קיבלתי לסקירה את הספר "מלקוס", מאת שלומי יונה, קובץ סיפורים,ספר חדש בשתיים הוצאה לאור רואה אור בסיוע הקרן ע"ש ד"ר יוסף קמפוס ובתמיכת קרן רבינוביץ'.
אני אוהבת לקרוא קובץ סיפורים, והספר מלקוס מקבץ מגוון סיפורים וכל סיפור מעניין בפני עצמו, על חיים בשכונה קשת יום, בסיפורים יש סודות, וכאב רב, סיפורים על חיים אשר אינם פשוטים , ויש מורכבות יומיומית, והתמודדות עם אלימות במשפחה, פשיעה, פדופיליה ועוד, אנשים שהחיים לא חייכו אליהם, סיפורים מהחיים וכתיבה ישירה ונוקבת, אשר מכניסה את הקורא למציאות של שכונת מצוקה בעיר נידחת.
יום אחד האמא חיכתה לבן הקטן שלה מחוץ לבית הספר ולקחה אותו לאכול פלאפל. אחרי שניגבה לו את הטחינה מהפנים היא ביקשה ממנו לעזור לה לגלות לאן אבא שלו הולך בערבים. היא נתנה לו שטר של חמישים והבטיחה עוד חמישים אם הוא יצליח. כשאמרה את זה היא החזיקה בפנים שלו והוסיפה שהוא חייב, אחרת יקרה משהו רע.
הכסף והפלאפל לא העלימו את הפחד של הקטן והוא ביקש מאחיו שיבוא איתו. אבל הוא רק השיב בחיוך שמבלי לעקוב הוא כבר יודע לאן הדפוק הזה הולך.
"לאן?" שאל הקטן.
"עדיף שתשחק בגולות," ענה לו הגדול בזלזול.
שנות השמונים. בשכונה המנומנמת בעיר הדרומית שעל סיפו של המדבר, משחקים הילדים. הם מתגנבים לקולנוע ולמשחקי הכדורגל, הם עוקבים אחרי שכנות משוגעות ומשליכים אבנים על חלונות. אבל אין תמימות בילדות הישראלית הזאת שמשרטט שלומי יונה, ואין נחמה. הילדים במלקוס סובלים מהזנחה, הם חוטפים מכות רצח ולומדים על החיים מוקדם מדי והרבה מדי ובעיקר – אין מי ששומר עליהם.
בשפה ייחודית, ביצריות ובזעם שלומי יונה משרטט במלקוס, ספר הביכורים שלו, קווים לדמותה של ישראל אחרת ומציב בפני הקורא מראה שקשה להסיט ממנה את המבט.
בקובץ 11 סיפורים והוא שזור ביסודות ביוגרפיים.
סיפור "הצינור" התפרסם בכתב העת "מאזניים"
שלומי יונה הוא איש תיאטרון, שחקן, ליצן רפואי ומחזאי. עוסק בליצנות רפואית גם מול מפונים וחיילים שחוזרים משדה הקרב. בימים אלה הוא סטודנט בחוג לטיפול באמנות באוני' חיפה במטרה לעבוד עם אוכלוסייה במצוקה, מכורים ופוסט טראומתיים.
הספר: מלקוס
מאת: שלומי יונה
עורכת: אורנה לנדאו
שתיים הוצאה לאור
151 עמודים, 88 ש"ח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה