מהאללות גדולות – קוהמה-מהאלה (ישנה), נאב-מהאלה (חדשה) ואמירובאד (עיר האמיר). הכניסה הראשית אל המהאללה היא דרך הקשת – בליאבי-האוז הממוקמת מול עץ האפרסק העתיק (1477) שהתייבש. לא ניתן להשוות אף אחת מהערים האוזבקיות העתיקות, לפינות הרובע היהודי ולמהאלות המוסלמיות הסמוכות. ברחובות, ניתן לראות בתי חרס ובתים בוכריים יהודיים מסורתיים שזקוקים לשימור. לרבים מהבתים יש דלתות מגולפות, לרוב עם עמודים או קורות תקרה ששרדו מספר הריסות כאשר שחזורים של הבית הם בני יותר מ-300 שנה.

בית הכנסת של בוכרה

בית הכנסת, ברובע מהלי קוקמה, בעל היסטוריה של 300 שנה, נסגר על ידי השלטונות הסובייטיים בשנת 1940. בשנת 1945, הוחזר המבנה הקודם של בית הכנסת לידי הקהילה היהודית והוא פעיל עד היום.

החלק העתיק ביותר של בית הכנסת נקרא על שם מולה מאני.  שהיה פעיל בבית הכנסת הזה בשנות ה-20 של המאה ה-20.לפני בניית בית הכנסת הראשון, התפללו יהודים באותו חדר עם המוסלמים במסגד בשם "מחאק-אי אטארי". לפי אחת הגרסאות, יהודים התפללו עם מוסלמים במקביל, אך בפינות שונות.  לפני בניית בית הכנסת, גרו יהודים ליד ליאבי-חאוז של היום, בשוק בזאר מקומי ועברו בהדרגה לרובע זה, בו נבנה בית הכנסת.

בית הקברות היהודי הישן בבוכרה

קרדיט : אדם 63

בבית הקברות היהודי הישן בבוכרה ישנם למעלה מ-10,000 קברים של חברי הקהילה היהודית המשגשגת שפעם אכלסה את האזור. ניתן לזהות את הכניסה בקלות על ידי הכיפה הכחולה המעוטרת במגן דוד. בבית הקברות   ישנה גם  אנדרטת זיכרון לתושבי בוכרה שנהרגו במהלך מלחמת העולם השנייה, בתקופה שבה יותר מ-10% מאוכלוסיית הבוכרים היו יהודים.

תורכיה– איזמיר

הקהילה היהודית בטורקיה:

יהדות טורקיה היא בין הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות ביותר באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון. כבר בימי בית שני הגיע לטורקיה גל נוסף של הגירה ובו  יהודים שהתיישבו בעיקר בערי המסחר המרכזיות. לפני כ-150 שנה הקהילה היהודית בעיר איזמיר שבטורקיה מנתה יותר מ-30 אלף איש עם תרבות יהודית עשירה. בתקופה הביזנטית הייתה באסיה הקטנה ובארצות הבלקן קהילה יהודית הקרויה "רומאיונטים" אשר הגיעה מארץ ישראל. יהודי טורקיה חיו בשלום עם השלטון העות'מני שאפשר אוטונומיה פנימית. ישנם אנשים אשר עדיין משמרים את שפת הלדינו שהייתה נהוגה בעבר.

בית הכנסת עץ חיים

קרדיט צילום: יוסף טובי

מסמך שכתב סלומון בן עזרא, שנפטר ב-1688, מזכיר שטורקים מוסלמים התפללו בבית הכנסת היחיד הקיים באיזמיר. התקופה המוזכרת במסמך זה נחשבת לחופפת לתקופת הכיבוש הטורקי של איזמיר וכי התפללו בבית הכנסת הזה מאחר שלא היה מסגד בעיר. בית הכנסת הזה, ששרד את הסכנות של שריפה ורעידות אדמה פעמים רבות, ניזוק בשריפה של 1841 ודניאל דה סידי שיקם אותו שלו ב-1851.

בית הכנסת שלום

בית הכנסת שלום ידוע גם בשם "אל קל דה לה טרומבה" (בית הכנסת של המשאבה). זהו בית הכנסת בו יוסף אסקפה, הרב הראשי באיזמיר בשנת 1620, הקים את הקהילה היהודית והפך למנהיגה החל משנת 1648. בית הכנסת שלום הוא בית הכנסת היחיד שלא נהרס בשריפה של 1841. עיצוב הפנים,  מזכיר בית טורקי טיפוסי שתקרתו מעוטרת בחריטות, וקירותיו מעוטרים בכריות פרחוניות .

הבית היהודי קורטיג'ו

בתי המגורים נשאו את המאפיינים האדריכליים שהובאו לאיזמיר על ידי היהודים הספרדים עם הגירתם מחצי האי האיברי לאימפריה העות'מאנית. הם מוקפים בקירות הגבוהים של בניין בן שתי קומות, החדרים של קורטיג'ו פנו לחצר עם ברז או באר, ששימש כמו חדר אורחים משותף.

המעלית

המעלית נבנתה בשנת 1907 על ידי נסים לוי, איש עסקים יהודי, זאת בכדי להתגבר על ההבדלים הטופוגרפיים בין הרובעים של רחובות Mithatpasa (בגובה פני הים) וחליל ריפעת פאסה (בראש הגבעה).

בתחילת המאה ה-20, לפני בניית המעלית, כדי לנוע מעלה ומטה היה צריך לבחור בין דרך ארוכה שכוללת הליכה או טיפוס של כ- 155 מדרגות.  מגדל המעלית הציבורי, עם שתי קבינות שהונעו במקור על ידי מים, שימש דרך חדשנית של תחבורה שהקלה על תנועת הולכי רגל ותרמה להתפתחות העיר במקביל, ניתן היה להנות מתצפית נוף מרהיבה של מפרץ איזמיר תוך עלייה במעלית. כמו כן, קיים רחוב עתיק ומקסים למרגלותיה של המעלית על שמו של דריו מורנו, זמר בינלאומי ויליד איזמיר.

בניין הרבנות

בניין הרבנות נבנה בתמיכת רוטשילד מווינה בשנת 1840 וממוקם במרכזו של גן גדול מוקף חומות ברחוב שנקרא בעבר רחוב החמבסי (הרב הראשי). המצות לחג הפסח הוכנו במאפייה שהוקמה בסמוך לרבנות על מנת לספק את צורכי הקהילה היהודית באיזמיר בחג "הפסח". הספרייה המרכזית והישיבה (בית הספר התיאולוגי) של הקהילה היהודית באיזמיר שכנו במבנה זה וכל העניינים הרשמיים של הקהילה התקיימו במבנה הרבנות עד שנת 1930.

גיאורגיה– טביליסי

הקהילה היהודית בגיאורגיה:

טביליסי, עיר הבירה הגדולה ביותר בגיאורגיה וההנחה היא, שהיהודים הם מהמתיישבים הראשונים בגאורגיה. יהודי טביליסי מופיעים לראשונה בתמלילים שנעשו במהלך פסיקתו של דוד הבנאי.

במספר מקורות מסופר שהיו בעיר חמישה עשר בתי כנסת לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחר מלחמת העולם השנייה היו שלוש מפלגות פוליטיות מתוך הקהילה היהודית. לאחר סגירת המוזיאון היהודי, ב-1952, עיצבה הממשלה מחדש את חלקו של הבניין למתחם דירות, בעוד שחלקו הפך לבית מלאכה.

אתרים יהודיים–

בית הכנסת הגדול

קרדיט צילום: בית ישראל

בית הכנסת הגדול ממוקם ברובע ההיסטורי הישן של טביליסי. הבניין, המכונה גם "בית הכנסת של האחלציקלים", נבנה בשנת 1910 על ידי יהודים גאורגים מאחלציקה. בניית המבנה דרשה מאבק בגלל גודלו. בזכות נחישותם של יהודי גאורגיה בית הכנסת הגדול הוקם. למבנה שתי קומות עם ריצוף דומה בחלקו המורכבים ממלבנים אדומים ובתוכם עיטורים שונים. בית הכנסת שוחזר בשנים 2011-2012 ומצבו של המבנה סביר ופעיל. כיום, בית הכנסת הגדול של טביליסי הוא אחד מאתרי התיירות החשובים בעיר והוא בעל מעמד של אנדרטה תרבותית שניתן על ידי "משרד התרבות והספורט של גאורגיה".

בית הכנסת האשכנזי

ידוע גם כבית רחל, נבנה מלבנים על ידי יהודי צחינוולי בשנות 1910. בתחילה הוא נבנה עבור היהודים, שהגיעו מאיראן ומכורדיסטן, אך בתקופה הסובייטית מרבית היהודים היגרו ובית הכנסת עבר לידי יהודים אשכנזים. זהו בית כנסת פעיל והוא ממוקם בטביליסי הישנה, ​​שהיא רובע היסטורי. בית הכנסת עמד זמן רב על סף קריסה ונדרש לשדרוג. הבניין ניזוק מאוד בשנת 2001 עקב רעידת אדמה ונזקק לחיזוק נוסף. יהודי טביליסי ומוסקבה תרמו כסף לשיקום בית הכנסת והוא שופץ בשנת 2007. בשנת 2009 נחגגה הפתיחה המחודשת של בית רחל שעוצב מחדש.

בית הקברות בדמפלו

בימינו, יהודי טביליסי קוברים את קרוביהם בבית הקברות בדמפלו, שנמצא די רחוק ממרכז העיר ומשני בתי הכנסת הפועלים בעיר, הממוקמים במיוחד בפאתי טביליסי ורקטילי. השם "דמפלו" קשור למצב הלא סניטרי שנוצר בגלל מסורת הרג בעלי חיים במחוז. בית הקברות מתוחזק על ידי העיר וחברי הקהילה היהודית של טביליסי.

הספרייה היהודית

ממוקמת בספרייה הפרלמנטרית הלאומית של ג'ורג'יה. הספרים המאוחסנים בספרייה נקנו על ידי "שרה פונד" הספרים הללו כתובים בעברית, אנגלית וברוסית ומוקדשים להיסטוריה העתיקה והמודרנית ביותר של ישראל, לציונות, ליהדות, לתיאולוגיה ולענייני החוץ של ישראל. בין הספרים יש ספרי לימוד ללימוד עברית.

מוזיאון דוד באאזוב להיסטוריה של יהודי גאורגיה

מוזיאון ראשי להיסטוריה ולתרבות היהודית, הוקם בשנת 1932 על ידי מועצת המנהלים לפי דרישה של הקומיסריון החברתי של החינוך הגאורגי. הבניין בנוי בלבנים; מבחוץ יש לו זוויות מרובות, בעוד שבפנים הוא עגול. במוזיאון מוצגים רבים: ארכיאולוגיים, אתנוגרפיים, היסטוריים, אפיגרפיים, כתבי יד, מודפסים, אמנותיים, ארכיונים, תצלומים ועוד. המוזיאון פרסם יצירות מדעיות חשובות ללימודי עברית.

מסעדות:

Shavi Lomi (אריה שחור)

מציג מטבח נאיבי ופשוט, אך קונספטואלי תוך עירוב מעניין של תבלינים וטעמים מסודרים על הצלחת : דוחן ירוק, תבשיל צמחוני, רוטב קולרבי.  שף המסעדה Meriko Gubeladze מוסיף צבע למטבח הגיאורגי.

מסעדת מנדיס טביליסי:

מסעדה בשרית בהשגחת שליח חב"ד המקומי.

ניתן גם לרכוש אוכל מוכן לשבת.

מצגתhttps://docs.google.com/presentation/d/1x-IFsgylJhb2pn0Gqe1jDifHjWEgTNfny0GSCYo0o0g/edit#slide=id.p

אתרhttps://www.worldjewishtravel.org